אסור לבטל את בחינות הבגרות בספרות

IMG_3100אני לא מאמין שאני כותב את הדעה בעד השארת בחינות הבגרות בספרות כמתכונתן. הרי אני, כחלק ממערכת החינוך הישראלית נבחנתי בבחינות הבגרות חסרות היצירתיות. ובכל זאת אסור להסכים לצעד של שר החינוך החדש, וזאת משום שהתרבות בכלל והספרות בפרט צריכות להיות שוות לשאר המקצועות ואסור שיקבלו מעמד משני. אתם רוצים לשנות את הבגרויות, אהלן וסהלן, בוא ניפטר מכל הבגרויות ונלמד את התלמידים בצורה עמוקה וללא צורך בשינון. אבל אל תעשו צעד חלקי. במיוחד כשהעולם הספרותי נלחם על חייו וכשהחברה שלנו ענייה כל כך.

שר החינוך הרב שי פירון הציג את תוכניתו לצמצום הבגרויות ולהקלת עומס הבחינות. על פי המודל, במקצועות כגון ספרות תבוטל הבחינה בכתב ובמקומה יידרשו התלמידים להיבחן בבחינות מתוקשבות ובמבחנים פנימיים, להגיש עבודות חקר ותיקי עבודות ועוד. התוכנית עומדת עם המלצות שהציג בזמנו יו"ר המזכירות הפדגוגית לשעבר, ד"ר צבי צמרת, שהביע התנגדות נחרצת לריבוי בחינות הבגרות. צמרת הראה כי ריבוי מקצועות הבגרות מוביל לירידה דראסטית במספר ניגשים לבגרות מלאה במקצועות הליבה המדעיים ובמקצועות הליבה ההומאניים. לטענתו, היכולת לקבל ציונים גבוהים במקצועות קלים יותר מרחיקה את התלמידים ממקצועות הליבה החשובים. לכאורה המערכת החדשה שמציע פירון תתן למורים מקום רחב יותר ללמד לעומק את המקצועות.

יחד עם זאת מחקר מקיף שפרסמה לאחרונה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בנושא "אינפלציה בציוני הבגרות בישראל " מוכיח כי מהלך כזה יביא לפיחות משמעותי בערכן של בחינות הבגרות. אם נסתכל על התוכנית באופן חברתי המהלך בכלל יתברר כתלוש, זאת משום שאי אפשר להטיל על המורים את האחריות הבלעדית להישגים של התלמידים בחברה כל כך מרובדת. בכדי לשפר את ההישגים צריך לחשוב באופן כולל ובתוך כך לחשוב על מקומו של בית הספר (במיוחד בפריפריה) בחברה עם פערים חברתיים אדירים וממדים קשים של עוני. אגב, בהקשר הזה חשוב לציין כי אין זה מפתיע שישראל מובילה בקרב מדינות ה-OECD בפערי ההישגים בין תלמידים מקבוצות אוכלוסייה שונות.

צריך גם לשאול מה יקרה עם המורים שביטול הבגרויות יפגע בפרנסתם, זאת משום שהם זוכים לתגמולים על הגשת כיתות לבגרות.

הצעד של הוצאת הספרות מתוך המערכת הוא חמור וקשור עבותות ליוקרה המדלדלת של המקצוע כחלק מהתדלדלות של מדעי הרוח בחברה ניאו-ליברלית. כשתחום חשוב כל כך הופך להיות צדדי (הספרות יוצאת מתוך תחומי הבגרות, ובכל זאת תמצא כחלק מתעודת הבגרות) התלמידים מבינים היטב מהם התחומים שבהם יידרשו להצטיין. התחום הפואטי הופך לנחלת המוזרים, שעדיין אוהבים לקרוא ספרים ולכתוב שירים. נכון, חייבים לשנות את מערכת החינוך כולה. אך חייבים להבין את הסכנה: כשעושים את המהלך בחצי הדרך (הוצאת מקצועות מסוימים) מאיינים ומייתרים את מקצוע הספרות הן באיזורים המבוססים והחזקים והן באלו המוחלשים והעניים בפריפריה הישראלית.

הדעה התפרסמה לראשונה בדעות ישראל היום

לאכול את החרא שבישלתם | יובל גלעד ומתי שמואלוף VS. הגזירות של שר האוצר יאיר לפיד ומפלגת "יש עתיד"

cc: wikipedia
"מה חשבתם, שהוא ידאג למעמד הביניים?" | בתמונה: לפיד כג'וקר של באטמן cc: wikipedia

