אפרטהייד יהודי

נלסון מנדלה. Nelson_Mandela-2008 cc: wikipedia

עם אישור חוק החרם אפשר כבר ניתן לומר בגלוי שהמשטר הישראלי הולך בעקבות המשטר בדרום אפריקה. רחמנא ליצן, אולי זאת בשורה טובה לטווח הארוך, כי אנחנו יודעים שהמשטר הלבן החשוך ביותר הסתיים בדמוקרטיה רב גזעית בראשות נלסון מנדלה (מנהיג ה-ANC – הקונגרס הלאומי האפריקני).

אנו יודעים כיצד הסיפור הסתיים בדרום אפריקה. אך עדיין איננו יודעים איך הדברים יסתיימו בישראל. מנהיגותו של נלסון מנדלה שישב עשרות שנים הינה ייחודית ושונה מהמתרחש במזרח התיכון. ובכל זאת ניצנים של פעולות לא אלימות של התנגדות לכיבוש מזכירות את החזון שהוא לקח מגנדי ויישם בדרום אפריקה (ראו למשל את המתרחש בבילעין, היכן ששנים של הפגנות בלתי אלימות פלסטיניות וישראליות הביאו לשינוי תוואי חומת ההפרדה). המשך קריאת הפוסט "אפרטהייד יהודי"

עבודת הגזענות

cc: wikipedia
פוסטר של קמפיין פוליטי גזעני מהריצה לנשיאות בפנסילבניה, 1866. cc:wikipedia. A racist political campaign poster from the 1866 Pennsylvania gubernatorial election

בחברה הישראלית יותר קל לתייג מאשר להתמודד מול הצלחה. המשך קריאת הפוסט "עבודת הגזענות"

ארומה של גזענות

מנהלי ארומה אוסרים על העובדים לדבר מול הלקוחות בערבית. ברשת טוענים שמדובר בנימוס כלפי לקוחות הרשת, אבל את ההוראה הגזענית הזו לא תצליחו להטביע בקפה

גזענות נגד גזענות

זהו נוט שהתפרסם בפייסבוק של יאנה ציפרבלאט

אני צופה בקבוצה הזאת בתדהמה כבר 24 שעות ונראה שאף אחד אחרת לא הולכת לבזבז עשר דקות מחייה כדי לכתוב את המתבקש כך שאני נאלצת ממש. בהתאם לכך אשמח אם תחסכו ממני את התגובות הדמגוגיות הצפויות ותגיבו רק אם יש לכם משהו יותר מחדש מ"הוא מגרש ילדים !!!" להגיד.

המאמר שעליו הדף הזה מתבוסס הוא אוסף גיבובים גזעניים, כך גם הקבוצה הזו – שסגנונה הפרועה רק הולך ומדרדר עם כל פוסט. האורגיה הגזענית הלבנבנה שפתחתם פה יותר מכל גורמת לחשוב כי התגייסתם ו/או אתם מזדהים עם המאבק הצודק למען ילדי העובדים הזרים רק כדי שתהיה לכם קבאר להוציא את הגזענות שלכם (כלפי מזרחים בעיקר, אם כי איני חושבת שרק בה מדובר פה) החוצה.

כי אתם הרי לא גזעניים לא לא -אתם הנאורים!!  הלי-ב-ר-לי-ם

וכך, כשהיא מוכחשת, הגזענות נצברת בעצמות שלכם כבר ובוערת ויוצאת בהקאות כמו הגיבובים על הדף הזה.

במידה וזה לא הרושם שהתכוונתם ליצור, או לחילופין זה סוג האמת שהייתם מעדיפים שלא כולם יראו לכם -אולי כדי שמישהי/ו יתאושש ויוריד את הדף. ואם לא -אני מניחה שכמו בכל קבוצה יש כאן גם רבות שהצטרפו בלהט הרגע מבלי להתעמק בתכנים -ומקווה שהפוסט הזה ימשוך את תשומת ליבן למתרחש פה.

יש דרכים להאבק בדברים האיומים שקורים – הדרכים הללו חייבות כולן להיות מודעות להשתייכות של כל אחת מאיתנו לקבוצות מסוימות בציבור וכיוצא מהשתייכות הזאת מקומו/ה של כל אחד מהנאבקות בתוך סולם הפריווילגיה וכן למקומו/ה בתוך ההיסטוריה של דיכוי, גזענות וגירוש בשטחי ה-48.

