ביקור בסטריאוטיפ: אתניות והקולנוע הישראלי

המאמר המלא שכתבתי על הסרט "ביקור התזמורת" שחלקים ממנו הופיעו בעבר בכתב-העת "מערבון" וגם הוצגו בכנס של האגודה ללימודים ישראליים ב-NYU.

ביקור בסטריאוטיפ

הסרט "ביקור התזמורת" מביא את סיפורה של תזמורת המשטרה של העיר אלכסנדריה, המגיעה ממצרים אל ישראל. התזמורת מוזמנת להופיע בחגיגת פתיחת מרכז תרבותי ערבי בעיר פתח-תקווה. פקידת הקבלה בתחנה המרכזית החדשה בתל-אביב שולחת בטעות את התזמורת אל "בית-התקווה" – עיירת רפאים פריפריאלית מדומיינת בדרומה של הארץ. הסרט מתמקד במפגש השרירותי לכאורה בין התזמורת המצרית-ערבית לבין המזרחים תושבי עיירת הפיתוח (צאצאי היהודים-הערבים). הסרט יכול להתקבל או כריאליסטי או כסוריאליסטי – אני מודע למורכבות הז'אנרית שלו, אך בתוך כך אשתמש בחלוקה האתנו-לאומית ואדון בו בצורה חברתית – פוליטית. אטען כי דמויות המזרחי והערבי בסרט מסמנות קטגוריות מטוהרות ומוכלאות. הן אינן מייצגות את "המזרחים" או את "הערבים" באופן סוציולוגי. אלא הן מנכיחות אותם מחדש את על המסך הקולנועי, באותה הדרך שבה ספיבק תיארה כמעבר בין "רפרזנטציה" (representation) ל"רה-פרזנטציה" (re-presentation) (ספיבק, 2004 בתוך: שנהב, 2008: 7).

מעבר לחומות הגזעניות

הפילוסוף סלבוי זיז'ק, (Slavoj Zizek) כתב מסה מעניינת "The Subject Supposed to Loot and Rape" – על מציאות ופנטזיה בניו אורלינס. במסה הוא יוצר קשר בין האסון בניו-אורלינס ובין החומות שנבנו סביב אירופה ועלייתו של הימין החדש בדמוקרטיות הליברליות. ראשית המאמר בדיון ארוך על הקשר בין הדיווחים על שוד ואונס ואורגיות הפשע שהתרחשו כביכול בניו אורלינס והופרכו על ידי המשטרה המקומית לבין הגזענות בארה"ב. סלבוי זיז'ק מסביר כיצד החומות הפנימיות בתוך החברה האמריקאית מפרידים ומונעים השפעה חיצונית על חיי השחורים בגטאות.