 מאת: יובל גלעד

מגיע לך, עם ישראל, שר האוצר שבחרת בו. חצי מיליון איש או כמה הצביעו לפיד, משיח שקר עם שרירים ושיניים נוצצות, והמתלבטים האחרים בחרו בנט. אז מגיע לכם הקיצוץ בקצבאות הילדים, העלאת מס הכנסה, מיסוי דירה ראשונה, סיגריות, המאות שקלים שנשלם עוד ועוד עד שנטבע. יכולתם להצביע יחימוביץ', מעצבנת ככל שתהיה, אבל לא רציתם. מגיע גם לכם, פעילי המחאה. הייתם צריכים להקים מפלגה, לא לקחת את הפיתרון הקל ולחבור לעבודה. מגיע גם לכם, חרדים, הקיצוץ בקצבאות. לא כי אתם תלמידי ישיבה, זה דווקא חשוב וחתרני – ללמוד בעולם מעשי כמו טנק, אלא כי אתם מצביעים למפלגות שונאות ערבים, שמעדיפות שנתפוצץ כאן כולנו מאשר נתפשר ונחיה יחד. מגיע גם לכם, מצביעי ליכוד, אוהדי בית"ר ירושלים, שונאי ערבים מזוינים שכמותכם, שתחנקו מחוסר כסף עם הביבי שלכם. טור חדש של יובל גלעד.

בחירות דמוקרטיות הן דבר נפלא. כל עם מקבל את מה שמגיע לו. איטליה קיבלה ברלוסקוני בזמנו? איראן קיבלה אחמדינג'אד משך שנים? אז זה הפרצוף שלנו, הפרצוף המדומיין הקולקטיבי שלנו, החיוך רחב השיניים של הקרטיסט בנו של הגזען. המדבר חלקלקות. מלך הפייסבוק. יש לכם "האח הגדול" עם ישראל, נכון? אז אין כסף, מילא. תאכלו עוגות.

הגיע זמן החשבון על הארוחה המגעילה שבישלתם בבחירות. מגיע גם לכם, עובדי קבל"ן שלא מרוויחים אפילו שכר מינימום, אם הצבעתם לפיד-ביבי-בנט. הנתונים לפניכם, גם אם אתם לא משכילים. מה, כל כך קשה להבין שאדם מבוסס בעל קשרים עם טייקונים עובד עליכם בעיניים? שהוא יעדיף לקחת את הסיגריה מפיו של מנקה המרוויח 3300 שח לחודש מאשר את הסיגר מפיו של הטייקון? מה, אתם מטומטמים, עם ישראל הצורך חדשות כפי שאף עם לא צורך? מה חשבתם, שהוא ידאג למעמד הביניים?

חשבתם אולי שיקצץ חמורות בתקציץ הביטחון? אה, טמבלים? אל תייללו לי בפייסבוק של לפיד, עוורים בעקבות משיח שקר. זאת לא מדינה עם חיל אוויר, זה חיל אוויר עם מדינה. עשרה מטוסים פחות וכל התקציב נראה אחרת, או פחות צוללת אחת מגרמניה. אתם אוהבים את צה"ל? רוצים שעובדי קבע יצאו לפנסיה בגיל 45 ויתחילו קריירה שניה? בבקשה, תאכלו את מה שבישלתם. רוצים להעריץ בעלי ג'יפים ולאכול לחם ומים? רוצים את החלום הקפיטליסטי שכל אחד יכול להשיג אם רק יתאמץ, לבנות עצמו מאפס, בעוד השאר נרקבים בשכר מינימום ופחות? יופי, אז החלום נשאר, אבל לפיד יגדיל לכם את המינוס, והבנק את רווחיו.

אתם לא תראו את הילדים שלכם, מצביעי לפיד, כי אתם הולכים לחפש עוד עבודה כדי לממן את החובות של חיי חלום קפיטליסטי. שהמורים יגדלו את הילדים. שהפייסבוק יגדל אותם. אתם חולמים על ג'יפ ומצביעים לפיד. יש עתיד.

הפראיירים האמינו להבטחות של לפיד | מתי שמואלוף

אוי למצביעי יאיר לפיד ויש עתיד. כמה הבטחות התרוקנו מתוכנן עם הגזירות החדשות. וכבר אפשר לראות את התגובה של המצביעים הצובאים על דף הפייסבוק.

זוכרים איך לפיד אמר בוועידה המרכזית של "כלכליסט" ב־2012 כי "הצמיחה במשק הישראלי לא תבוא מהתאגידים או מהוועדים, אלא מהנגר באופקים או מהקוסמטיקאית בעפולה, מנהג המונית בחדרה שרוצה לפתוח מסעדה עם אמא שלו או מיוצאי 8200 שפותחים חברת סטארט־אפ במרתף בראשון לציון?". ובכן, לכאורה מס ההכנסה שיעלה בכל מדרגות המס והעלאת המע"מ באחוז לכאורה יפגעו בכולנו. אך לחזקים הגזירות יכאבו פחות מלמוחלשים. כי לחזקים יש חיסכון, השקעות, פנסיה מכובדת ורשת של קשרים שתגן עליהם, בעוד לחלשים יותר אין את כל רשתות ההגנה. אלו יסבלו הרבה יותר.

זוכרים שלפיד אמר את הדברים הבאים לראיון בערוץ 2: "אף אחד אחר לא מדבר בשם מעמד הביניים הישראלי. הפוליטיקה הישראלית נמצאת במצב המוזר שבו לרוב הציבור בישראל אין ייצוג, ואיש לא ייצג אותו עד שאני באתי"? ובכן, משמעות צעדי המיסוי החדשים, שבהם בחר משרד האוצר, היא קודם כל פגיעה קשה בשכבות הביניים ובשכבות החלשות, לצד פגיעה סמלית בלבד בשכבות החזקות.

