להפיל חומות ספרותיות

14671301_1558221107525089_7313022298351560782_n
קראתי משירי בפסטיבל ID בברלין. בתמונה: ד"ר אלעד לפידות, אולגה גריסבינה, אני וסטיב סבלה. 21.10.16

הנה קצת עידכונים מעולם היצירה השמואלופי שלי,

קודם כל תודה לד"ר שלמה הרציג, מפמ"ר (מפקח-מרכז) ספרות במשרד החינוך, על המאמר המעניין והמחכים שכתב על השיר "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" [הוצאת נהר ספרים, 2007).

לאחרונה אני מסתגר בכתיבה ומנסה לסיים את הרומאן הראשון שלי ועוד כמה פרוייקטים ספרותיים. לפני מספר ימים הופעתי בפסטיבל ID בברלין. והקראתי כמה שירים והרציתי על מדוע אנו חייבים להפיל את החומות בין ישראל והדיאספורה הספרותית שלה [מאמר שאתם כבר מכירים ופירסמתי בזמנו בגירסאות שונות, הן ב"הארץ", "העוקץ" וגם תורגם לאנגלית וערבית].

הנה עוד תמונה מקסימה מהאירוע:

14642414_1558221807525019_671121482354378936_n

השבוע יש לי עוד שני אירועים בברלין, האחד אירוע ספרותי [25.10] עם הסופר נורברט קרון והשני [28.10] חאפלה פואטית שאני עורך ביחד עם ברק מויאל ואבי בוחבוט.

פירסמתי מאמר על ספר השירה החדש של אלמוג בהר "שירים לאסירי בתי הסוהר", ב"עיתון 77" ובקרוב הוא יעלה במדור "באסטה" של אתר העוקץ וגם אתן לינק בבלוג שלי. בנוסף, כתבתי מאמר לספר אמן של רותם מקרית גת, שאני מאוד ממליץ להתחבר ליצירה שלו ולעקוב אחר שלל התערוכות והפירסומים של יצירותיו.

התראיינתי לעיתון "הניו יורק טיימס" בכתבת דיוקן שרת התרבות מירי רגב.

סיפור קצר שלי "הנהר השחור" [מתוך "מקלחת של חושך וסיפורים נוספים" – כאן וכאן] תורגם לאנגלית ופורסם בכתב העת בומביי ריוויו. מצחיק לגלות שהוא הונח תחת הקטגוריה של גרמניה ולא של ישראל. וסיפור קצר נוסף "לבן זונה" [גם הוא מ"מקלחת של חושך וסיפורים נוספים"] יתפרסם בקרוב באנגלית בכתב עת בניו יורק. בנוסף, קטע ראשון מתוך הרומאן החדש עומד להתפרסם באסופה וארחיב עליה בזמן הקרוב.

ספר השירה השישי שלי הולך וקורם עור וגידים.

פניה עוז זלצברגר כותבת על כתב העת "מכאן ואילך", "במאמרה "קינדערלאך, אפשר גם וגם":

"האמנם כה גדול ונפלא כוחה של הלשון, ובעיקר הלשון העברית, עד שהיא מסוגלת להחריב את המדינה? אם כה גדול הוא, הרי יש כאן כמעט סיבה לחגיגה (חמצמצה קצת, כמקובל) לאוהבי לשון ולאוהבי העברית. נו באמת: לא העברית הדיאספורית תחריב, חלילה, את מדינת ישראל, ואף לא הגולים העברים החדשים. נהפוך הוא. התרבות הישראלית זקוקה לנמלטיה הפוליטיים-ספרותיים. והיא גם הרוויחה אותם ביושר…"

תודה על המעקב, ומאחל שנה חדשה ופורייה.

נ.ב. ערכתי קצת את כל הדעות, ומאמרים שכתבתי מברלין בטור ב"הארץ" – "ישראלי בברלין" לתוך פי די אף, שתוכלו להוריד ולקרוא.

