לא לבטון חולדאי בגן מאיר שירה: סרטוני התנגדות

צילום: איילה חננאל
צילום: איילה חננאל

אתמול הופעתי עם גרילה תרבות נגד הבנייה של שבילי בטון בגן מאיר. את האירוע הנחה אלכס אנסקי והשתתפו בין השאר: צ'יקי, יובל בן עמי, נתן סלור, רונה קינן ועוד. ליוותה אותי יפעת צור בקרן יער, וביצעתי את "פינו את התקווה" (שיר + ביצועים נוספים) על משקל ריצפו אותנו עם בטון בגן מאיר. את הסרטון צילם צ'יקי. תודה לגלית סמואל על אירגון ההפגנה.

***

פינו את התקווה, יאללה אודרוב ילדים – לרחוב
פינו את התקווה, ואנחנו משלמים את החוב

פינו את התקווה כדי שתהיה ריאה ירוקה
פינו את התקווה, ואין רפואה כשאבא חולה והקופה ריקה

פינו את התקווה וגם את הבושה, פינו בדרך כל מה שנקרה
פינו את התקווה וראש העיר אמר: "קומוניסטים, טפילים" ושב לבנות עוד מגדל יוקרה

פינו את התקווה, ורק לפודל הלבן יש מלונה
פינו את התקווה, וזרקו אותנו מהקור לצינה

פינו את התקווה, עוד אונייה שוקעת בדם
פינו את התקווה, הקפטן חוגג ומחורר את סירות ההצלה שבים

פינו את התקווה, קר בחוץ יותר מבשנה שעברה
פינו את התקווה, ושיר מבטיחה לנרקומן שלא יחזור למעברה

פינו את התקווה, בשקרים, בסמים ובכזבים להמונים
פינו את התקווה, בפנטזיות על גאולה ובמציאות של עינויים

פינו את התקווה, באיומים, במעצרים ובלי תגים
פינוי את התקווה, וקשה להבין את אלה החוגגים

פינו את התקווה, אני פוקח את עיניי
פינו את התקווה, נִקבו את שיריי

פינו את התקווה, האכילו את כיניי
פינו את התקווה, העיפו את מלאכיי

פינו את התקווה, אבל אתם עייפים ולא רוצים עוד לכאוב
פינו את התקווה, ויאללה אודרוב לרחוב

פינו את התקווה, אבל האמת ממאנת להתפנות
פינו את התקווה, אך אי אפשר לפנות תקוות

פינו את התקווה, אבל התקווה אותנו לא עזבה

***

***

האירוע שעשינו בבית העם הוזכר בכתבה במגזין הארץ של דליה קרפל שהוקדשה לזכרון של שי אריה מזרחי: "ביום ראשון האחרון נאספו בבית העם בשדרות רוטשילד חבריו של מזרחי למאבק השירה. תחושת האבידה העיקה על הנוכחים. הערב התחיל בהרמת כוסות עראק תאנים, המשקה שמזרחי אהב. בין 30 האיש שבאו לכבד את זכרו היו חוקר התרבות אלי אשד, המשוררים מתי שמואלוף, עדי עסיס, מיא שם אור, ערן הדס, תהל פרוש, רון דהן, לורן מילק

***

שירים חדשים

"היי היי, בהתאבדות סטייל ניל יאנגי" – שיר חדש שפורסם בכתב העת של "מאזניים" (חורף, 2012)

***

"ברכת שירה לאמא – ברכות לפני סידור" שיר חדש שפירסמתי בכתב העת משיב הרוח שהוקדש לתפילות (גיליון 3, חורף, 2012)  

***
"שביל אמת בתוך אותיות התזוזה" שיר חדש מתוך פרויקט "נתב"ג"

שיר חדש מפרויקט נתבג

הערב פלישת חוטפי העולות: פרוטוקול ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בנושא חטיפת העולות חדשות ע"י בני מיעוטים

ב11.4.12 שיחקתי לצד סער סקלי, דניאל שמשוני, נועם פרתום, נמרוד פלשנברג ועוד במחזה "פלישת חוטפי העולות" שנערך ב"בית העם". הצטיידו  בעגבניות!