לפיד הבטיח "מהפכה בחינוך". אבל הוא זה שעומד מאחורי הגזירות במערכת החינוך, כגון מספר השעות שבהן ילדים בכיתות א'־ב' לומדים מיומנויות יסוד (קריאה, כתיבה וחשבון) בכיתות קטנות של לא יותר מ־20 ילדים – ירד מ־10 ל־5. מועד סיום תהליך יישום יום לימודים ארוך עד השעה 16:00 נדחה מבעוד שנתיים וחצי לבעוד חמש שנים. התוכנית לסבסוד מסגרות הלימוד אחר הצהריים לגילי 9-3 ביישובים הנכללים באשכולות 9-4 הוקפאה.

לפיד דיבר על החשיבות של ההשכלה הגבוהה, אולם אף על פי שח"כ בועז טופורובסקי, לשעבר יו"ר התאחדות הסטודנטים, נבחר לכנסת ה־19, הסטודנטים יגלו שתבוטל נקודת הזיכוי במס שזכאים לה בעלי תארים אקדמיים.

אסור להסתכל רק על מעמד הביניים שאותו הונה יאיר לפיד. על החברה הישראלית להביט על 24% מהישראלים החיים מתחת לקו העוני. לכן אין פלא ששלמה בר, מנכ"ל ביטוח לאומי, התראיין וקבע שבשנים 2013 ו־2014 יתווספו הרבה עניים חדשים למעגל העוני.

בשורה התחתונה, מעמד הביניים רומה. אלו אותם אנשים שהאמינו ביאיר לפיד שהבטיח כי "יש עתיד" וחשבו שהנה הגיע הפתרון ושהם לא יהיו הפראיירים בשיר של הדג נחש: "ונעשה מילואים, נשלם המסים/ונעמוד בפקקים, אותנו לא דופקים/אנחנו בטח לא פראיירים". הם אלו שיתעוררו ויבינו שהם שוב הפראיירים. ואולי ההונאה התחילה עם רשימת אנשי העסקים שהפקידו ערבות למפלגת יש עתיד. ההתחייבות האמיתית של לפיד היתה מכוונת מלכתחילה רק לחזקים ולא למעמד הביניים.

אירועים קרובים:

לא להתעללות בבעלי החיים בבית המטבחיים: בעקבות תחקיר כולבוטק במשחטת תנובה

התחקיר של "כלבוטק" ביחס להתעללות בבעלי החיים במשחטות של תנובה מעורר זעם רב בציבור. צופים מזועזעים הכריזו על חרם צרכנים מיידי. עמותת תנו לחיות לחיות ועמותת אנונימוס הוציאו פנייה רשמית למנהל השירותים הווטרינריים לסגור באופן מיידי את בית המטבחיים "בקר תנובה".

לקריאה נוספת:  התגובות לחקירה ממשחטת תנובה, מקץ שבוע לחשיפה

בשביל הצמחונים והטבעונים ההתעללות היא חלק מטרגדיה שלמה של בעלי חיים המתחוללת בקרב האדם המודרני. אך בשביל אוכלי הבשר יש צורך בהסדרה של שחיטה חוקית, בריאה והומנית של בעלי החיים. במציאות של היום אין דרך לחזור למשק אוטרקי, שבו חיים בצורה עצמאית ומגדלים בחופשיות את בעלי, מכיוון שכעת יותר ממחצית אוכלוסיית העולם עברה להתגורר בערים גדולות.

לכן צריך לחשוב על הדרך שבה התעשייה מתייחסת לחיות. אין חובה מהותית שתעשיית ייצור המזון תפסיק לראות בבעלי החיים כבעלי נשמה, רגשות ובשר כמו בני האדם. כמו בתעשיות אחרות, אסור ששאלת הרווח תהפוך לסיבה להתנהגות לא אנושית ולרמיסת זכויות.

לא במקרה הדברים חוזרים פעם אחר פעם במשחטות. מערכת החוק כנראה עדיין לא מצליחה להגן בצורה נאותה על בעלי החיים. החוקים, הקנסות, ההרתעה, לא עובדים בצורה מספקת. סביר להניח שאין הבעיה אך ורק בתנובה. זאת הסיבה שאין צורך רק בחקירה והעמדה לדין. יש לדרוש מערכת חוק מותאמת לשחקנים הכלכליים הנמצאים היום בתוך השוק העסקי של הבשר. כמו כן, יש צורך במערכת אכיפה מתאימה. אסור להשאיר את האחריות לבדיקה ולתחקירים אך ורק בידי החברה האזרחית (עמותות דוגמת תנו לחיות לחיות ואנונימוס) והתקשורת (תחקירני "כלבוטק").