למה אני כבר לא כותב שירה פוליטית או איך ויתרתי הפסדתי למפלצת החלולה והנבובה

 תמונת השער: אליסה, מתוך הסדרה הוורודה, גרפיטי; ניצן מינץ עם Signor Gi
תמונת השער: אליסה, מתוך הסדרה הוורודה, גרפיטי; ניצן מינץ עם Signor Gi

הדברים התפרסמו לראשונה בעריכה שונה בעיתון "77" המוקדש לשירה ופוליטיקה, גיליון מיוחד; עורך אורח: אסף מידני. גליון 379-380  כסלו-טבת תשע"ה דצמבר 2014-ינואר 2015  

חשוב לי לומר שלא, לא הפסקתי להאמין בפוליטי. אבל אחרי עשור, הדרך למימוש הזכויות – הפוליטיות, החברתיות, האתניות – נדמית רחוקה מתמיד. אני לא רואה את עצמי הופך לאבק תחת הגושים הפוליטיים. הם גדולים ממני והם זורמים עם או בלי ביקורת שלי ושל אחרים על מעשיהם הנבובים והחלולים.

אני לא בא לגרוע מחשיבות המאמץ שבכתיבה פוליטית וחברתית הנכתבת היום בישראל/ פלסטין. ואני מודע לפריוולגיוּת שבעמדה שלי. אבל הגעתי אל שלב שבו אדם מביט אל הסוף כדי להגיע להתחלה. יש מצב שבו יוצר מבין שחייו קצרים ואי-אפשר לשרות עד אינסוף בתוך המתח, התסכול והמלחמה. מגיע זמן שבו צריך אדם להיכנס לד' אמותיו, אל ההנאות הקטנות של חייו: אהבה, ילדים, ויצירה.

 

לעמוד מול המפלצת

כשכתבתי שירה פוליטית, מצאתי את עצמי מקבל לא פעם את הנחות היסוד (האפיסטמולוגיות) של המפלצת שמולה התמודדתי. כי אין דרך לכתוב נגד המפלצת הזאת בלי למקד בה את המבט. והמבט שחוזר ממנה הוא מצמית. אתה צריך להיות בתוך ההגדרות שלה, בתוך מערכת ההפעלה שלה, כדי לנסות לפרק אותה לגורמיה הממאירים. להפוך את הלא אנושי לאנושי. אין בכוונתי לעצור כותבים וכותבות חדשים מלהיכנס לקרבי הלוויתן ולפרקם לגורמים. אני מעודד זאת ושמחתי מאוד לתת במה לאסופות של 'ערס פואטיקה' בהוצאת גרילה תרבות, אף שכבר חדלתי לכתוב שירה. 'גרילה תרבות' עם דם חדש בעורקיה ממשיכה לסייע בכתיבה החברתית, והרומן החדש של אייל בן משה יראה בה אור בשנה הקרובה (באמצעות פרויקט גיוס המונים מוצלח). גם ספרה של המשוררת עדי קיסר נדפס במהדורה שנייה. העובדה ש'ערס פואטיקה' קיבלו את הבמה הראשונה מידי הוצאת 'גרילה תרבות' היא הוכחה נוספת לנחיצות של תרבות פוליטית, חברתית ומזרחית בישראל/ פלסטין, והחיבור הזה נוצר כי עבדנו עליו במשך שנים, כמו נחל קטן שחצב קניון גדול. המדור 'באסטה' של שירה שהקמתי באתר החברתי של 'העוקץ' ממשיך גם הוא לפעול, ומפעילי האתר בחרו בעדי קיסר לערוך אותו. גם איגוד המשוררים ממשיך לפעול, כך שבמות שהקמתי וכאלה שהייתי שותף לחזונן, ממשיכות לחצוב דרך ולקום כדי לשנות את פני השירה/החברה בישראל.

עזבתי את עולם השירה הפוליטית משום שמצאתי בכתיבת סיפורים קצרים את היכולת לחבר בין האישי לפוליטי. חיבור שבשירה הפוליטית הייתי אבוד בקשר אליו. לא הצלחתי להכניס חלק נכבד מהחיים שלי לתוכו; למשל, חשוב היה לי להכניס לכתיבתי גם שאלות של זוגיות ולא להשאירן בחוץ. (אני מודע לכך שזוהי תופעה אישית ולא כללית, והיא מאפיינת את כתיבתי). כאמור, כרגע אני מתמקד בכתיבת סיפורים קצרים לספרי השני.

