לקרוע את העברית מהטריטוריה: ל"שנת חורף" מאת עירית כץ

העברית מתקיימת גם מחוץ לישראל ויותר ויותר ספרים נכתבים בפועל מחוץ למדינה. ספרה של עירית כץ "שנת חורף" הוא דוגמא טובה לדרך בה העמידה מבחוץ לטריטוריה הלאומית מביאה איתה תובנות חדשות לישראליות.

איך אפשר לקרוא את זה: מקבץ ביקורות על הספרים של אלי אליהו, ססר פרננדס גרסיה, הגר ינאי, תומר גרדי, יצהר ורדי ודורי מנור

ביקורת על שישה ספרים במסגרת שבוע הספר: אלי אליהו, ססר פרננדס גרסיה, הגר ינאי, תומר גרדי, יצהר ורדי ודורי מנור שפורסמו לראשונה בבלוג של הסופר והעורך רן יגיל ב-NRG

כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אימא: על ספרו הרביעי של ענר שלו

– –

תשירי לנו, בחייאת אללה, את חרון המלחמה: על התרגום החדש של האיליאדה של הומרוס בידי אברהם ארואטי

בלשי הפרא: הפאזל הגדול בעולם

"בלשי הפרא" הוא יצירת מופת שמאגדת אינספור דמויות, מצבים וחוויות לכדי תמונת חיים שלמה. רוברטו בולניו שוב מתברר כסופר הכי לא צפוי שיש.

ליצור ז'אנר

רשת סטימצקי מנסה להפוך להוצאה שתזהה את הכשרונות הבאים, גם בתחום הספרות הספקולטיבית (מד"ב ופנטזיה) – האם "לוגן מארש" מצליח בכך? הספר, שמגולל קורות של אַלפים ולוחמים מסקרן, אך לא יוצר ז'אנר חדש בעברית

להדרדר אל האושר

הספר "מסע אל האושר" של יורם קירש מדגים מה קורה לאקדמיה כשהיא פוגשת את הניו אייג'. הספר מגדיר את התגלגלות המושג של האושר בהיסטוריה התרבותית, רוחנית ופילוסופית בסקירה אקדמית. אך לקראת סיומו אנו מקבלים המלצות כיצד להעלות את רמת האושר (הפרופסור הופך גורו) וגם ניתנות לנו עשרים וחמש עצות לחיי אושר. כנראה שבהוצאה רצו ליהנות מכל העולמות.

עיניים רעבות | אילן ברקוביץ'

אילן ברקוביץ' החליט לפתוח ערוץ ביקורת תרבות בדף הפייסבוק שלו. בחרתי להביא שתי ביקורות. אחת על סיפוריי הקצרים והשניה על השירים של עדי עסיס ונועם שדות בהקשר של שיחות טלפון בשירה.

פואטיות במהפכה

צדק חברתי הוא גם צדק פואטי

אפשרות של אי

"רסיס" הוא מסוג הספרים שמסתחררים סביב (מקל) רעיון מדעי כמו צמר גפן מתוק. הרעיון של חיים אכזריים שהתפתחו לגמרי אחרת באי באוקיינוס השקט מעניק השראה. אך נדמה שהתלהבות של וורן פאהי מהתחקיר סביב האפשרויות הבלתי נדלות של זן אכזר דחקה הצידה את העלילה הפרוזאית.