כשהמזרח התיכון הקוסמופוליטי התפרק והיהודים נסו על נפשם

תרגום הספר "שלמה הכורדי, ואני והזמן" של סמיר נקאש לעברית משמח כי הוא חושף עוד חלק ביצירה של הסופר החשוב הזה. בה בעת יש בו עצב כי נקאש, שהמשיך לכתוב בערבית אחרי שהיגר לישראל מעיראק, לא זכה למקום הראוי לו 

אהובה בראונשטיין "אסופה מיוחדת, מלומדת, מאירת עיניים וחודרת לנבכי הנשמה ושורשי התרבות המפוארת"

ביקורת יפה על הספר שהתפרסמה לראשונה במועדון לאוהבי הספרות בפייסבוק. 

השורשים הכהים של יצירת רוני סומק: האפשרויות החדשות בשירתו ובעבודתו החזותית

גיליון חדש של כתב העת "גג" עם מאמר חדש שלי על היצירה של רוני סומק, שירים רעננים וסיפור אימה "מרק של כפילים"

"אחיה כמעט כמו הומלס, אבל אעזור לעניים ממני, אהיה יהודי בשולי השוליים של עיראק" [סיפור]

קטע מהסיפור "לקפוץ מבגדד" בספר "מקלחת של חושך וסיפורים נוספים" בהוצאת "כנרת זמורה ביתן"

"הוא דחף את אצבעותיו לתוך הנרתיק היבש שלי, שלחתי את ידי אל הביצים שלו" [סיפור]

חורבנה של המציאות: הפרק השלישי [סיפור] הוא דחף את אצבעותיו לתוך הנרתיק היבש שלי, שלחתי את ידי אל הביצים שלו, אהבתי את האיטיות, הוא לא ייתן לי חדירה מהירה, אלא אם כן אצווה עליו, וחוץ מזה לאחרונה תקפה אותי איזו פטרייה שגרמה לי להימשח בנוזל הסיכה הטבעי הזה באיטיות רבה. ולכן הדרכתי אותו והוא היההמשך לקרוא ""הוא דחף את אצבעותיו לתוך הנרתיק היבש שלי, שלחתי את ידי אל הביצים שלו" [סיפור]"

נקודת העקירה ממש בפתח העלים: השאלון באתר "מעמול"

תשובות שלי לשאלות מגוונות שהוצבו על ידי מור דרעי במדור "מעמול" באתר הסטודנטים של מכללת ספיר

“אנחנו כותבים אותך מולדת”– המקרה של הגירת יהודי עיראק

בחרתי לפתוח בדברי המשורר והסופר יצחק לאור, אשר בחן את הקשר בין הזכרון הלאומי לבין הספרות הישראלית, משום שהוא בטא נכונה את הקונפליקט בין המדינה ובין ייצרני הידע בתרבות. יצחק לאור בדק את הקשר בין הזכרון לבין השכחה, בתוך האינטיליגנציה הישראלית, לגבי עובדת התרחשות ה"נָכְּבָּה" הפלסטינית, אשר כללה גירוש של מאות אלפי פלסטינים ממדינת ישראל והריסת כארבע-מאות כפרים מיישוביהם[2]. יצחק לאור טען כי בניית האומה הישראלית כללה הרבה מאוד דברים "שצריך היה לשכוח" ובהערת שוליים הוא הזכיר את שפת היידיש ואת מה שעוללו למזרחים שהם הגיעו לישראל.[3]

רוני סומק עולה על הרכבת האחרונה לבגדד להיפרד מדוד סלים | האמן אמיר כהן בתמונות לספר האמן "דוד סלים" עם רוני סומק | אלג'יר: אבו סומק יצמח מהתמר הקבור |

רוני סומק בשיר ויצירה חדשים מסמן אפשרויות חדשות לישראליות, דווקא כשהוא נפרד מדודו סלים. הוא מביט במקביל גם אל העבר האבוד של יהודי-עיראק וגם אל תוך העתיד שעדיין לא הובנה. ההצצה הקולנועית אל מעבר לנקבי הרכבת, של הילד – המייצג את המשורר, היא אותה הצצה לעתיד יהודי הכולל מסורות יהודיות-ערביות ובמקרה הזה אל העיראקיות. המבט המשותף לילד ולדודו, הוא ההעברה הבינדורית, המסירה היהודית מדור לדור של: זכרון, ערכים והוויה. רוני סומק עומד במקום כפול, הוא גם נפרד מדודו, וגם משאיר אותו קרוב אליו. הוא גם חוזר לילדותו וגם מחבק אותה אל חיקו בהווה. ממקומו הקאנוני של רוני סומק בשירה בישראל, אנו רואים בהמשך לספרו "אלג'יר" (ראו מאמר ושיר בהמשך) וליצירות הדיו השחור כמו בריה"ל מדריד ותערוכות נוספות – את התעקשותו לשזור את שורשיו הכהים, כחלק ממיצוב מחודש לישראל במזרח התיכון.

מתחברים לבגדד

חברתי האמנית דפנה שלום שלחה לי לינק לאתר שעוסק בתרבות הנכחדת של גדולי המוסיקה היהודית-ערבית שנוצרה בעיראק. עם הגירתם לישראל נוצר קרע אדיר בין האקלים התרבותי המצמית של הציונות לבין הידע העצום שהם החזיקו כנגנים של גדולי המוזיקה העיראקית כגון נאז'ם אל גאזאלי ואחרים. את האתר בנתה האוצרת רג'ינה באשה (regine basha).
http://www.tuningbaghdad.net/