ספרו של מתי שמואלוף מקלחת של חושך, וסיפורים נוספים ראה אור בהוצאת זמורה ביתן (2014)

 

*

שוברת לקמילה

 

המלאך גבריאל, צדקת

אני מוכן למות בסמים

אני לא מוכן למות ללא אשה

אני מבקש עוד רגע אחד של נס עם הבן

שלא נולד בחסד, עוד משחק עם הבת

שלא נשמה אפילו נשימה אחת של תקווה ואלוהים

לא מקשיב. ואבא המת שלי מתחנן על חיי השירה

שהפסיקה לנשום מחבואי אייפונים

אבל חטאתי ונאפתי וגזלתי ועוונותי

גדולים ובאש הגיהנום אני כותב עוד בחיי

זועה שוברת לקמילה בבור שנפער מתחתיי

אין נאצים ופשיסטים רק אותיות

מענישות לכלותי

בלחסן ואני בחושך

 

(התפרסם לראשונה בכתב העת "מיטען")

בוטלג שמואלופי
בוטלג שמואלופי

 

 

 

 

מעביר את לפיד מדור "באסטה" לקיסרית

עדי נס,   ללא כותרת (מסדרת הנערים), 2000 | cc: wikipedia
עדי נס,
ללא כותרת (מסדרת הנערים), 2000 | cc: wikipedia

אני שמח להעביר את עריכת מדור "באסטה" באתר העוקץ לידי העורכת והמשוררת עדי "הקיסרית" קיסר, שתפרסם מדי שישי שיר במדור. אתם/ן מוזמנים לשלוח אליה שירים!

בשנת 2010 פתחתי את מדור באסטה באתר העוקץ. ראיתי שיש צורך לשים שירה בצד המאמרים העוקצניים וללהט מילים כקסמים לשינוי חברתי.

בין השאר פורסמה שירתם של מרחב ישורון, איתמר טהר לב, יאיר יצחק וקנין, אריאל גלילי, אסתר שקלים, ענת זכריה, לילך ובר, אפרת ירדאי, נעם לוי, חבורת לא נעזוב, רוני סומק, אסנת איטה סקובלינסקי, אלי אביר, אסף אבוטבול, ארז ביטון, פאוזי כרים, אמיר שגיב, לילא חלבי, יוחאי שלום חדד, נורי אל עוקבי, רותם מלנקי, שגיא אלנקווה, טל ניצן, אופיר טובול על השירים של סמי שלום שיטרית,  יניב קקון, אברהם סוצקבר, מוחמד דרוויש – תרגום של תאמר מסאלחה, אורחאן וואלי, פיראס חורי, שרה מלול, יוסי בבליקי, יובל בן עמי, מאיר דדון, קובי אור במחווה לג'לו ביאפרה, יעקב ביטון מלכא, רועי צ'יקי ארד, אסף אבוטבול, חגי קלעי, נועם לוי, נועם שדות, דנה לובינסקי, מאיה בז'רנו, גלעד מאירי, עבד נאטור, ערב שירי מחאה במאהל מחאה של הדיור הציבורי בירושלים,  נידאא חורי, עודד כרמלי, ערן הדס, דניאל באומגרטן, יריב מוהר, תהל פרוש, ערן צלגוב מתרגם גים קרול, נועם פרתום, ראג'י באטחיש, אלמוג בהר, אבי אליאס ז"ל, שלום גד, איתי עקירב, לורן מילק, הילה אהרון בריק, חגית גרוסמן, עדי קיסר, שלומי חתוכה, ברכה סרי ז"ל, ויקי שירן ועוד.

תודה רבה וחמה מאוד לתמי ריקליס, יוסי דהאן, איציק ספורטא, יוסי לוס, יונית נעמן על שנתנו לי לסמפל את השירים הללו מדי שבוע.