תגובות לנוט בפייסבוק של יאנה ציפרבלאט

מסיכה לבנה, מסיכה שחורה – פוסט שכתבתי בנושא הבחירה של השמאל הצעיר בליברמן, ישי ושיטרית והשתיקה כלפי ברק, שטייניץ ונתניהו

אני לא מוצא את הרשימה של פרופ' אמנון רובינשטיין על אלי ישי ואשמח שתשלחו לי לינק.

איילת מוהר כותב גם על אלי ישי כ"פניו של הרוע" – שוב לא מוזכרים כל חברי הממשלה שהצביעו בעד החוק. מדוע?

למה לסופר עמוס עוז לא מגיע פרס נובל לספרות?

 

עמוס עוז | cc: ויקיפדיה
עמוס עוז | cc: ויקיפדיה

בתוך השמחה וההישג שסופר ישראלי מגיע למספר המצומצם של סופרים מוכשרים בעולם עולה גם התהיה מה הקשר בין זכייה אפשרית של עמוס לבין שאלות מוסריות. בתוך שאלות אלו בחירת ועדת פרס הנובל בסופר כעמוס עוז מתבררת כבעייתית. זאת משום שלספרות ישנה אחריות חברתית, ציבורית ואתית לייצג אוכלוסיות בצורה לא סטריאוטיפית ולהכיר במלוא תרבותם.

למרות שעמוס עוז וספרותו מצטיירים כספרות הומנית, רגישה ואיכותית, בהקשבה ביקורתית אליה מתגלים קולות אחרים. זכייה פוטנציאלית של עמוס עוז כחלק מהבעיה החברתית ולא רק כחלק מהדרך לפתרונה. הספרות של עמוז עוז מייצגת את התגלמות הגזענות הצבועה של האליטות האשכנזיות בישראל הידועה כחלק מהשמאל "הליברלי" ו"הציוני". עמוס עוז מעולם לא הסתיר את סלידתו והתנשאותו מעל הציבורים המזרחים, הדתיים, המתנחלים, מצביעי הימין אלו שעליהם הצביע כעומדים כמכשול לתהליך השלום המיוחל בין הישראלים לפלסטינים (שלא לדבר על הפלסטינים עצמם שלא יכולים אף פעם למצוא את עצמם בתוך הנרטיב הלאומי הנוקשה שלו). אותו קו תפר בין האליטות לבין ההמונים למשל מופיע בספרו עטור השבחים: "סיפור על אהבה וחושך" שעליו זכה בפרס גתה הידוע:

"אבל ניכר היה איזה קו דק, סמוי, שחצץ בין שלוש-ארבע השורות הקדמיות, השורות שנשמרו לאינטליגנטים נשואי הפנים, ותיקי מערכות בית"ר, עסקני התנועה הרוויזיוניסטית, מפקדיו לשעבר של ארגון האצ"ל, שהיו כמעט כולם יוצאי פולין וליטא וביילורוס ואוקראינה, לבין ההמון הספרדי, הבוכרי, התימני, הכורדי והחַלַבִּי  שאכלס את כל שאר חלקי האולם. ההמון הלוהט הזה הצטופף ביציעים, במעברים, לאורך הקירות ואף באולם המבוא וברחוב, ברחבה שלפני אולם אדיסון. בחלק הקדמי דיברו דיבורים לאומיים-מהפכניים רווי תאוות-תהילה-וניצחון, ציטטו את ניטשה ואת מנצוני […] ואילו מאחורי שלוש-ארבע השורות של אנשי "המעגל הפנימי" געש והמה ים רחב של מאמינים נלהבים: מלאי דבקות ואמונה הצטופפו שם בעלי מלאכה וירקנים ופועלים, בהם חובשי כיפות […] יהודים קשי יום בבגדי עוני, רוטטים מרוב צדק, חמי-לב וחמי מזג, נוחים להשתלהב ונוחים להריע בקול" (עמודים 476-477).

