מייק בלומפילד, הגיטריסט היהודי הטוב בעולם

mike_bloomfield004

אהבתי הגדולה, ורחמיי השם על מייק בלומפילד, האיש שניגן בלוז, רוק, ג'אז, ושילובים פסיכדליים שלהם, מתוך הבלוז היהודי, הרבה לפני כל הרוק הלבן.

בלומפילד עם הלהקה שלו, אלקטריק בלק פלג, בפסטיבל מונטריי, 1967
Bloomfield and his band, The Electric Flag, at the Monterey Pop Festival in 1967:

מייק בלומפילד גדל בשיקגו במשפחה יהודית. הוא קיבל רדיו לבר מצווה והקשיב בו לכל הבלוז. עבד בחנות המישכון של סביו, וניגן על הגיטרה. ניגן בצד שמאלי, אבל לימד את עצמו לנגן בצד ימין. ראה שהוא משתפר, והלך לנגן עם נגני הבלוז המיתולוגיים, בין השאר מאדי ווטרס, שאמר לו שהוא יגיע רחוק.

מייק בלומפילד, הוא החולייה החסרה בין הבלוז השחור של מיסיסיפי, לבין הרוק והפופ שהגיעו אחריו. מייק בלומפילד, הושפע מלייטיננג הופקינס, בי בי קינג, אלברט קינג, צ'אק ברי, ליטל ריצ'ארד. ניגן בלהקות המרתקות, The Electric Flag עם המתופף של הנדריקס בבנד אוף ג'יפסיס – באדי מיילס הגדול מכולם

ג'ון האמונד החתים אותו לקולומביה רקורדס, אבל הוא לא ידע לשיר והם הביאו אותועם פול באטרפילד בלוז בנד The Paul Butterfield Blues Band. ביחד עם פול על המפוחית, ונגנים שחורים ולבנים באחת מהלהקות הראשונות ששילבו בין שחורים ולבנים באמצע שנות השישים כנגד כל הגזענים.

לעזוב בשיא

בלומפילד ניגן עם כל כך הרבה יוצרים ויוצרות, בין השאר ג'ניס ג'ופלין, נגני בלוז, כתב פסקול לסרט "The Trip" שכתב ג'ק ניקולסון ושיחק בו פיטר פונדה, ולסרט על הזמנים המהפכניים בקיץ של 67 עם שילהוב הרוחות בכנס של המפלגה הדמוקרטית בשיקגו.

דילן ראה אותו מנגן חשמלית בניו פורט ולקח אותו מיד תחת חסותו. אך בלומפילד התעקש ללכת לקריירה משלו, שנעצרה ב1970. רק בן 25 הוא הספיק לנגן ולהקליט כל כך הרבה חומרים, ולעמוד בפסגת הגיטריסטים כשמאדי ווטרס, ביבי קינג, קלפטון וגם הנדריקס משבחים את הנגינה שלו.

צפו: סאן האוס, מייק בלומפילד, פול באטרפילד מדברים על הבלוז. Son House, Mike Bloomfield and Paul Butterfield discuss and play the blues

בלומפילד לא אהב סיבובי הופעות, וגם סבל מאינסומניה ומדיכאון. לכן בשיא פסגתו הוא הלך לגור בבית שקנה בסן פרנסיסקו, ניגן במועדון מקומי, הקליט עם חברים הרבה אלבומי סולו. ובשנת 1981 נמצא מת בתוך מכונית, באוברדוז. אללה ירחמך! מייקל ברנארד בלומפילד. הגיטריסט היהודי הגדול, והיחיד שכל נגני הבלוז השחורים העריכו וראו בו אחד מהם.

הסופר שייסנס עם אל קופר

באלבום הזה בלומפילד קיבל הזמנה מאל קופר, לנגן בשייסנס, הם הקליטו בזמן קצר, עד שבלומפילד, לפתע עזב ונסע מניו יורק חזרה לקליפורניה. אומרים שהוא רצה להתארגן ולא ידע איך בניו יורק. אני לא יודע אם זה נכון. בכל מקרה האלבום הזה הצליח מעבר למשוער, והגיע למקום 17 בבילבורד, והעולם הבין כמה בלומפילד גאון. אגב, סטיבן סטילס, הוזמן להשלים את ההקלטות במקומו.

