מחתרת מזג האוויר והפלת המשטר האמריקאי

"Our signature was...letters of explanation.... Each letter had a logo hand-drawn across the page...." — BILL AYERS["אתה לא צריך חזאי בכדי לדעת לאיזה כיוון הרוח נושבת" (בוב דילן)

להאזין לתוכנית "חיים של אחרים" עם ערן סבאג שבה דיברנו על המחתרת

ב"המקוללים עלי אדמות" מציג פאנון את הכובש והנכבש משני צדי המתרס, ללא כל מרחב של דיפלומטיה ביניהם: "הקולוניאליזם אינו מנגנון חושב ולא גוף שניחן באמצעי חשיבה והיגיון. הוא אלים מעצם טבעו וייכנע רק בהתמודדות עם אלימות גדולה משלו". לאלימות יש תפקיד פוליטי של איחוד השורות וקידום השחרור מן הכיבוש, אבל יש לה גם תפקיד מטהר: "היא משחררת את היליד מתסביך הנחיתות שלו, מן הייאוש ומן האימפוטנטיות. היא הופכת אותו לחסר פחד ומחזירה לו את כבודו האבוד". (יהודה שנהב "דמוקרטיה במצב חירום")

המהפכה בארה"ב הביאה את הלבנים להתפכח אל מול המשטר שבו הם חיים. אחת מהתנועות המעניינות ביותר שחלקו את מרחב הפעילות היו "מחתרת מזג האויר", שפעלו לצד השחורים להפלת המשטר האמריקאי. רק שבניגוד לפעולות לא אלימות, מחתרת מזג האויר החליטה לפעול באלימות ממוקדת כדי לנער את המעמד הבינוני. לדעתם המשך החיים הרגילים, היומיומיים, הוא סוג של תמיכה שקטה באלימות שהשתוללה בויאטנם ובמשטר הגזעני הקפיטליסטי והלבן בתוך ארה"ב. הססמא של הידועה שלהם הייתה "להחזיר את המלחמה הביתה" והם הצליחו בכך. כמה מילים וסרט מעורר מחשבה על הדרך לשינוי חברתי והקו המפריד בינה ובין טרור. המשך קריאת הפוסט "מחתרת מזג האוויר והפלת המשטר האמריקאי"

תשוקה פראית

עיר האוהלים בשד' רוטשילד, 16.07.11. משהו חייב להשתנות בדרך בה קובעי המדיניות פועלים. צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס
עיר האוהלים בשד' רוטשילד, 16.07.11. צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס

המשך קריאת הפוסט "תשוקה פראית"

המאה העשרים באה לבקר

cc: flicker  by Greencolander
cc: flicker by Greencolander

בוב דילן יגיע לארץ בעוד כשבוע (ההופעה תיערך בעשרים ליוני). למעלה משנים עשרה אלף כרטיסים כבר נמכרו למופע. המשורר היהודי הידוע אלן גינזברג אמר פעם בראיון כי דילן הוא המשורר הגדול ביותר של המאה העשרים. הנדריקס האגדי התרגש בצורה חסרת תקדים מכתיבתו. ג'ון לנון כתב בשירו "אלוהים" כי הוא לא מאמין בצימרמן (שמו המשפחה המקורי של דילן). עד כדי כך השפיע דילן בתקופתו על לנון, שזה האחרון היה צריך לומר כי הוא לא מאמין באל-אדם הזה. המשך קריאת הפוסט "המאה העשרים באה לבקר"

בר בשטח: ראיון עם שלמה בר

 להקת "הברירה הטבעית" ליוותה אותי בחיי כשגרתי בניו-יורק וכשהסתובבתי ברחובות דלהי העמוסים. שלמה בר, היה כמדריך רוחני מזרחי, בשיריו עוד לפני שידעתי שקיימת הכחשה לגבי המזרחיות. סמסון ניגן בכינור והוביל אותנו לצ'אקרות העליונות עוד לפני שידענו היכן מצוייה הנירוונה. ישראל בורכוב בבס ניגן את הסולו הנצחי בשיר "תפילה" שזימזנו בכל ג'אם, בכל פסטיבל טבע, עוד לפני שהיו בומבלות על כל גבעה רעננה. שלמה בר הוביל את המהפכה האתנית בישראל, מבלי לירות ירייה אחת. הוא פשוט שר, ולא וויתר על המבטא ועל השורשים המרוקאיים. עמיר בניון, סעדו, אנסמבל מזרח-מערב, בוסתן-אברהם, יאיר דלל, שבע, שוטי הנבואה וגאיה חייבות את הצלחתן לעמידה העיקשת של שלמה בר שהתעקש ליצור מזרחי בקלאסה. מאידך, שלמה לא וויתר על שילובים ועל נסיונות מוזיקאליים וכמו מיילס דיוויס הוא שינה את סגנונו, החליף נגנים והביא חידושים טקסטואלים ומבניים ליצירתו. המשך קריאת הפוסט "בר בשטח: ראיון עם שלמה בר"