משתף אלבום חדש של ענת גוטמן ששלחה לי וכבר פירסמתי בעבר משיריה וגם את האלבום הקודם:

אלבום שני. כחלק מהפרוייקט "הבית לא יקרוס מיד", אלבום מוסיקה ווידאו-דאנס שעליו גוטמן עבדה ב-3 השנים האחרונות. וכך היא כתבה לי:

עד לפני ארבעה חודשים חי בתל אביב סופר שקרא לעצמו מלח, טבח, מלצר, צייר, שטען שאינו יודע לכתוב נכון, אבל במילים שלו יש יותר השראה משל כל סופר נכון שקראתי. האלבום 'הבית לא יקרוס מיד' מנגן סביב המילים הנוקבות והאוהבות של יורם קניוק. הוא מסתכל, מצביע, לוחש וצועק – איבדנו. אבל אפשר עוד להחזיר. אפשר עוד לחזור, לחיים חדשים שאחרי.

הקשיבו!

כתבה בחו"ל על כנס שהשתתפתי בקורנל, בארה"ב. שנה הבאה אשתתף בכנס בשיקגו במרץ ואשתף אתכם בפרטים בקרוב.

 

המילים שלי אונסות אותי: קובץ שירים של עדי קיסר

אוטודידקטית

לִמַּדְתִּי אֶת הַנְּמָלִים לְהַבִּיט אֶל הַשָּׁמַיִם

וְאֶת הַבִּרְכַּיִם שֶׁלִּי לְהִסְתַּתֵּר מֵהָרוּחַ

אִלַּפְתִּי אֶת הַמַּיִם לְטַפְטֵף מֵהַבֶּרֶז

וְאֶת הַטֶּלֶוִיזְיָה לְהִשְׁתַּחֲווֹת לִי

נְקֻדּוֹת חֵן צוֹמְחוֹת רַק בִּמְקוֹמוֹת

שֶׁהִסְבַּרְתִּי לָהֶן שׁמֻּתָּר

הַסִּיגַרְיוֹת נִדְלָקוֹת בֵּין אֶצְבְּעוֹתַי רַק כְּשֶׁקַּר

וְהָאֳנַשִׁים שֶׁבַּתְּמוּנוֹת מְחַיְּכִים אֵלַי

רַק בַּלַּיְלָה.

רַק הַזָּר הָרָחוֹק מְחַיֵּךְ אֵלַי גַּם בַּיּוֹם

וְאוֹהֵב אוֹתִי כְּשֶׁאֲנִי לֹא מַרְשָׁה

וּמוֹכֵר לִי בַּחֲזָרָה אֶת הַנְּשָׁמָה שֶׁלִּי

חֵלֶק

חֵלֶק

בִּמְחִיר מֻפְקָע.

פותוסינתיזה

אֲנִי צוֹמַחַת אֶל

הַחֹשֶׁךְ

וּמַכָּה  בּוֹ

שָׁרָשִׁים.

רְשָׁתוֹת סְבוּכוֹת

וּרְקוּבוֹת

שֶׁל

נִימִים

שֶׁנִּסִּיתִי

שֶׁיִּגַּע בָּהֶן

אֲוִיר

אוֹ לְפָחוֹת  כּוֹכָבִים.

סערה

רוּחוֹת פַּחַד שׁוּב מְנַשְּׁבוֹת עָלַי

אָז אֲנִי מִתְעַטֶּפֶת בְּךָ

וְכוֹרֶכֶת אוֹתְךָ סְבִיבִי

חָזָק חָזָק

עַד  שֶׁזֶּה

חוֹנֵק.

אֲבָל הַלֵּב בּוֹגְדָנִי

וְהַמַּחְשָׁבוֹת מִתְנַקְּמוֹת

וּקְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת

שֶׁל הַלֵּב

עֲדַיִן מְגַשְּׁשׁוֹת

בְּהִסּוּס נָחוּשׁ

אֶל הַהוּא

שֶׁנִּשְׁמָתִי עוֹמֶדֶת

דּוֹמֶמֶת

מוּל חַדְרֵי לִבּוֹ

הַשּׁוֹמֵמִים.