בלומפילד, ידע לנגן את הבלוז בצורה מתוקה, הוא שילב סגנונות מזרחים בגיטרה שלו, ידע לעבור מבלוז של הוואלין וולף, לג'אז של קולטריין, הוא כתב סולואים של גיטרה ארוכים ומתוחכמים, לפני סטיבי ריי וואהן, סטיב ואי, סנטריאני, רוברטסון, קינג קרימזון, לייק אמרסון ופאלמר, ממש הקדים את כל הפרוגסריב רוק, וגם את הפסיכדליה. תזכרו גרסיה ראה את בלומפילד מנגן וחורך את הבמות לפניו.

download
בלומפילד היה בעל לשון חדה, וכשקיבל ראיון של חמש דפים במגזין הרולינג סטון, הוא יצא נגד הלהקה של אלברט קינג, אמר שהמוזיקה הפסיכדלית שיוצאת מסן פרנסיסקו לא מה שהוא. ירד על הרולינג סטון, שהם להקת בנים. לא אהב את המפיק של האלבום הראשון של הבלק פלג. היה לו פה גדול. אך תחשבו עליכם בגיל 25 עומדים מול העיתון מוסיקה, מפסגת הגיטריסטים בעולם.

צפו: בי. בי קינג ראה בבלומפילד כבן שלו. אימו של בלומפילד ביקשה מבי. בי. קינג לדבר עם בנה, שייגמל מהירואין. אך זה לא עזר.

 

דוקומנטריז מענייניים אודותיו

הבלוז לא יגיע מהכיוון של האדם השבע: תשובה לעבד הבית ממשורר ובכיין מזרחי

מתאפרת, נטע אלקיים , אקריליק על עץ
מתאפרת, נטע אלקיים , אקריליק על עץ

הדברים נכתבו כתשובה למאמר "בכיינות יותר, משוררים פחות" אפשר תמיד להתפלפל, אבל בסוף היום, אי אפשר לשנות את ההיסטוריה, הדורות הקודמים לא הביעו שום אנושיות כלפי המזרחים והמזרחיות ובמיוחד לא בשירה האשכנזית. והשירה של ערס פואטיקה Ars poetica הינה הכרזה על זהות עצמית, ואת זאת לא תוכל לקחת גם אם אתה משרת של השיטה, הסדר והלובן.

אני רוצה להגיד לכם שתמיד יצוץ גם הטמבל שיגיד שזה לא איכות, ולא שירה. אמרו את זה גם על גרילה תרבות cultural guerrilla عصابات ثقافة וצ'יקי ואני רגילים לזה, אך אחרי שנים של השמצות, יש כבר הכרה ואצל ערס פואטיקה זה אפילו קורה לשמחתי מהר יותר. להמשיך לכתוב, לפרסם, להקריא והדעות האלו יישכחו, כי מי שפועל מתוך הרצון לתקן את העולם, יודע שהעולם פגום, ומי שמנסה להשאיר פגום, אין לו אנרגיה של שינוי והוא רק רוצה לשמר.

אגב למי שתהה הזהות העצמית של ערס פואטיקה היא רחבה ומלאת קולות …. רק בראיון ל"הארץ" קיבלנו ארבעה קולות שונים ובערבים יש הרבה יותר משוררים ומשוררות, אשכנזיים כמזרחיים, נשים כגברים, קווירים כהטרוסקסואליים. אבל אני מאמין לשירה שהופיעה עד כה בשני הקבצים (התעדכנו בדף היכן ניתן להשיג) יש חתרנות כנגד מה שכיניתי השיטה, הסדר והלובן (לא תכונה של גנטיקה חס ושלום)

אוהב אותכן משוררות של שינוי, בואו והביאו לנו עתיד טוב יותר

עוד על הנושא:

צפו: אנו לא זקוקים לנס, אלא לממשלה שתדאג לתפקידה, כל הכבוד על האירוע החשוב. תודה שיר אלוני על הצילום! משוררות גרילה תרבות הם התקווה ומתוך מילה תיווצר מדינה אחרת!!!

שבת שלום!

נ.ב. תקראו את ההסבר של יעל בן יפת למיהו "עבד הבית" 

וצפו בכל ההופעות של ערס פואטיקה ביוטיוב

יוטיוב סטייל: כל הגבולות נפרצו

Gangnam Style  By {e u g e n e} cc: flickr
Gangnam Style By {e u g e n e} cc: flickr

לפני מאות שנים אירופה החשיבה עצמה למרכז העולם. האירופאים ציירו את המפות והעמידו את היבשת במרכז העולם. בעקבות גילוי אמריקה נאלצה אירופה לשנות את המפות שלה ואת תודעתה. בשנה האחרונה לימד אותנו הלהיט "גנגנאם סטייל" של הרפאר סיי מדרום קוריאה – שהפך לקליפ הנצפה ביותר ביוטיוב, עם יותר ממיליארד צפיות – שיעור חדש בכל הנוגע לקואורדינטות של התרבות הפופולרית בעידן גלובלי שכזה.  הכלים שפותחו ברשתות החברתיות כגון יוטיוב, פייסבוק וטוויטר, מאפשרים גם לעולם חוץ-מערבי להגיע לקהלים מערביים. בדרך זאת זהות המערב משתנה, ואנו רואים סוג חדש ביחסים בין צפון ודרום, מערב ומזרח. היוטיוב שוב הוכיח את האלמנט הדמוקרטי שבו. הוא איפשר לקליפ בשפה זרה, עם נגיעות באנגלית, להפוך לתופעה הבולטת בשנת 2012. המשך קריאת הפוסט "יוטיוב סטייל: כל הגבולות נפרצו"

