גם לגברים יש זוג פטמות שמתקשות בתשוקה

עדי נס, ללא כותרת, 1996
עדי נס, ללא כותרת, 1996

גם לגברים יש זוג פטמות שמתקשות בתשוקה

בכל פעם כשהם מבקיעים גול, קופצים, רוקדים ומנשקים אחד את השני,
אני חושב על זה שגם לגברים יש זוג פטמות שמתקשות בתשוקה,

גם לחיילים יש זוג דדיים לא סימטריות, כשהם מביטים במראה,

גם לזכרים יש זוג שדיים שקופצות, כשהם רצים בחוף בהכנה לצבא,

גם החזה של הקשוחים ביותר, מרקיד מילים בלב זכר מאוהב.

רגש דו לאומי בכתב העת שעטנז

mati1

נכון, אמרתי שלא אכתוב יותר שירים, ואכן לא כתבתי שום שיר בשלושה חודשים האחרונים. אמנם פירסמתי ספר שירה חמישי "פרידה בברלין". אך זה לא נחשב כי השירים נכתבו לפני. אבל לשירים דרך משלהם, להמשיך להתפרסם. קבלו בוטלג שמואלופי שלא התפרסם בשום ספר מעולם, אלא רק בכתב העת החדש והמרתק "שעאנז". מעניין מה תגידו עליו. תודה לרותם מקרית גת על הסריקה הנפלאה. 

mati2

שבוע טוב

לאן נעלמו המזרחים במפלגות השמאל?

את הבחירות הקרובות נזכור בגלל ההדרה הפוליטית של מפלגות השמאל. מצד אחד נמצא את האשכנזים של מרצ, ומצד שני את הערבים-ישראלים של חד"ש. חבל רק שאף אחת מהמפלגות לא חשבה למצוא מקום ריאלי ברשימה לאחיי ואחיותיי המזרחים והמזרחיות

מפלגות השמאל, חד"ש ומרצ בחרו את המנהיגים אך ללא מזרחים. בהיעדר ייצוג למיליוני אזרחים, המפלגות מאיינות ומרוקנות את הקטגוריות, המושגים והמבנים של השמאל, השוויון והצדק החברתי.

השבוע נפל דבר, מפלגות השמאל שקיבלו את תו התקן של המפלגות החברתיות ביותר, הראו את הפנים המכוערות ביותר של הפוליטיקה הישראלית. האשכנזיות כאות קין חברתי, שהדירה מזרחים בעשורים שלמים מהקמת המדינה ועד המהפך של 77 חוזרת לשלוט. ראשית מפלגת חד"ש בחרה, ח"כ ברכה ינהיג, חברי הכנסת חנא סוויד ודב חנין במקומות השני והשלישי, ודחתה הצעה לשריון נשים. במקום הרביעי מוקם ח"כ ד"ר עפו אגבארייה ולמקום החמישי נבחרה ד"ר נבילה אספניולי. את המקום השישי "תפס" איימן עודה, מזכיר חד"ש. יעל בן יפת, מנכלית "הקשת הדמוקרטית המזרחית" ולשעבר נציגת מועצת העיר ת"א מטעם "עיר לכולנו" מזרחית מוּדעת לא הצליחה להיכלל במקום ריאלי.

גם במרצ לא נבחר מזרחי במקום ריאלי (בהנחה ששישה מנדטים זה המקסימום שתוכל לקבל, לפי רוב הסקרים). מלבד יו"ר המפלגה זהבה גלאון, אשר משוריינת במקום הראשון, נבחר ח"כ אילן גילאון למקום השני, וח"כ ניצן הורוביץ במקום השלישי. במקום הרביעי זכתה יו"ר הנהלת מרצ מיכל רוזין. במקום החמישי נציג המגזר הערבי רו"ח עיסאוי פריג' ובמקום השישי חברת מועצת העיר ת"א תמר זנדברג.

הסופר ניר ברעם כתב בפרופיל הפייסבוק שלו: "אין לשמאל-מרכז בישראל שום קואליציה של קהילות שונות, אין רוסים אין מזרחים, אין צעירים, יש רק אותם מגזרים מוכרים ומצטמקים שתמיד היו: אשכנזים, ותיקים, קיבוצים (מזכיר לכם מפלגה מסוימת בארה"ב שהפסידה עכשיו בבחירות?). אז אומרים לנו שזה חשוב שיש מרצ והם העבירו חוקים – זו שפת הקהילה המסתגרת, המתגוננת המתעקשת לא להשתנות, וזה לא מוביל לשום מקום".

פחד ותיעוב

המתרגמת אורלי נוי אף הוסיפה את האספקט של האכזבה של אותן מפלגות שמאל, כשאינן זוכות לאהדה מקרב המזרחים: "האחת (מרצ) בוחרת להתבזות בסיסמאות בחירות מטופשות המסבירות לנו בהתנשאות איפה הלב, אבל לא מסבירות איפה לעזאזל המזרחים ברשימה, והשניה (חד"ש) מדברת גבוהה גבוהה על שינוי ומהפכהאבל יוצאת מגדרה כדי לשמר סדרים ישנים שכתמיד, לא כוללים את המזרחים."