אנו זקוקים למערכת אכיפה מתאימה מצד משרד הבריאות. יש להגדיל את מספר הפקחים – אחרי הכל מדובר במזון שלנו. אסור להשאיר את ייצור המזון שלנו, עיבודו ושיווקו בידי חברה עסקית שאין לה אחריות על עובדיה. משרד הבריאות צריך להעסיק חוקרים פרטיים ולהציב מצלמות ואמצעים אחרים כדי להבטיח את אכיפת החוקים בתחומו. מצד אחר, גם החברות הגדולות צריכות להיות שקופות בתהליכי עיבוד המזון.

אנונימוס הגישה תלונה למשטרה על עבירה על חוק צער בעלי חיים (תקנות הובלת בהמות), וביקשה ממשרד החקלאות לחקור את המקרה. אילו היינו מתמחרים את הכשלים, היינו בהחלט מגיעים למחיר גבוה. אך לא נראה שהחוק יכול לשלם עבור הכשל. התגובה של משרד החקלאות: "משרד החקלאות חקר את המקרה, ונמצא כי יש ראיות לעבירה, על כן הושת על מבצע העבירה (קרי הנהג במקרה זה) קנס בהתאם לעבירה על חוק צער בעלי חיים, הובלת בהמות. הקנס הנקוב בחוק לעבירה זו הוא 3,500 שקלים".

הקנס הזה הוא לא יותר מבדיחה עצובה. הוא בוודאי לא יכול להרתיע חברה ענקית דוגמת תנובה, וגם לא חברות אחרות. אך תארו לכם שהחוק היה קובע קנס גדול באלפי שקלים. האם חברה עסקית כלשהי היתה נותנת לעצמה להתנהג בצורה איומה כל כך כלפי בעלי חיים? אני חושב שלא.

הדעה פורסמה לראשונה בישראל היום

*

מברך את אקו"ם – השקט שלך ליצור שהעניקה לי מענק יצירה לספר השירה הרביעי "האסון מתחיל בארוחת עסקים". העברתי את כספי המענק להוצאת "נהר ספרים" ובקרוב נשיק אותו בשמחה
אירועים קרובים

3.1 אשתתף בערב מיוחד ליצירת אהרון אלמוג בספרייה ברחוב ירושלים ביפו. פרטים בהמשך

5.1 אירוע שירה בזבולון 10. פרטים בהמשך

17-19.1 אשתתף בפסטיבל "שירה במידבר" בשדה בוקר

שבוע טוב

מדוע אלביס לא מת

Elvis Lives  By emilio labrador  cc: flickr
 "המלך עדיין נדרש להופיע על במות, גם לאחר מותו." Elvis Lives By emilio labrador cc: flickr

אלביס לא מת, זכרו חי יותר מתמיד. מאחורי התיאוריות השונות נגלה את גבולות טרגדיית תרבות הפופ שממנה אנו ניזונים ומוזנים.

לפני כשבוע ציינו את יום השנה ה-35 למותו של המלך, אלביס פרסלי. אשתו לשעבר פרסיליה ובתה ליסה מארי הגיעו להודות למעריצים האדוקים. פרסיליה אמרה שהיא לא מאמינה שאלפי אנשים עדיין מדליקים נר לזכרו. לא רק זה, אלא שבתוכנית אקס פקטור, מתכוונים להצטייד בעונה הבאה בהולוגרמות של זמרים מפורסמים וביניהם, מייקל ג'קסון, איימי וויינהוס ו… אלביס פרסלי. כן, המלך עדיין נדרש להופיע על במות, גם לאחר מותו.

דמותו של אלביס התמקמה בתוך גבולות זכרון הקולקטיבי של הדורות שבאו לאחריו. דור עובר ודור בא ועדיין אנו מקשיבים, מעריצים ומתגעגעים למלך הרוקנרול. אלביס לקח את הבלוז והפך אותו לפופ, רוקנרול – תיווך בין השחורים ללבנים, באמצעות ההגשה המוזיקלית שלו. הוא לקח שירים שחורים (בלוז) שעברו עיבודים בדומה למהפכת הסקיפל האנגלית (skiffle) והפך את תרבות הפופ החדשה הזאת לנחלת הכלל. הוא היה חלק ממהפכת הרוקאבילי (Rockabilly) שנציגיה הבולטים היו קרל פרקינס, ג'רי לי לואיס, רוי אורביסון, אדי קוקרן ואחרים. אבל בניגוד לזמרים האחרים, דמותו נעמדה במרכז הזכרון הקולקטיבי התרבותי ללא שום דמות שתערער על מרכזיותו.

השאלה המעניינת היא כיצד דמותו הפכה לכזאת מרכזית במשך עשורים האחרונים של התרבות הגלובלית. ובכן, אלביס ציין בעלייתו ובנפילתו את שיא הטרגיות בתרבות הפופ. עם עליית תקשורת ההמונים לבמה המרכזית באמצע המאה העשרים. הוא הגיע לכל בית באמצעות הרדיו, הטלוויזיה, העיתונות, הקולנוע ושאר מוצרי הצריכה ששווקו את דמותו ללא הרף. אך כמו רבים אחרים, אלביס לא הצליח לעמוד בציפיות ההרסניות של התעשייה שהפכה את חייו לבלתי אפשריים. הוא נותר בודד בתוך אחוזתו, מסומם, מלא כדורים, שיכור כלוט. וכל הסמים לא הצליחו לתת מסלול בריחה מהריקנות שהרגיש אליל ההמונים. המיתוס שלו הכיל את מבנה מורכב של טרגדיה: מצד אחד מלך הפופ, ומצד שני מדבר צִיה של שממון קיומי חסר גבולות.