 

חצי הכוס

אֲנִי מְרִיחָה אֶת הַכּוֹס.

לֹא אִכְפַּת לִי

אִם הִיא מְלֵאָה

אוֹ רֵיקָה

זֶה הָרֵיחַ שֶׁלָּהּ

שֶׁמְּעוֹרֵר בִּי בְּחִילָה.

 

נקודת רתיחה

אֲנִי מִתְנַקָּה.

קוֹדֵם נִדְרַשׁ לְהָסִיר אֶת עַדְשׁוֹת הַמַגָּע.

הָעוֹלָם מִטַּשְׁטֵשׁ ומִתְרַחֵק.

אַחַר-כָּךְ אָכָּנֵס למִקְלַחַת

וְיִהְיֶה קַר.

לְאַט לְאַט יִתְחַמֵּם,

וַאֲנִי אַעֳבִיר אֶצְבָּעוֹת

עַל כֹּל אֵיבָר,

וְאֶדְרוֹשׁ שׁוּב בַּעֲלוּת

עַל הַיָד הַשְׁמוּטָה

הגַּב הַכָּפוּף

הַתַּלְתַּל הַסּוֹרֵר.

וּכְשֶׁאֶעֱבֹר אֶת פֶּתַח הַדֶּלֶת

לֹא תַּכִּירוּ אוֹתִי שׁוּב.

הדימויים מתוך ויקיפדיה, סלבדור דאלי 

שיר נוסף של עדי קיסר שהוקרא בלילה השחור התפרסם במדור "באסטה" של אתר העוקץ

עדי קיסר: adikeissar@gmail.com

יום השנה למותו של חזי לסקלי

חזי לסקלי, באר חלב באמצע עיר, עם עובד

לרגל יום השנה למותו של חזי לסקלי כתבו 20 משוררים שורה מתוך שיר ברוח שירו "שירה" של לסקלי. פרויקט המחווה מתארח במבוקש מס' 2

שִׁירָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת כְּמוֹ תְּהִלִּים קָטָן בַּתִּיק[1]

פְּשׁוּטָה כִּשְׁקִיעָה

וּפְתַלְתּוּלָה כְּנָחָשׁ[2].

הִיא חַיֶּבֶת לִהְיוֹת קָפֶּלָה קוֹלוֹת[3]

חַיֶּבֶת לִזְקוֹף לְהָקוֹת תַּנִּים

בֶּחָזֶה אֶל פִּטְמוֹת שָׁמַיִם

וְּליַלֵּל אוֹתָן: חָזִי, חָזִי; הוּוווּ, חֶזִי[4].

שִׁירָה חַיֶּבֶת לְהְיוֹת צִלְצוּל טֵלֵפוֹן

בְּבַיִת רֵיק[5].

שִׁירָה אֵינָהּ חַיֶּבֶת[6].

אֵינָהּ חַיֶּבֶת כְּלוּם

אֲבָל מֻכְרָחָה לְהַמְשִׁיךְ לְנַסּוֹת[7].

שִׁירָה חַיֶּבֶת לָגַעַת בַּנָּגוּעַ[8].

שִׁירָה חַיֶּבֶת לָקַחַת אַחֲרָיוּת

עַל בִּטָּחוֹן פּוֹאֶטִי

עַל אַבְטָלַת הַמִּלָּה וְהַמְּשוֹרֵר[9].

שִׁירָה חַיֶּבֶת לְהַזְכִּיר זְכֻיּוֹת פֶּנְסְיָה,

שְֹכַר מִינִימוּם וַעֲבוֹדָה מְאֻרְגֶּנֶת

וְגַם אֶת יְדִידָתָם חַיַּת הַכִּיס –

לְכֹל חַיָּה יֵשׁ כִּיס[10].

שִׁירָה צְרִיכָה לְהֵיחָטֵף

כְּמוֹ וָאוּצֶ'ר לִמְנַת מָזוֹן בְּעֵת רָעָב[11].