"פלישת חוטפי העולות היא סאטירה שכתבו בזמן אמת חברי ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, בדיון הדחוף שערכו בנושא "חטיפת עולות חדשות ע"י בני מיעוטים".

זה התחיל באנרגיות טובות של גרילה תרבות והפך לז'אנר שבה המציאות היא פארודיה. פייסבוק



 

פלישת חוטפי העולות / רביד רובנר
פלישת חוטפי העולות היא סאטירה שכתבו בזמן אמת חברי ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, בדיון הדחוף שערכו בנושא "חטיפת עולות חדשות ע"י בני מיעוטים", בתאריך 28/12/2011. הפרוטוקול נערך למחזה ע"י תהל פרוש, אורי אנזנברג ורביד רובנר. לא עברו ארבעה חודשים מאז הדיון בועדה, והוא יוצג כבר בפעם השנייה, בבית העם, לכבוד חג הפסח.
מתוך המחזה:

 

בן ציון גופשטיין, מנכ"ל ארגון להב"ה למניעת התבוללות: "מדובר רפה על חטיפות, על פיתוי. כמו שיש חוק בכנסת על פיתוי קטינות וגם בעילה בהסכמה אצל קטינה זה אסור, אותו דבר כאן. ברגע שהם קונים את הבחורה על ידי קולה, על ידי פיצה, על ידי 500 שקלים, על ידי אייפון או פלאפון והיא קטינה – זו חטיפה. אמנם לא מכניסים אותה בכוח, … 'הוא נותן לי, למה שאני לא אנצל אותו.' ועד שהמשפחה פנה למשטרה המשטרה מתקשרת לילדה, הילדה אומרת 'למה לא? אני אוהבת אותו.' היא לא מגישה תלונה על בעילה, המשטרה אומרת 'מצטערים, אנחנו אין לנו מה לעשות בנושא הזה.' …"
ח"כ מיכאל בן ארי: "אנחנו נחשפים כאן לתופעה שהיא בעיקרה תופעה חינוכית, תופעה שאנחנו חוששים לדבר עליה. היום זה לא פוליטיקלי קורקרט. אם הייתה פה גולדה מאיר היא הייתה אומרת את מה שהיא אמרה, שכל התבוללות, כל יהודי/יהודיה שמתבוללים, הם מצטרפים לששת המיליונים. …אבל היום לצערנו הרב אם מישהו ידבר נגד התבוללות, אז יאכלו אותו חי, יגידו שהוא גזעני. להילחם בהתבוללות זה יהדות. היהדות נלחמה בהתבוללות במשך אלפי שנים. כשהיינו בגלות זה היה אחד הדברים הכי חשובים, הכי מהותיים שאנחנו עסקנו בהם, לשמור על עם ישראל כעם ישראל.

"…ואני יודע מסיפורים איך באמצע הלילה הרב אריק לר עוזב, ללכת לדבר עם בחורה בנהרייה, שלמחרת היא צריכה להתחתן עם ערבי שכבר הזמין אולם, ובעזרת כל מיני פטנטים – הם קוראים לזה "הקוסם" – הם מצליחים להניא אותה ברגע האחרון. אבל לאחר מכן היא צריכה שיקום, היא צריכה טיפול פסיכולוגי, היא צריכה מישהו שיאהב אותה ויחבק אותה לאחר מכן באמת, לא כמו שהיה לה כל החיים. זה אין מי שעושה."