תיאוריות הקונספירציה השונות מהוות לנו סימני דרך להבנת האסון שרדף את סופו של מלך הפופ. מעריצים רבים מאמינים שאלביס חי! בדרום אמריקה, חי חיים אנונימיים ושלווים בבואנוס איירס תחת זהות בדויה. אך סביר להניח שאלביס לא נכנס לתוכנית ההגנה של האף. בי.איי (בשל איומי המאפיה) אלא הסיפור הומצא בידי מעריציו (ביחד עם תיאוריות אחרות שטענו כי הארון שלו היה ריק ועוד).

 אלביס פרסלי בשנת 1970. cc: ויקיפדיה
"דמותו של אלביס התמקמה בתוך גבולות זכרון הקולקטיבי של הדורות שבאו לאחריו. דור עובר ודור בא ועדיין אנו מקשיבים, מעריצים ומתגעגעים למלך הרוקנרול" | אלביס פרסלי בשנת 1970. cc: ויקיפדיה

הסיפור של אלביס השאיר אותו חי בתודעה עולמית לא רק בגלל המוזיקה הנפלאה שלו. אלביס נותר חי וקיים בזכרון של ההמונים בשל היכולת שלו להכיל ניגודים שהפכו לתו היכר של חיינו. אנו אלו, שניזונים מתרבות הפופ, חיים מדי יום את הגבולות המסוכנים של הגיבורים שלנו. הראשון שחווה את ההצלחה האיומה הזאת היה אלביס. אלביס חי את קצוות חיינו, הוא היה המצליח והיפה ביותר, אך גם הקיצוני וחסר הזהירות. וכך עד היום אנו ניזונים מתוך הפרדוכס שהניחה בפנינו תרבות הפופ.

הדעה התפרסמה לראשונה, בשינויים קלים מהמקור, בישראל היום ובוואלה

האלימות: החברה הישראלית נפרמת

פוסטר הסרט של התפוז המכני שבו האלימות הגיעה לשיאים חדשים

פרשת אונס מזעזע בגן העיר בתל אביב, מגיעה אלינו בדיוק אחרי הרצח המזוויע בבאר שבע. פרשה דולקת אחר פרשה והקצב רק מתגבר. החברה הישראלית מגלה לפתע את החצר האחורית המוזנחת שלה. הביטחון החברתי הולך ומתמעט. מנגנוני התקשורת מתחסלים אל מול האלימות. השפה היא אלימה. הביצוע הוא אלים. במקום לדבר, אונסים ורוצחים. הדיאלוג אבוד ואיתו גם התקווה להגיע להבנה בין אדם לחברו.

הדבר המפחיד באלימות שהיא מתחילה בגיל כל כך צעיר. גדי ויכמן נרצח כי הוא ביקש שקט והתחשבות בילדיו מנערים. אסור לתת כאן הנחות ואסור לחשוב שזה לא יקרה בשכונה שלנו. זה יכול לקרות בכל שכונה בישראל, וזה לא רק קשור לעוני, או תסכול חברתי. ישנה חוסר היכולת להקשיב, להיות סובלני, לפתוח את האוזן למצוקה של האדם העומד מולך. אך מדוע זה מתחיל עוד בגיל צעיר. אי אפשר להאשים רק את הצבא, הכיבוש, או את רשויות הרווחה בנושא. דרושה כאן אחריות ציבורית רחבה הרבה יותר מהאשמה מוסד שלטוני כזה או אחר. ההורים, אותה משפחה בסיסית העומדת במרכזה של החברה הישראלית התפרקה אל תוך הרעש הזה. אותו סְאוֹן שלא מאפשר לנער אחד להקשיב לנער אחר. הלוואי שזה היה מסתיים רק בחוסר הקשבה. אנו רואים בדיוק לאן הדברים הולכים, לרצח, לדקירות, להטרדות מיניות, לאונס ובכלל להיעלמות המרחב שבין אדם לאדם.

זה מתחיל בבית, בחינוך ובדיבור שמתקיים בין הילדים לבין הוריהם. כשההורים חסרי אונים מול ילדיהם, אזי הילדים עצמם חסרי אונים מול עצמם, ומול חבריהם. המערכת המשותקת הזאת מייצר אטימות, כעס, זעם ושם בחוסר היכולת לדבר, עולה האלימות כפתרון סופי.

למען האמת אני מביט בחוסר אונים בכותרות העיתונים ושואל את עצמי מה הרף הסופי של האלימות הישראלית. מה עוד צריך לקרות כשנתעורר. והתשובה אינה פשוטה. בכל רגע נשברים שיאי האכזריות המשתוללת ברחובות. אך איני חושב שהאלימות חסרת משמעות, ואינה יכולה לקבל מענה הולם.