קיראו: לך לעזאזל עמוס עוז מאת צבי בן דור

העוז של פאמוק והקופסא השחורה של עוז צבי בן דור

החלוקה הבינארית הזו לעשיר-עני, מאופק-חם מזג, אשכנזי-מזרחי, חילוני-דתי, משכיל-מפגר לא רק מופיעה בספר עטור השבחים "סיפור על אהבה וחושך", אלא גם בספרים אחרים ומאפיינת את ציור הדמויות (הקולוניאלי) הלוקה של עוז. קשה לקבל את הדיכוטומיה שמחלקת את העולם לשחור ולבן. ספרותו של עמוס עוז מצטיירת כספרות הגמונית שלא קשובה לרוב הציבור בישראל. זו לא ספרות שבאה מן השוליים, ולא כזו שכותבת מתוך רעב מטפורי ומחדשת את המרכז של התרבות. כך למשל נבחרה לפרס נובל (1993) הסופרת השחורה טוני מוריסון שאתגרה את ההנחות הלבנות שעמדו בבסיסה של החברה האמריקאית. עמוס עוז גם כסופר וגם כדמות ציבורית שבוחרת לייצג את תנועת העבודה, הקיבוצים והאליטות מחזק בספריו הנחות שמרניות שמתייגות אוכלוסיות שלמות ואשר בתוכה אין הן יכולות להכיר את דמותן.

האם ישראל מייצרת ספרות שמרנית אשר מחזקת את הסיפר הלאומי שלה. מדוע דווקא ספרות לאומית שכזו מקבלת הכרה עולמית למרות הדחייה שלה את הנרטיבים המתחרים בשדה התרבותי וההיסטורי. האם ניתן לדרוש מספרות דרישה אתית, סוציאליסטית, רב-תרבותית של שאלות של חלוקה, ייצוג והכרה.  תהינה התשובות אשר תהינה, חשוב להשמיע את הקול הביקורתי ביחס לספרות של עוז, משום שספרות היא מעשה ציבורי ויש לה השפעה עצומה על הדרך בה אנו מכירים את תרבותנו. על ועדת הפרס לחשוב לא רק על היוקרה והסטטוס בדמות הפרסים שקיבל סופר כזה או משנהו, אלא גם על הדרך בה הוא מייצג אוכלוסיות ולברר עד תום את משימתו הספרותית האתית.

הדעה התפרסמה בגירסא מקוצרת בתאריך ה-4.10.2009 בתרבות NRG

איך להשתיק מרד צרכנים – אולי פשוט לשקר

בניגוד להצהרות: ארומה ישראל לא הגישה תביעה נגד סהר שפע בפרשיית "כתם שחור"
 
ב-16 בנובמבר בשעה 16:00 אחר הצהריים התייצבו בעלי ארומה ישראל במסיבת עיתונאים נרגשת במשרדי שלמור-שרף והודיעו כי החליטו לתבוע את סהר שפע, הבעלים של ארומה תל אביב, על פגיעה במוניטין של הרשת. הכסף, כך הם הבטיחו, ייתרם ויוחזר לקהילה. אבל בינתיים נראה כי אף אחד לא הולך ליהנות מהסכסוך, כי ארומה ישראל פשוט לא הגישה תביעה.

לקריאה נוספת:

ארומה של גזענות: צבע עור, קפיטליזם, מגדר והיררכיה אתנית

שלומית ליר, קפה שחור, עור לבן, רשימות, 2.5.2007

פארודיה על גזענות אשכנזית ועוד רעות חולות: טופי והגורילה בתוכנית של הופ

Player2.aspx?m=1245780



מממ שלח לי את הלינק הזה, שמתאר פארודיה על תוכנית טלוויזיה בערוץ הראשון. לתכנית קוראים "גורילה וכוסית בביקיני". גם פארודיה כסוג של ז'אנר קומי חושפת את הדעות הקדומות. תקשיבו לדברי השחקנית בבגד הים, הם מכילים את רוב הדעות הסטריאוטיפיות לגבי המזרחים. שימו לב להעמדה של הגוף הלבן (סמן של "הלובן") בבגד ים אל מול הדברים הקשים שהיא אומרת כשהיא מבְנָה את "השחורות". או במילים אחרות המחשבה הקולוניאלית שלה מודגשת.