פלישת חוטפי העולות
פלישת חוטפי העולות
פלישת חוטפי העולות
פלישת חוטפי העולות
פלישת חוטפי העולות
פלישת חוטפי העולות

כתבה בעכבר העיר על ההצגה. כותרת מאוד מעצבנת ואין שום תיוגים לתמונות, כאילו כל השחקנים נעלמו. אבל לפחות תפס קצת מרוח האירוע. תודה לקהל הרב שבא לתיאטרון חזיתי – קבוצת יצירה על גג בית העם המדהים. יש חיים אחרי ח"כ אקוניס באנרגיות טובות – והם התגלו בדמות הנבל הנפוח ח"כ אקוניס. כל הכבוד לרז'ידי על העבודה העצומה שהשקיעה, לתהל ולשלו על התקשורת, וכל מי שלקחה ולקח חלק בתיאטרון הכי אוונגרד בעיר.תבה בעכבר על ההעלאה בבית העם

 

הנה הגיעו ימים שאחרי מתי שמואלוף

בנימין נתניהו קירח. cc: wikipedia + סירוק השיער אחורה
בנימין נתניהו קירח. cc: wikipedia + סירוק השיער אחורה

זוהי הזמנה לקרוא את השיר "הנה הגיעו ימים שאחרי מתי שמואלוף" ואת טור הביקורת המיוחד "עינים רעבות" של המשורר והמבקר אילן ברקוביץ' המשך קריאת הפוסט "הנה הגיעו ימים שאחרי מתי שמואלוף"

ברכה שנושבת מהעליון

"אילנה דיין ראתה בפרשה "עניין ציבורי משמעותי". והיא התנהלה באמת המידה של עיתונות אחראית שמשקפת נאמנה תמונת המציאות כפי שנחזתה בעיניה. דיין הסתמכה על מקורות רבים ומגוונים ולאחר שנקטה אמצעים סבירים לוודא את עובדותיה." cc: wikipedia
"אילנה דיין ראתה בפרשה "עניין ציבורי משמעותי". והיא התנהלה באמת המידה של עיתונות אחראית שמשקפת נאמנה תמונת המציאות כפי שנחזתה בעיניה. דיין הסתמכה על מקורות רבים ומגוונים ולאחר שנקטה אמצעים סבירים לוודא את עובדותיה." cc: wikipedia

כמה מילים על הניצחון בערעור של אילנה דיין וההישג בחופש העיתונות

יש לברך שבית המשפט העליון קיבל ברביעי את הערעור של העיתונאית אילנה דיין. זאת משום שפסק הדין של נועם סולברג בבית המשפטי המחוזי החליש את כוחה של התקשורת.

הערעור שהתקבל בעליון החזיר את האמונה שניתן לסקר באופן ביקורתי פרשות חשובות ולהיאבק בשחיתות הציבורית. בית המשפט תיחם מחדש את התפקיד של התקשורת. לעיתונאי קבע בית המשפט יש מרווח נשימה אחר. הוא אינו דורש לדייק בפרטים כמו בית משפט. לעיתונאי יש חובה חוקית, מוסרית וערכית לפרסם מידע ולא רק בעיתות של סכנה מידית, אלא גם במקרים שיש בהם עניין לציבור.

הדיונים בין אילנה דיין, נציגי עובדה וטלעד לבין סרן ר' נגעו לשאלות עקרוניות בהגדרת תפקידה של התקשורת ועמידתה אל מול הציבור בישראל. המקרה לא נשאר רק בתוך הבעייתיות של הכיבוש, והרג של אימאן אל-האמס, כבת הארבע-עשרה, תושבת שכונת תל-א-סולטאן שברפיח. פסק הדין דן בגבולות העבודה היומיומית של התקשורת הביקורתית על שלל הבמות שבהן היא מופיעה. גם הפרומואים של טלעד חשופים לאותה האחריות שמצויה בפרסום עצמו.

לכאורה נשאל מדוע שתרצה אילנה דיין (בתפקיד התקשורת) להחליף את המקום של בית הדין הצבאי (עולם המשפט) שכבר זיכה את סרן ר'. זאת אחת הסיבות שהשופט סולברג דן את הכתבה לחומרה. סולברג לא ראה את התמונה כולה (תפקיד התקשורת בדמוקרטיה). סולברג מצא מספר פרטים שנראו לו חורגים מהאופן שבו בית המשפט היה דן בכתבה.