המפגש עם האלימות הזאת המתרחשת בצדי הדרך, פעם בחניון ובשירותים ציבוריים בגן העיר בתל אביב ופעם בשכונת מגורים בבאר שבע אינה תיפתר רק על ידי משטרה, כוח ואכיפת סדר ציבורי. הרחוב אינו מועדון קרב, הרחוב צריך להיות מקום משותף שבו אנו נפגשים עם האחר. אפשר כמובן לרדת לרחוב עם שיריון עבה, כאילו היינו אבירים בימי הביניים, אבל מה זה ייתן לנו. הרי כוח גדול, רק יגדיל את הריחוק. חייבים להביא אנרגיה מחודשת מתוך חזון משותף. זה ידרוש כלים חדשים של דיאלוג. ובפעם הבאה שגבר ירגיש תשוקה לאישה שהולכת עם חבר שלה, הוא יכבוש את יצרו ולא יאנוס. ובפעם הבאה שאבא מבקש שקט מילדים בשכונה, הם יתחשבו בו ולא ירצחו אותו.

האלימות הזאת מראה לנו שמשהו בנו פרום ולא תפור כהלכה ובקרעים האלו יש סדום ועמורה. עלינו לחבר את החברה הישראלית מחדש לתוך אתוס של דיאלוג, סובלנות והקשבה. חייבים להעניק תקווה לילדינו. יש לנו אוזניים ופה אז בוא נשתמש בהם.

הדברים התפרסמו לראשונה בישראל היום ובוואלה

המלצות ועדת הריכוזיות: שינויים קוסמטיים בלבד

 By zeevveez cc: flickr - מודעה הון ושלטון עולם תחתון
By zeevveez cc: flickr - מודעה הון ושלטון עולם תחתון

ועדת הריכוזיות מוכיחה שוב את החשיבות בקריאה ביקורתית של  הישגי המחאה. הממשלה מבקשת להקשיב לרחשי הציבור ולמסקנות מהמשברים הפיננסים. יחד עם זאת הרפורמה היא חלק אינטרגלי מחזונה הכולל של הממשלה.

"הון-שלטון-עולם-תחתון", אותה סיסמא שנשמעה לאורך כל הקיץ במחאת 2011, הפכה לשעון עצר מתקתק המורכב על פצצה שהממשלה מנסה להסיר במהירות. וזאת למרות שרבים שוכחים שהוועדה החלה את פעילותה לפני המחאה.

שר האוצר יובל שטייניץ הכריז במסיבת העיתונאים בשידור ישיר, שיישום מלא של המלצות הוועדה יגביר את התחרות, יעודד יזמות ויסייע לכלכלה ולמשק הישראלי להתפתח. כשבודקים את המלצות הוועדה לעומק רואים שהן יכלו להיות חדות יותר, ונראה שחברי הוועדה פחדו. מה שמכנים בוועדה כ"הוגנות", מתגלה כ"חוסר הוגנות" כלפי הציבור הישראלי.

נקודת המוצא היתה שמבנה פירמידלי מורכב של תאגידים פוגע בתחרות ומהווה סכנה ליציבות הפיננסית של המשק. דוח הביניים רצה "לשטח את הפירמידות" לשתי קומות בלבד, אך ההמלצות הסופיות מותירות על קנה את הקומה השלישית בחברות בהן היא קיימת כעת (על חברות בקומה השלישית יחולו מגבלות שונות). זאת הדוגמא הראשונה כיצד הוועדה הייתה יכולה להציע צעד מבורך שבאמת יגביל את המבנה הריכוזי של המשק הישראלי, אך נרתעה.

על פי המלצות הוועדה, קבוצה לא תוכל לשלב אחזקות ריאליות ופיננסיות כאשר היקף המכירות באחזקות הריאליות שלה גבוה משישה מיליארד שקל בשנה, או שהאשראי שלו עולה על שישה מיליארד ש"ח. אחזקות פיננסיות הן כאלה הכוללות ניהול נכסים של לפחות ארבעים מיליארד שקל. הקריטריונים הללו משאירים  גופים גדולים וריכוזיים מחוץ להישג ידה של הוועדה –  אתם תחליטו האם זה במקרה, או שמא יש כאן עדות לקשרים בלתי נאותים בין הון לשלטון.

נושא שאינו מטופל על ידי ההמלצות הועדה, הוא הסדרי החוב, או ה"תספורות", בין המשקיעים המוסדיים למנפיקי אגרות חוב. ח"כ זהבה גלאון, שמתנגדת להמלצות, טוענת בדה מרקר כי "שכל עוד לא נוצרת הפרדה מלאה בבעלות על נכסים פיננסיים וריאליים, יש לקדם את חקיקת חוק התספורות של ח"כ וקנין ושלי, המחייב פיקוח בית משפט על הסדרי חוב בין המוסדיים לחברות, ולאמץ את הצעת החוק שלי להגברת מעורבותו של בית המשפט הכלכלי באישור עסקאות בעלי עניין בחברות פער (חברת פער היא חברה ציבורית שבעל השליטה בה מחזיק פחות מ-33% בשרשור דרך חברה ציבורית אחרת.)"

