לאשכנזים יש בעיה שברק ואני מזרחים בברלין

הטור "ישראלי בברלין" וגם עוד ראיון קטן לגל"צ על החיים בברלין. האם אפשר להשיל את האתניות במעבר לאירופה? שבת שלום

צריך להרוג את כל האשכנזים | אלה נובק

השיר הבא, הוא שיר טוב, לא בגלל שאני מכיר את אלה, ולא בגלל שהייתי רוצה לכתוב אותו בעצמי, אלא כי הוא מסיר את כל המסיכה הסו קולד ליברלית של הקולוניה ומראה לנו עד כמה האישי והפוליטי כרוכים ביחד. ומחייב שנלמד את הדיון האמיתי על אתניות בבית ספר, ולא את החרטא שמלמדים כיום. לתת לתלמידים את מידת השינאה האמיתית, ורק מתוך קריאה בשירים כאלו תיווצר אהבה. כי אלה נובק לא פוחדת לגעת ברע מכל (ביטוי לשוני ילדותי "צריך להרוג את כל האשכנזים") ולפרק אותו על ידי מציאת אהבה דווקא לצדו. אגב לפני יותר משנה כבר מצאתי את נפשי בכתיבה של אלה נובק בקטע שפורסם ב-19.9.2012

מגדלור לעתיד אחר: מסע אל עולם הקומיקס החברתי והפוליטי בישראל

הקומיקס בישראל הוא דמות המראה של הפוליטיקה והרב-תרבותיות בישראל. מפתיע להיווכח כי הוא אינו צומח מתוך המעמדות הנמוכים, כפי שאירע במקומות רבים בעולם (ראו מאמרו של ד"ר דני פילק, "הפוליטיקה של תרבות עממית: הקומיקס כמשל").[2] אלא להפך – הקומיקס מחזק ומכונן את ההגמוניה האליטיסטית של אלה השייכים לתרבות העילית, שכן על צרכני הקומיקס נמנים דווקא השכבות המבוססות מבחינה כלכלית. בשל כך מייצג הקומיקס נרטיבים של זיכרון אירופוצנטרי וסדר-היום האמנותי והפוליטי שלו לרוב דוחה עיסוק נרחב בשאלות חברתיות. למשל, נוכל למצוא התייחסויות רבות לשואה בחוברות קומיקס שונות, אך כמעט ולא נמצא בהן דיון בזיכרון היהודי-ערבי (ראו את העבודה של יובל כספי על מוסא שלוש, ראש-העיר היהודי-ערבי של תל-אביב), או בצלקות היסטוריות אחרות (ראו עבודה של דולה יבנה על פרשת חטופי-תימן), או בשאלה הקולוניאלית/פוסטקולוניאלית (ראו מאמרה של דליה מרקוביץ', "קומיקס אפריקאי – אפריקה בקומיקס: רשמים מן הביאנאלה לאמנות, ונציה 2007 ").

ביקור בסטריאוטיפ: אתניות והקולנוע הישראלי

המאמר המלא שכתבתי על הסרט "ביקור התזמורת" שחלקים ממנו הופיעו בעבר בכתב-העת "מערבון" וגם הוצגו בכנס של האגודה ללימודים ישראליים ב-NYU.

כלום יכולה קרית-שמונה לדבר? מזל טוב לשרה שילה על זכייתה בפרס ספיר

מזל טוב לך שרה שילה על הספר המקסים, השפה המיוחדת, העריכה הקפדנית, היכולת שלנו לדבר מזרחית וגם להיות במרכז היצירה הספרותית. מזל טוב על ספר פמיניסטי, שלא וויתר על נקודת הראייה המיוחדת של גיבוריו, עם מות האב ועליית הכוח של הדמויות הנשיות. מזל טוב על ההופעה המקסימה בתחרות, על היכולת לומר למרב מיכאלי על תהליך המחיקה של השפה, הרגשת השוליות. ריגשת אותי וכולנו מחכים כבר לספר הבא. (מ.ש יוני, 2007)