ההתנגדות הפלסטינית רק תגבר עם האונס של האסירים

לא השחיתות הדהימה אותי בריצה לנשיאות. אלא הנכונות של הרצים לנשיאות לסכן את השחיתות שלהם. בין אם זו הטרדה מינית, או הון-שלטון. חשוב להבין את השחיתות בישראל, כחלק מתהליכים רחבים יותר, את הנישול של הבדואים בדרום, ויישום חוק פראוור בפועל, למשל עם ההרס של הכפר הבדואי של אל עראקיב, או עם הרצח לאור יום של הנער, שרק רצה להפגין את יום הנכבה בביתוניא.

סופה של הדמוקרטיה הישראלית

בסדרה מתמשכת של חוקים, הקואליציה שינתה את דמותה של המדינה: היא השתלטה על בתי המשפט, קברה את חופש העיתונות והשתיקה את הביקורת של ארגוני החברה האזרחית. למה לקיים דמוקרטיה, אם אפשר לנהל דיקטטורה שמאפשרת לעשוק את האזרחים?