לפי דה מרקר שכר המנהלים ביחס לשכר העובדים הממוצע במשק עלה בין השנים 2003 ל-2008 ביותר משלושים אחוז בקבוצות הריכוז, ואילו ביתר החברות שכר המנהלים נותר כמעט ללא שינוי. גם זו בעיה שאינה מטופלת בדו"ח ועדת הריכוזיות, שאינו כולל התייחסות להגבלת שכר הבכירים בקבוצות הריכוז.

המלצות הוועדה עדיין זקוקות לאישור המחוקק, ובדרך הארוכה עד קבלתן בכנסת כלשונן עוד הכל יכול לקרות. שהרי כל בעל הון שעלול להיפגע  יעשה שימוש בכל הכוח הלוביסטי והפוליטי שבידיו כדי למנוע פגיעה שכזאת; לחץ אדיר יופעל על חברי הכנסת, ואנו כבר מכירים את מנהגם של אלה להתבטל בפני הגופים האדירים הללו, כשצמצום  כוחם עומד על הפרק. אף גוף לא ייסוג משליטתו הבלתי ניתנת לערעור מבלי שייאבק בכל כוחו בגזירה שניחתה עליו בעקבות המחאה החברתית.

גם בתסריט חיובי של צמצום כוחם של שחקנים מרכזיים יישאר הציבור לכוד בתוך משחק סכום אפס, משום שבניגוד לבעלי הון זרים ומקומיים, לא יהיה ביכולתו לרכוש את הנתחים שיוציעו קבוצות הריכוז למכירה; מושגים כמו "צמיחה", "תחרות", "יזמות" ושאר מטבעות לשון שחוקות שנעשה בהן שימוש לא בהכרח יחלחלו לציבור. אפשר גם להתנבא, שאם המלצות הוועדה יעברו בשלמותן לביצוע מלא, אזי הציבור, שהוא השחקן הכי חלש בשדה הזה, יצטרך לשלם את המחיר: פיטורים, פגיעה בזכויות עובדים וגזירות נוספות.

*

מחר השקה של הספר "נשים א-מיתיות דורשות שינוי" – בית המדרש ממזרח שמש מזמין לשיח אחר על צדק חברתי – הערב יעסוק  בין מדרש לדרישה, בין מיתוס למציאות, בין אחריות למסורת, בין שוויון לצדק. האירוע ייערך במכללת עלמא, ב27.2.2012, ביום שני, בשעה שמונה בערב. בהשתתפות: אסתר שקלים, נעמה קלמן, שהרה בלאו, שלומית ליר ואנוכי. בואו לערב מרתק בדיון על מקומן של הנשים במדרש.הכניסה חינם. לפרטים נוספים: 02-6246299

יום רביעי – מאבק המשוררים מבקש שתעצרו רגע לשירה!

שבוע טוב

יום הבינלאומי למאבק בעוני: העניים החדשים

Levinsky park, south Tel Aviv, Israel, 4.2.2011
גן לוינסקי בדרום תל אביב, אוכלוסיות הזקוקות לעזרה וחיות בעוני. צילום: קרן מנור, אקטיבסטילס. Levinsky park, south Tel Aviv, Israel, 4.2.2011

יום העוני: העניים החדשים

מי הם העניים בישראל של השנה החדשה (2012)? ובכן התשובה די פשוטה: הם יכולים להיות כל אחד וכל אחת מאיתנו. דעה מיוחדת לכבוד היום הבינלאומי למאבק בעוני

היום מציינים בישראל בישיבה מיוחדת בכנסת, בראשות היו"ר ראובן ריבלין, את "היום הבינלאומי למאבק בעוני". לרוב זהו המועד של הצגת הבעיות של האחרים למיניהם. כולנו חיים את הסטריאוטיפים המקשרים את העוני ואת הבעיות שהוא גורר איתו עם קבוצות מסוימות באוכלוסייה. כך שיוצא שהאשמה נעוצה באופי המנטלי של הקבוצות – ולא בשיטה. אין מפלט מן הסטריאוטיפים: הערבים לא משלמים מיסים, המזרחים לא מתאמצים למצוא עבודה, החרדים עצלנים ורק רוצים ללמוד תורה, האתיופים לא מחונכים והרוסים מתמכרים בקלות לשתייה. קשה שלא לשמוע את ההאשמה שהעניים אשמים בעוניים ולא השיטה. קשה לחברה הישראלית להביט באופן שבו מצוקת העוני גוררת מצוקות אחרות. קל יותר להצביע על האדם ועל שיוכו, ולא על המבנה החברתי שדירדר אותו.

מי הם העניים בישראל של השנה החדשה (2012)? ובכן התשובה די פשוטה: הם יכולים להיות כל אחד וכל אחת מאיתנו. אף על פי שבמשך שנים זיהינו את העניים בעיקר עם קבוצות מסוימות מאוד באוכלוסייה, ובהן נשים, ערבים, מזרחים, חרדים ולאחר מכן גם רוסים ואתיופים, חל לאחרונה מהפך, משום שהעוני מחלחל גם לאותם פלחים באוכלוסייה שמעולם לא היו מזוהים עימו.

