מחשבות מאוחרות על הצרפוקאים

הבעיה הגדולה בסידרה "הצרפוקאים" של רון כחלילי היא היעדר הכרה בנרטיבים אחרים. אנו מגלים שיח חדש של קהילה חדשה יהודי צרפת, אך הם משתיקים את הקורבן הפלסטיני או המעמדי. הנרטיב הצפון אפריקאי מתכונן מתוך הקולקטיב האתני שלו: המהגרים מצרפת לדורותיהם, אלו שחזרו, אלו שנשארו, המומחים, העיתונאים, האמנים. אך כאמור, הפלסטינים בישראל או בצרפת, המוסלמים בישראל או בצרפת, לא נמצאים, למרות שלכולנו מולדת אחת. הנרטיב נכתב כאילו לשיחה בתוך היהודים. אולי בתוך כך, אתה מבין יותר ויותר, שהאחר הוא הערבי, אבל הוא אילם.

להפיל חומות ספרותיות

הנה קצת עידכונים מעולם היצירה השמואלופי שלי

אל תדחו את הקינה , הקשיבו לבלוז: תשובה לדברי ליסה פרץ בעיתון הארץ

ללא ביקורת על ישראל, אנחנו חוזרים ונופלים בדיוק לתוך פחי האנטישמיות והפשיזם שהביאו ליצירתה. עלינו להקשיב לקולות הדיאספוריים, ולא להניח חומה רגשית ופוליטית בשם ה"פטריוטיזם" שהוא בעצם המשך של דיכוי בדרכים אחרות. מאמר שלי באתר העוקץ  מצטרף לשיח על ברלין מהדיון הער שנערך לאחרונה על ישראלים בברלין נעדר במידה מסוימת המרכיב התרבותי הדיאספורי העצמאי. דווקא בימים אלו אני מוצאהמשך לקרוא "אל תדחו את הקינה , הקשיבו לבלוז: תשובה לדברי ליסה פרץ בעיתון הארץ"

צפו: השקת "הבית אשר נחרב" בברלין עם רובי נמדר והספריה העברית

התמזל מזלי להנחות את ערב השקת ספר זוכה פרס ספיר, "הבית אשר נחרב" של רובי נמדר שהגיע במיוחד מניו יורק. הערב נערך בברלין, בחסות הספריה העברית של מיכל זמיר. שוחחנו בין השאר על יהדות, גלות, ישראליות, יצירה, שפות, דיאספוריות, ספרות עברית וחיי סופרים. הנה הסרטונים שעלו ליוטיוב.