אז את שנת 2012 נזכור כשנה של הדרה פוליטית. ההדרה לא קשורה למוצא. מצד אחד נמצא את האשכנזים של מרצ, ומצד שני את הערבים-ישראלים של חד"ש. מצד אחד נמצא את האידיאולוגיה הירוקה ובעד זכויות של הומואים ולסביות מצד מרצ, ומצד שני נמצא את הסוציאל-דמוקרטים, קומיניסטים ופרו-פלסטינים של חד"ש.

איך נוכל להסביר לילדים שלנו שכל אלו שהתהדרו ברצון לשינוי ולייצר שמאל חדש, פעלו באותם פרקטיקות של מפא"י. מהן הסיבות לדחייה ותיעוב של המזרחים. האם הם רוצים שנשב בימין ונשנא את הערביוּת שלנו, האם הם רוצים שנצעק מוות לערבים, האם רוצים להתנשא מעלינו ולומר: "תראו את הדפוקים האלו, שוב הצביעו לביבי, שדפק אותם". לי אין את תשובה, אולי אתם תדעו יותר ממני. בינתיים, את ההצבעה שלי הם איבדו, למרות הפעילות החשובה שלהם בכנסת.

הדעה התפרסמה לראשונה בבלוג שלי במאקו

*

"ראש הממשלה לא יהיה גיי, הוא רק יחשוב עלי לפני לפני ואחרי"Museum Sammlung Brandhorst  Bruce Nauman - "Mean Clown Welcome," 1985.| By JasonParis  | cc: flickr
"ראש הממשלה לא יהיה גיי, הוא רק יחשוב עלי לפני ואחרי" || Museum Sammlung Brandhorst Bruce Nauman – "Mean Clown Welcome," 1985.| By JasonParis | cc: flickr

ובנושא אחר, הנה שיר ודברים שפירסמתי לכבוד עליית הבלוג של חנות הספרים העצמאית "אינדיבוק". יוזמה של רעי לאיגוד המשוררים – היוצר רון דהאן.

אֵין עַצְמָאוּת בַּגַּן  

רֹאש הַמֶּמְשָׁלָה לֹא יִהְיֶה גֵּי
הוּא רַק יַחֲלוֹם עַלַי לִפְנֵי וְאַחֲרֵי
וְאִם הוּא כְּבָר יֵצֵא מֵהָאָרוֹן
וְהַכְּנֶסֶת תִּכֵּנֵס לַגַּן
אָז תִּהְיֶה בְּעָיָה שֶׁהֲרֵי אוֹכֵל בַּתַּחַת
לֹא בּוֹחֵל בִּיהוּדִים.

אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהִתְחַתֵּן בַּכְּנֶסֶת עִם רֹאש הַמֶּמְשָלָה,
אֲבָל אֵין עַצְמָאוּת לְאוֹכְלִים
כָּמוֹנִי וּבְעֶצֶם
לְרֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה גַּם אֵין עַצְמָאוּת
בִּלְעַדַי.

השיר הנ"ל היה אמור להתפרסם בקובץ שנקרא "אוצרות של זעם" אך נגנז. ותמיד חשוב להיזכר בשירים שנכחדו. אני מביא אותו בשל ההיעדר של שאלת המיניות במגילת העצמאות. היכן הזכויות של אלו שבחרו במיניות אחרת, בין אם היא קשיחה או נזילה (למשל בי סקסואלים). כרגע בארה"ב יש מאבק על ההכרה בחתונה של הומואים ולסביות, ורואים כיצד הדמוקרטיה שלהם מתחדשת. גם בישראל אם יום אחד תהיה חוקה, עלינו להגדיר מחדש את המיניות הישראלית כרב-מינית, ככזאת שכוללת אינסוף אפשרויות מיניות ולא מבצרת בניאו-שמרנות כשהעולם כולו רוחש ומשתנה

סוכות רעבות

בוטלג שמואלופי מתוך "אוצרות של זעם" שלא נכנס לבסוף לתוך "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים". שבוע טוב.

המשך קריאת הפוסט "סוכות רעבות"

שירה בין חזז לבין שמואלוף: בוטלג שמואלופי

שני שירים שהיו אמורים להתפרסם בספר השירה השני שלי "בין שמואלוף לבין חזז" ובסוף הורדו.

השיר "באמת" נכלל כחלק ממופעי קברט של להקת "החיתולים" (ונשארנו בחיתולים) שכללה את דני בלייר ג'ונס גרוסמן שווד (שערך את הספר השירה הראשון שלי "מגמד הצלקות" – פרי ההופעות והכתיבה המשותפת שלנו) וגם אותי. הייתי מקריא את השיר לצלילי הגיטרה של דני הן בפסטיבלים והן בבארים בתל אביב.

השיר השני היה השיר הראשון שכתבתי בליל הסדר (עשיתי סדר בהחלטה שלי להפסיק לכתוב שירה אחרי עשור שלם ריק ומעושן), ברגע של ניכור עז לעצמי, לחוויה ולחיי. השיר ביטא את חזרתי לכתיבה, ואת רגע הולדת הכתיבה הפוליטית שלי – ולא פלא שהוא פורסם לראשונה באתר "קדמה". המשך קריאת הפוסט "שירה בין חזז לבין שמואלוף: בוטלג שמואלופי"