מה יש לך אסתר מאת שבא סלהוב

רומאן המאתגר בשפה הפיוטית ובריאליזם הנוקב שלו את גבולות הפרוזה בישראל. הן בשל התמה שלו – התמודדות של אסתר כאישה וכמזרחית וכנצר למשפחה טריפולטאית. והן בשל הצורה – השפה הפיוטית האקספרסיבית החדה והמדוייקת. אין עוד סופרת מזרחית מהדור של שבא סלהוב שהגיעה לשיאים ספרותיים שכאלו.

כובש, נכבש ופמיניסטית: על "סויטה צרפתית" לאירן נמירובסקי

"סוויטה צרפתית" הינו היצירה הספרותית האחרונה של הסופרת היהודיה אירֶן נמירוֹבסקי, שהיגרה מרוסיה לצרפת ומצאה את מותה באושוויץ. הרומאן הינו יצירה מרשימה, בעלת שני חלקים: "סערה ביוני" ו"דולצ'ה". הסופרת חלמה לייצר ספר של אלף עמודים, בעל מבנה של סימפוניה בחמישה חלקים, כשהמודל שעמד לנגד עיניה היה הסימפוניה החמישית של בטהובן. הספר ניצל בעקבות תושיית שני בנותיה, ששרדו את התופת הנאצית ושמרו על הספר ובתחילת 2004 הוא זכה לפרסום ראשון בצרפת.

יהלום לא מלוטש: על ספרו של דרור בורשטיין

הדמויות בספר מלהגות ללא הפסקה. הפער בין הביקורת החריפה שנשמעת בספר זה על עולם הספרות לבין העומס של וידויי גיבוריו מעורר את השאלה מדוע לא נעשתה לספר עריכה מהוקצעת יותר, שהיתה מאווררת אותו ומלטשת את מבנה המעשים. הספר במתכונתו הנוכחית עמוס מדי, וזאת למרות הכשרון ויכולת הכתיבה המרשימה של בורשטיין.

מוות, פתאום: ביקורת על ספרו של חוויאר מריאס "מחר בקרב חשוב עלי"

בתחילת שנות התשעים יצא לאור ספרו של חוויאר מריאס "מחר בקרב חשוב עלי", אחד מגדולי הסופרים בספרד. אחרי 12 שנים, הספר תורגם לעברית על ידי יערית טאובר בן-יעקב. מריאס כתב כעשרה רומנים וקובצי סיפורים שלו, שתורגמו ליותר משלושים שפות.

הסובייקט המוכפף: ביקורת על הספר "תחנות בדרך חצרמוות" שהופיעה בעיתון 77

אהוד עין-גיל, בספרו "תחנות בדרך חצרמוות", יוצר את הדיכוטומיה של מזרח ומערב, לכאורה על מנת לערער על הנרטיב הציוני. אך בתוך תהליך זה הוא יוצר את הסובייקט הערבי המוכפף אשר קולו כמעט לא נשמע. סיפור חייו של אהוד עין-גיל נפרש לפנינו בספר, כשהמנהיג הערבי של דרום תימן מדובב את אהוד עין-גיל והוא נענה לבקשתו ופורש את כל תחנות חייו. הדיבור הלא פוסק של אהוד עין-גיל גורם לאי נחת, בעיקר משום שהמנהיג התימני כמעט ולא נחשף בסיפור. מה גם שהוא כמעט ולא עובר תהליך פסיכולוגי כלשהו, אלא הוא ממש מושתק.

הבעיה האשכנזית: על הספר "הבעיה העדתית בתיאטרון הישראלי"

במאמר דעה זה אנסה לעבור על המחקר בקווים כלליים, לשאול כמה שאלות ביקורתיות ולהסביר כיצד מחקר זה הוא חלק מהנרטיב המזרחי החדש.

אתר של אתניות דתית שולית: ביקורת על ספרו של נעם קצב

ספרו הראשון של הסופר הצעיר נעם קצב מנסה באופן מודע לעמוד בטריטוריה הדתית האתנית הישראלית ולמפות אותה. המיפוי הינו חלק מניסיון ערכי להתייחס למאבקי התרבות באתנוקרטיה הישראלית. אני מתעכב על שאלת האתניות, לא משום שהסופר הוא בנו של הנשיא משה קצב, או משום שהוא מייצג של הדור השלישי המזרחי. אני עושה זאת, דווקא משום השתלשלות העלילה המובאת לנו בסיפור. במבנה המעשים אנו מתוודעים לקורות יצחק, גיבור הרומאן, אשר עוקב אחרי סיפור חייהם של יצחקל'ה ורחל שמסמלים כוחות מיטונימיים מנוגדים שנאבקים על נפשו הספקנית. מחד הופיעה המיסטיקה הדתית, הפגאנית, חסרת המעצורים, שנעה בין קוטב הטירוף, לבין קוטב ההארה, שיוצגה על ידי יחצקל'ה (בן העשירים האשכנזי), ומאידך הופיע העולם החילוני, של רחל (עובדת הניקיון המזרחית-גרמנית), שנע בין הערכים הרוחניים והפיזיים הנכללים בתוך אהבת אמת, לבין הערכים הניהיליסטיים של עולם ללא גבולות.

החלום כחטא: על "מחזיר החלומות" ספרו של ניר ברעם

בספרו השלישי "מחזיר החלומות" מצליח ניר ברעם לשלב בין נקודות-מבט סוציולוגיות, היסטוריות ואנתרופולוגיות יחד עם שפה בין-דורית ספרותית חדשה. שפה זו דחתה את הריאליזם הספרותי השולט במחוזות הקאנון לטובת עלילה פנטסטית מרה.

ההגירה אתמול, היום ומחר: על "לוסנה" ספרו של מואיז בן הראש

ישנם סופרים מעטים שמצליחים לשלב אמירה רדיקלית ולא מתפשרת, עםפואטיות בשֵלה ולדלג בין שפה מודרנית עבה לשפה פוסט-מודרנית רזה. הספר ‘לוסנה' שלמשה בן הראש, הוא קודם הצלחה של המשורר והסופר, לצאת מצבת הספרות הישראלית קרי האשכנזיות, מבלי לאבד את האותנטיות.