קת אייזנר קאט

Oops, sorry about that
Oops, sorry about that

תמונה שווה אלף מילים.

בצילום הווידאו שבה נראה סגן אלוף שלום אייזנר מטיח את קת האם ה-16 בפניו של הפעיל הדני, שהגיע להזדהות עם הפלסטינים, הופץ בעיתוי מביך במיוחד לישראל. אך הזמן הבעייתי, לא פוטר אותנו משאלות לא פשוטות על התנהגות חיילי צה"ל ועל מקומה של האלימות בחברה הישראלית.

יש לברך על הגינוי של ראש הממשלה והרמטכ"ל ועל ההשעייה של הסא"ל מתפקידו. אין מדובר רק במקרה ראשון. לפני כמה שנים צולם סגן-אלוף בשריון נוגח במפגין ליד גדר ההפרדה באמצעות קסדה. הקצין הושעה ומאז דווקא קודם בדרגה. ויש עוד מספר מקרים שהתרחשו בדרגות גבוהות שכאלו. אולי כדאי לבדוק מאיפה מגיעה האלימות וכיצד ניתן לטפל בה. שהרי בכל אירוע כיום יש מצלמות וידאו ואי אפשר להסתיר את הבעיה. אסור להסכים עם מקרובי אייזנר שטוענים כי הוא הופקר ולא זוכה לגיבוי הראוי מבכירי צה"ל. זהו אירוע חמור שאין לו הצדקה. השטחה בטיפול של ישראל ברגע שכזה, יכולה להביא נזק חמור הן למערכת הצבאית, והן במערכה ההסברתית של ישראל בתקופה כה קשה. אפשר להבין מדוע מקורביו מגינים עליו, כמו אימא שלא מוכנה להכיר בבעיות של בנה. אך עלינו לקחת אחריות ציבורית רחבה ולשאול את השאלות הקשות ביותר, בכדי להגיע לטיפול המערכתי הראוי.

התגובה של סגן אלוף שלום אייזנר גם מעלה שאלות. בוא נזכור שדובר צה"ל תת אלוף יואב (פולי) מדרכי אמר שאינו מצדיק את התנהגות הקצין, ושמדובר באירוע חמור שמנוגד לערכי צה"ל. רק לאחרונה הייתה כוונה לקדם את סא"ל אייזנר לתפקיד סגן מפקד בית הספר לקצינים בה"ד 1. ובמקרה שכזה, לדעתי, אייזנר היה צריך להודות כי יצא משליטה. הרי מפקדים אמורים לתת פקודה לחייליהם. אנו חייבים להניח מודעות עצמית ואשמה בידי המפקדים שלנו. רק כך נוכל ליצוק אותם בתוך אנושיות מורכבת ולא בהכחשה והדחקה של הבעייתיות.

אלימות בחברה הישראלית אינה מכה חולפת, לא צריך ללכת לשטחים הכבושים בכדי למצוא אותה. אפשר למצוא אותה גם בתוך היחסים שבין המשטרה לפעילים החברתיים. ראו למשל את הצעת חוק שאושרה בקריאה ראשונה של אורי אריאל, דב חנין וניצן הורוביץ, המחזקת את חובת ענידת תגים מזהים על שוטרים. תגים מזהים מביאים להורדת מינוני האלימות.

(צילום מסך: אתר "וואלה" - מתוך אתר העין השביעית | קובי אליהו, צלם "וואלה", חתום על התצלום הדרמטי ביותר מהמהומה בסיום המשחק בין מכבי פתח-תקווה להפועל חיפה. בתצלום נראה יגאל ממן, המקורב למכבי פתח-תקווה, בועט בשחקן עלי חטיב, שהיה שרוע על הדשא לאחר שננגח בפניו. התצלום של אליהו, בתוספת צילומי הטלוויזיה שהחמיצו את רגע הבעיטה, אבל תיעדו את הנגיחה, השלים בעצם את הראיות בנוגע לזהות התוקפים, דבר שהביא למעצרם עוד באותו ערב.
קובי אליהו, צלם "וואלה", חתום על התצלום הדרמטי ביותר מהמהומה בסיום המשחק בין מכבי פתח-תקווה להפועל חיפה. בתצלום נראה יגאל ממן, המקורב למכבי פתח-תקווה, בועט בשחקן עלי חטיב, שהיה שרוע על הדשא לאחר שננגח בפניו. התצלום של אליהו, בתוספת צילומי הטלוויזיה שהחמיצו את רגע הבעיטה, אבל תיעדו את הנגיחה, השלים בעצם את הראיות בנוגע לזהות התוקפים, דבר שהביא למעצרם עוד באותו ערב | צילום מסך: אתר "וואלה" - מתוך אתר העין השביעית