שִׁירָה צְרִיכָה לִהְיוֹת מָקוֹם לִהְיוֹת בּוֹ –

פִּנָּה, שָׂדֶה, עִיר, עוֹלָם[12].

שִׁירָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת מִזְרָן הָעִבְרִיִּים

שֶׁהִתְיַבֵּשׁ בּוֹ זֶרַע הַשָֹּפָה[13].

הִיא בָּחוּרָה מַבְרִיקָה

שֶׁאֲהוּבָהּ כּוֹתֵב לָהּ שִׁירִים[14].

שִׁירָה יְכוֹלָה לְהָעִיר בַּבֹּקֶר בִּמְצִיצָה

כְּלוֹמַר לָצוּץ.

יְכוֹלָה לְהַפְסִיק לְהִתְקַשֵּׁר שָׁנָה

כְּלוֹמַר לְהִמָּנַע[15].

שִׁירָה לֹא חַיֶּבֶת כְּלוּם

לְמִי שֶׁלֹּא חַיָּב לָהּ[16].

הוֹלֶכֶת לִמְסִבָּה, יושֶׁבֶת בְּקָפֶה

לְבַדָּהּ[17].

שִׁירָה צְרִיכָה לִהְיוֹאָ בַּגְדַגְדָה וְזֶ חֶטָחֶזִי כְּלֻמְ נִסַּע פִּצִקָטֹ רֶשֶׁת רֶשֶׁת[18].

שִׁירָה אֵינֶנָּה חַיֶּבֶת לִהְיוֹת דָּבָר זוּלָת עַצְמָהּ

כְּלוֹמַר שׁיִהְיֶה שִׁיר-הַא![19]

(כֹּל זֹאת יְכוֹלָה הַשִּׁירָה לַעֲשֹות

אַךְ לֹא עוֹשָֹה

וּמְאַבֶּדֶת אֶת מַה

שֶׁמֵּעֵבֶר לְעַצְמָהּ.

אֲהוּבָהּ הַנִּצְחִי

הַמְּשׁוֹרֵר

גָּזַל מִמֶּנָּה אֶת לְבַדִּיּוּתָהּ.

הוּא זֶה שֶׁאוֹמֵר

"אַתְּ אֲנַחְנוּ"

בְּאַהֲבָה שֶׁאֵין לָהּ מִלִּים[20].


[1] עמית מאוטנר

[2] יחזקאל

[3] אבנר עמית

[4] שחר-מריו מרדכי

[5] יקיר בן משה

[6] חנן בן סימון

[7] טל ניצן

[8] שירה סתיו

[9] מתי שמואלוף

[10] רועי צ'יקי ארד

[11] עמית מאוטנר

[12] אמיר אור

[13] אמיר מנשהוף

[14] חגית גרוסמן

[15] אוהד ובר

[16] אגי משעול

[17] ענבר איצקוביץ

[18] נועה שקרג'י

[19] רפי וייכרט

[20] ענבר איצקוביץ

עריכה והפקה: אוהד ובר ואמיר מנשהוף. פורסם לראשונה ב"פי האתון" ולאחר מכן פורסם במדור באסטה בהעוקץ

סליחה אדון אולי יש לך שקל בשביל הבטן שלי ובשביל אחי

שלום גד. צילום: אסף אנטמן, cc by-nd
ברגע הראשון לפני המחאה שמעתי ראיון של שלום גד ברדיו. הוא היה מר וישיר, ולא וויתר על האמיתות שלו. שלום גד. צילום: אסף אנטמן, cc by-nd

סולו וקולקטיבי

הגיגים על הקשר בין שירה למחאה ועם רגע אחד מזוקק שמחזיק הן פירוק והן לכידות.

"השיר הזה מתחיל כאן/ כחול על הדף הלבן/ לא גמור, לא תמיד מכוון/ השיר הזה מתחיל כאן" (יוצא לאור, אהוד בנאי) המשך קריאת הפוסט "סליחה אדון אולי יש לך שקל בשביל הבטן שלי ובשביל אחי"