להתנער מהמומחה לערבים

שמח על ניצחון מחאה קטנה שביצעתי נגד הסטטוס הגזעני של הדסק של צבי יחזקאלי בערוץ עשר.

סובחאן אללה, כשתיפול החומה בין ישראל ופלסטין

התעוררתי לערפל. התגלגלתי להקשיב לדיויד שיין עיתונאי קנדי שעבר לישראל, שנאלץ לעזוב את התיאטרון של פולקסבינה (Volksbuehne) שם הוא הוזמן לדבר בביקורתיות על "צוק איתן". מצאתי את עצמי קופץ לבר אנרכיסטי, לא רחוק מהתיאטרון, בשכונת מיטה ושם הקשבתי לדבריו. הוא עבר מהגזענות נגד הערבים לדבר על הגזענות נגד הפליטים האפריקאים. שמועות אומרות שמנהיג מפלגת "דה לינקה" השמאלנית היה מעורב בהזזת הפאנל מהמרכזיות של התיאטרון שבו גם הוצגו לא פעם גם מחזותיו של ברכט. משום מה שיין לא הזכיר את בג"ץ חולות. אך הסביר למאזינים, חלקם פלסטינים, חלקם גרמנים, על הפחד של ישראלים לאבד את תודעת הרוב שלהם ולהפך למיעוט. אכלתי בוטנים מלוחים במיוחד, שתיתי תה חם, ומיהרתי החוצה אל תוך ענן מעורפל לפגוש מתרגם נפלא מגרמנית לעברית.

שירה: "מעולם לא אמרתי לאישה"

"מעולם לא אמרתי שאני רוצה לחיות איתה לעד/ מעולם לא רציתי לגעת בנצח עם אהובה/ אך איתך/ אך לצדך".

שרון רוטברד על "מה קורה על רכבת השפה שלנו" למתי שמואלוף

מכתב של האדריכל שרון רוטברד בעקבות קריאה בשירי "שימו לב שימו לב מה קורה על רכבת השפה שלנו" מעלה שאלות על המרחב הצר שבין שירה ובין גזענות.

על תסמונת העיוורון הנרכש

ראשית הסיפור בבלוגר שמתעוור באופן פתאומי. הוא פונה לרופא עיניים, אולם זה אינו מוצא כל פגם בעיניו… מתי שמואלוף מתנדב להוליך את העיוור הרחק מעבר לווילה בג'ונגל, למחוז שבו לא יורים באספסוף ואצטלת האוניברסליות אינה מכסה על כל פשעים.

עלייתו של הפאשיזם הישראלי

יש צורך במענה מורכב למצב. מצד אחד חילוץ של מבקשי המקלט ממעגל העוני והמצוקה באמצעות מתן רישיונות עבודה. בדרך כזאת יתאפשר להם להתקיים בכבוד כל עוד הם שוהים בישראל. ופעולה זאת תביא גם לפיזור אוכלוסיית מבקשי המקלט באופן שיפחית את הנטל על איזורים מוחלשים. כל עוד בפוליטיקה הישראלית יעדיפו להמשיך להשתלח ולהסית הם יצליחו להשאיר את הסוגיה בכותרות, אך לא יקדמו את הטיפול. בנוסף, יש להעניש את המסיתים בהפגנה בכדי לייצר אוירה ציבורית אחרת לדיון בנושא.

מי יוריד את האופרה האנטישמית של האשכנזים

– –

אפרטהייד יהודי

המילה "אפרטהייד" מפחידה את הישראלים, אבל אין מה לעשות – המשטר הדרום אפריקאי התבסס על הפרדה בין גזעים, ואצלנו קיימת הפרדה בין יהודים וערבים. חוק החרם הוא עוד אחד בשורה של חוקים שנועדו לבסס את המשך ההפרדה הזו

עבודת הגזענות

הפריימריס במפלגת העבודה מביאים את הגזענות האשכנזית אל תוך 2011. אבל אי אפשר להדוף כשרון וחזון חברתי באמצעות תיוג והגזעה.