מדוע מדינת ישראל שהצבא שלה בין החזקים בעולם, שעומדת בזכות עצמה, זקוקה לאלימות בעייתית שכזאת. מהיכן נובעת החולשה הגדולה שמעשה כזה מביע. האם באמת ניתן לפטור את המקרה כיוצא מהכלל. או שהמקרה של סא"ל אייזנר הוא פרי המערכת עצמה. ואם הוא אכן תוצר של הצבא, המשטרה או כל מוסד חברתי אחר. עלינו לשאול מה קרה לאותה עוצמה ישראלית שהופכת לדקיקה ושבירה כל כך.

הקת של סגן אלוף שלום אייזנר בפניו של הפעיל הזר, צריכה לעורר אותנו למראה רחבה של החברה הישראלית. רק לאחרונה צפינו באלימות שפרצה בתוך מגרש הכדורגל. מדוע אנו פותרים את הקונפליקטים שלנו באמצעות אלימות. מדוע אין ביכולתינו לבטא את הבעיות במילים ובשפה מובנית לצד השני.

הדברים התפרסמו לראשונה בישראל היום ובוואלה

יוסי גורוביץ >>> בן דרור ימיני פרסם הבוקר מאמר רצוף עיוותים, הטעיות ושקרים באשר לפרשת הסא"ל המתעלל, שלום אייזנר. מאחר וימיני הוא אחד המובילים של קמפיין הדה-לגיטימציה, כלומר הטענה שהתנגדות למעשיה של מדינת ישראל היא שלילה של קיומה ושמי שמתנגד לה הוא גם אויב שלה, שווה לנתח את הטקסט שלו.

*

‎1. רופאים למען זכויות הזרת של אייזנר תובעים את ממשלת דנמרק על עיקצוץ קטן שהפריע את מהלכו של יום

2. אני את והאייזנר הבא

3. פתאום קת אדם בבוקר

*

ראסטה ראסטות, אחת ממעריצות הבלוז הגדולות בישראל, משתפת אותנו ביציאה לדרך חדשה בחייה. היא החליטה להביא את אחד מגדולי נגני וזמרי הבלוז לישראל – רוברט בלפור. מהיום והלאה אנו נעקוב בבלוג אחר חוויות חייה כשלפתע היא מוצאת את עצמה לא רק כמעריצה, אלא גם כמפיקה. עקבו והפיצו את דבריה והתרגשו ממסע מופלא שיכלול פירוט עדכני, עד להופעה של בלפור בישראל.

יש לי חלום שיום אחד תקום האומה הזאת ותקיים בחייה את המשמעות האמיתית של עיקרי אמונתה – שכל בני האדם נולדו שווים

האנדרטה לזכרו של קינג בוושינגטון | Washington DC - MLK at Night, Dr. Martin Luther King Jr. Memorial  Washington's newest memorial. This sculpture is about 30 feet tall. For me, the monuments are most beautiful at night - all lit up, far fewer crowds and still perfectly safe. Washington, DC. | By ChellieL. cc: flickr
האנדרטה לזכרו של קינג בוושינגטון | Washington DC - MLK at Night, Dr. Martin Luther King Jr. Memorial Washington's newest memorial. This sculpture is about 30 feet tall. For me, the monuments are most beautiful at night - all lit up, far fewer crowds and still perfectly safe. Washington, DC. | By ChellieL. cc: flickr

אתמול התארחתי ב"חיים של אחרים עם ערן סבאג" (תוכנית בגל"ץ המשודרת בכל יום בשעה עשר בערב) לזכר מורשתו של מרטין לותר קינג. כבר הקדשנו תוכנית בעבר לזכרו, ואני מניח שהפעם השתחררנו לגמרי מהביוגרפיה. ואולי השחרור הזה העניק לנו את היכולת לחשוב לרוחב התרבות השחורה והאמריקאית על הזכרון של האישיות המופלאה הזאת. לחצו כאן בכדי להאזין לתוכנית. להורדה כקובץ MP3