אילנה דיין ראתה בפרשה "עניין ציבורי משמעותי". והיא התנהלה באמת המידה של עיתונות אחראית שמשקפת נאמנה תמונת המציאות כפי שנחזתה בעיניה. דיין הסתמכה על מקורות רבים ומגוונים ולאחר שנקטה אמצעים סבירים לוודא את עובדותיה. ולכן מותר ורצוי לתקשורת לחקור בעניינים ציבוריים. גם אם כבר נקבע דינם בבית משפט צבאי או במוסדות אחרים. ולשמור על עבודה עיתונאית זהירה ואחראית.

מדוע כל כך חשוב לנו ההבדל בין העבודה העיתונאית, לבין המשטרה ובתי המשפט. מדוע ראו בעליון חשיבות להבדיל בין עבודת העיתונאי, לבין עבודת השופט. ובכן, השופט סולברג שפט את אילנה דיין כאילו היא העמידה את סרן א' למשפט. אך אילנה דיין ביצעה את תפקידה כעיתונאית ביקורתית וחוקרת. ועלינו לזכור שאילנה דיין לא תוכל להחליף את עבודת המשטרה או המשפט. אם היינו נדרשים לתת לאילנה דיין את תפקיד השיטור והמשפט היא לא יכלה להיות עיתונאית שמפרסמת מדי שבוע בטלוויזיה תחקירים שונים. התקשורת מעניקה לידי הציבור מידע שבאמצעותו הוא יכול לבקר את עולם המשפט, והמשטרה. אך התקשורת לא יכולה להחליף את חקירות המשטרה, ופסקי הדין של עולם המשפט. שהרי מקומם בחברה שונה. השופט סולברג שפט את תוכנית "עובדה" וראה כעומדת לשיפוט בקריטריונים שהם זרים לה.

פסק הדין לימד אותנו על גבולות התקשורת בתקופה שבו הם מאויימים כל כך. ולכן הרוח שנשבה מבית המשפט העליון בהחלטה לקבל את ערעורה של אילנה דין הוא מסר ציבורי חשוב ביותר.

הדברים התפרסמו לראשונה בדעות ישראל היום, באתר המחאה הראשי ובוואלה

*

בואו היום להשקת תו השירה במגלדור בתל אביב בין המקריאים רוני סומק, ורבים טובים אחרים. רשמו את השקת "א-מיתיות: נשים במדרש במכללת עלמא" בסוף החודש. בסוף החודש גם נודיע על אירוע של שירה פלסטינית-ישראלית בבית העם כנגד הפאשיזם הפושה.

*

מאמרון שלי שעלה ביקום תרבות על סמארטפונים

*

קול קורא לגיליון על מבני כוח בתרבות, בפוליטיקה של השירה, עורך: אסף מידני, עיתון 77

אורגיה בצבא: מי זיין את מי, איפה, מתי

Army Photography Contest - 2007 - FMWRC - Arts and Crafts - Eye of the Holder | cc: flickr, By familymwr
Army Photography Contest – 2007 – FMWRC – Arts and Crafts – Eye of the Holder | cc: flickr, By familymwr

טוראי כהן קורא שירים

טוראי כהן קורא שירים, שמעון בוזגלו, ספרי עליית הגג וידיעות אחרונות, 2011, 92 עמודים.

שמעון בוזגלו ידוע יותר כמתרגם מן הקלאסיקה היוונית, אך ממשיך לכתוב שירה במרץ וזהו ספרו הרביעי. מלאכת השירה היא די מוזרה. השירה נקראת בידי כמה מאות שרוכשים את הספר, ונמצאת בדרך כלל בשולי רשתות חנויות הספרים. ובכל זאת המשוררים מתעקשים לומר את דברם וליצור שפה חדשה וזרה בתוך השפה המוכרת. המשך קריאת הפוסט "טוראי כהן קורא שירים"

על מגש של כסף: ארבעה משוררים יקשטו את שטרות הכסף החדשים

הרוויחה. רחל המשוררת. cc: wikipedia

שתי משוררות ושני משוררים הולכים להכנס לארנק שלכם על בסיס קבוע ממש בקרוב. אז מי אמר שמשוררים לא עושים כאן כסף? המשך קריאת הפוסט "על מגש של כסף: ארבעה משוררים יקשטו את שטרות הכסף החדשים"