אלו חדשות רעות. העוני מתפזר ולא עוצר. השיטה הכלכלית הנוכחית ריכוזית, נטולת רגולציה ופיקוח ומשאירה את רובנו מאחור. התרסקותו של המעמד הבינוני מתרחשת מדי יום. חברות דירוג האשראי וההון דורשות יצירת שוק עבודה גמיש, שיהיה נוח ליזמים ולתאגידים. וכך שוק העבודה הופך למכשול בשביל האזרחים שהוחלשו.

נכון, המתאם בין העוני ובין מוצא אתני ומגדר עדיין גבוה, אבל מה שהיה פעם תופעה שולית, בעיקר בקרב קשישים ובודדים, תופס תאוצה: יותר ויותר גברים אשכנזים חווים חוסר ביטחון כלכלי, שלא לומר עוני. גם פסיכולוגית מחלחלת התפיסה שכמעט כל אחד יכול מחר להיות עני.

לפי מכון אדווה, נכון לשנת 2010 שיעור העוני בקרב משפחות במגזר הערבי קרוב לפי ארבעה מבמגזר היהודי; בשנת 2011 היה שיעור דורשי העבודה בדימונה גבוה ביותר מפי עשרה מברמת השרון; ועד כה בשנת 2012 רוב הפונים למרכז רבנים למען זכויות האדם בחדרה הם נשים מזרחיות, עולות וערביות, שלא מצליחות להיכנס לשוק העבודה כבר שנים. ככלל שיעור העוני בישראל הגיע לכ-20 אחוזים. שיעור זה גבוה במקצת משיעור העוני במקסיקו והוא הגבוה ביותר בקרב מדינות ה-OECD. 40 אחוזים מהישראלים משתכרים פחות מחצי מהשכר הממוצע. נתונים אלו מצטרפים למגמה מקבילה של התרוששות המעמד הבינוני והיחלשותו. אנשים חיים על ירושות ועל נכסים מהעבר. נכון, כרגע הם עדיין חיים באופן די סביר. עם זאת העתיד של קבוצת אוכלוסייה זאת נשחק בקצב מהיר. זהו מדרון חלקלק ביותר וחסר רחמים.

היום הבינלאומי למאבק בעוני חייב להזכיר לנו שהעוני פוגע בכולם, באופן ישיר ועקיף, בשל הבעיות החברתיות הנלוות שהוא מעורר. ואולי דווקא בשנה החדשה מחאת הקיץ של 2011 תיתן השראה לאחווה חוצת מגזרים ואוכלוסיות, ויחד נשנה את השיטה שהופכת את האזרחים לעניים. המלחמה בעוני הולכת ומתבררת כמלחמה הקשה מכל.

הדעה התפרסמה לראשונה בדעות ישראל היום וב"וואלה"

*

בדד אלך עם הצער שלי

המשפט שלי הולך לבדו

לברוח זה גורלי

לברוח מהחוק

אבוד בלב של בבל הגדולה

הם קוראים לי קלנדסטינו

משום שאין לי את הניירות

אלך לעיר שבצפון

הלכתי לעבוד

עזבתי את חיי

בין קיוטה וגילברטר

אני קו בתוך הים

חיי אסורים

כך אומרים לי הרשויות

בדד אלך עם הצער שלי

המשפט שלי הולך לבדו

לברוח זה גורלי

לברוח מהחוק

אבוד בלב של בבל הגדולה

הם קוראים לי קלנדסטינו

היד השחורה קלנדסטינו

קלנדסטינו הפרואני

קלנדסטינו האפריקאי

מריחואנה הלא חוקי

לבד אלך עם הצער שלי

בדד אלך עם הצער שלי

המשפט שלי הולך לבדו

לברוח זה גורלי

לברוח מהחוק

אבוד בלב של בבל הגדולה

הם קוראים לי קלנדסטינו

קלנדסטינו האלג'יראי

קלנדסטינו הניגרי

קלנדסטינו הבוליביאני
יד שחורה, לא חוקי

קלנדסטינו כלואה בסחר נשים

קלנדסטינו בג'נין

קלנדסטינו מעג'מי שביפו

קלנדסטינו שבא מעזה

קלנדסטינו שמחכה באדיס אבבה

קלנדסטינו מקוקז בטירת כרמל

קלנדסטינו מדארפור בכלא ישראלי

קלנדסטינו באוהל מחאה בכפר שלם אך הרוס

קלנדסטינו מגאנה, סין ו… בדרך לארץ ה"קודש"

יד שחורה, לא חוקי

***

קלנדסטינו:

1. לא חוקי

2. סודי, חשאי

3. מהגרים לא חוקיים שהופכים לבלתי נראים – "שקופים"-  בשולי הערים הגדולות..

זהו תרגום חופשי שלי לשיר עצוב ומלא חמלה של מאנו צ'או (manu chao) כלפי החברה האירופית הגזענית.