הסטריאוטיפ של סכין באופן מיידי עולה לדיון, וכן אנו רואים גילום דרמטי של הסטריאוטיפ הנ"ל בסיומו של הקליפ. נכון, הדמויות עוברות תהליך, שמצד אחד הגורילה למדה על הסטריואטיפ ומצד שני הקריינית למדה על האלימות של הגורילה (השטנית) וכוחה. לניהיליסטים שביניכם/ן תוכלו להיות שמחים כי הדמות "המזרחית" (אשר נולדה בחסות השטן) קופצת על הדמות "האשכנזית" כעימות מסומל והסוף בלתי ידוע, אך אפשר לחשבו כניצחון.לבסוף,  אני חושב שפארודיה כזו שנעשתה בימינו, חושפת עדיין את המחשבה המפרידה בין מזרחיות לאשכנזיות, בין צבע שחור ללבן, בין דת לבין חילון, בין אלימות לבין רציונאליות (טופי אומרת לגורילה, שהוא גם יהודי, כמתבקש מתוך המציאות מחוץ לטקסט, והוא ולא שטן, ולבסוף מבקשת פשוט שיירגע).

אני מביא את הטקסט, אפשר לראות כיצד השטן מתרמז והופך למזרחי. הרובוט המזמר גם הוא מרמז שהריח (המזרחי) שייך לשטן, אותו מגלם שוקי (לאחר הכותרות).

שימו לב, שאמנם בתחילת הטקסט טופי אומרת שהמזרחים דומים אך שונים. כלומר, היא לא בדיוק דוחה את המזרחים על הסף, אך מקטלגת אותם כשונים, ובו בזמן כ"מקובלים". הדיבור שלה על הקבלה שלה אותם חושף את היותה שומר סף של הקבוצה השקופה – הקבוצה האשכנזית.

כאמור טופי שייכת לקבוצה מינית, שקופה, בעלת עור "לבן", בניגוד לקבוצת המזרחים המתרמזת בדבריה, אין לה ריח, ושם ערבי (חִילבה) כמו לחברתה, ההפך – שמה הוא "טופי" – סוג של ממתק הנערץ על ידי ילדים. השינוי היחיד מהפנטזיות האקזוטיות הרגילות, היא שהכוסית העונה לשם טופי הופכת למינית אל מול הגורילה המפחידה המבקשת לחסלה. זהו הסטריאוטיפ שנשבר – ואולי שייך יותר לקונטקסט השמרני של הטלוויזיה בערוץ ה-1 שמשמש כמסגרת לפארודיה ועליו נוצר הליגלוג.

הגורילה מתאפיינת כחיה שלא מודעת לאלוהיה, וקצת פסיכוטית וחושבת שהיא שטן ומתכחשת ליהדות שלה, אולי בגלל הקשר שלה לערביות. כך היא שטנית, ולא מודעת למציאות, שהיא בסך הכול יהודיה.

טופי והגורילה
הכוסית (טופי): היום ילדים נדבר על הדבר החשוב ביותר בעולם: אלוהים.

כותרת: טופי והגורילה

הכוסית: מי שברא את העולם הוא אלוהים, אלף, למד, ואהה, אה, יוד, מ סופית, אלוהים.

הגורילה (שוקי): גם את המרוקאים ?

הכוסית: בוודאי שגם את בני עדות המזרח. הם לא שונים מאיתנו. אולי קצת בצורה חיצונית, בכמה דברים חיצוניים כמו בגדים, מאכלים וריח הגוף המלווה אותם. אבל אנחנו אוהבים אותם ומקבלים אותם. לי יש ידידה מאוד טובה שהיא מבני המרוקאים ושמה חִילבה. והיא מאוד מאוד שקטה וחמודה. שוקי שאלת את עצמך מי ברא את העולם?
הגורילה: השטן.

הכוסית: מאיפה שמעת על השטן?
כותרת: הרובוט המזמר

הרובוט המזמר: השטן שמן, יש לו ריח מוזר, אלוהים נאה, הוא המציא את השופר.

הגורילה (מחופש לשטן): אני השטון טופי, אני השטן טופי, אני אשרוף אותך באש הגיהנום, אני יודע שחטאת. אני יודע שאת מסתכלת עלי מוזר,  אשמיד אותך, אני השטן, אני הורג אנשים ואני רוצה לשתות לך את הדם, אני רוצה לשתות לך את הדם.
כוסית: אני לא מפחדת ממך, אני יהודייה ומאמינה באלוהים. גם אתה יהודי ומאמין באלוהים.
הגורילה: אני לא יהודי ואני רוצח, אני אשתה את הדם שלך טופי.
הכוסית: תירגע שוקי, תירגע שוקי.

טופי קופץ על הכוסית והמסמך מתמלא בדם …

דרך אגב בנוגע לפרסומות וגזענות, שימו לב שכל הפארודיה הזו ממומנת על ידי בזק 014.