ארכיאולוגיה בת זמננו: על הסרט "סוסיא"

כרזת הסרט

 

* המאמר פורסם לראשונה בגיליונו השמיני של כתב העת לקולנוע "מערבון".

מוחמד נאווג'ה, פלסטיני בן 60 מהכפר סוסיא ובנו נאסר מגיעים אל האתר הארכיאולוגי של ההתנחלות סוסיא. האתר מצביע על עברו הרחוק של היישוב היהודי מהתקופה הרומית, אך מוחק את עברו הקרוב הפלסטיני של הכפר סוסיא שנלקח לפני כעשרים וחמש שנים. מוחמד ונאסר העקורים מביתם נכנסים באמצעות האתר הארכיאולוגי אל זכרונם, לאחר שהאיזור נוכס באלימות על ידי הכובש.

אך המפגש הקולנועי הזה אינו רק כרטיס כניסה שרכשו האב ובנו כדי להיכנס לתוך האתר הארכיאולוגי. המפגש הוא קודם כל הזמנה לדיון בזהות הישראלית והיהודית של יוצרי הסרט -דני רוזנברג ויואב גרוס. אפשר לכתוב על הדרך בה הסרט מעמת את הזכרון הפלסטיני ועל הקושי הרגשי העצום המתלווה למבט בפלסטיני שחוזר לביתו ומגלה שנשדד מעברו. זהו אינו הסרט הראשון המלווה באופן תיעודי את הפלסטיני הנכנס אל ביתו הכבוש. אחד הסיפורים שדנו בחזרה האפשרית של פליטי 1948 אל ביתם שנכבש בידי הישראלים היה "השיבה מחיפה" של הסופר הפלסטיני ע'סאן כנפאני (שנרצח כנראה בידי ישראל). שם לא רק הבית נשאר בידי היהודים, אלא גם בנה הקטן של המשפחה הפלסטינית.

אחד הרמזים בסוסיא (2011) המצביע על ציר פרשנות חדש שהוא מציע, הוא הצד המוקומנטרי שלו. המוזיאון המצביע אל העבר היהודי הוא הדרך של ההתנחלות של סוסיא להסיט את המשקל מהכיבוש אל קדמת דנא של הזהות היהודית. כך העמדת המוזיאון על גבי כפר כבוש יוצרת מודרניות מצמיתה. דרך נוספת היא לנטוע חורשה על חורבות הכפר, כמו במקרים בתוך ישראל אחרי מלחמת 1948.

החתרנות, אם כך, היא אחד המרכיבים המרכזיים בכניסה של מוחמד נאווג'ה ובנו נאסר דובר העברית שעובד גם בשביל ארגוני זכויות אזרח ישראליים במטרה לשמור על זכויות האדם של הפלסטינים.

אפשר לדון בסרט דרך הפלסטיניות המתעוררת והדרישה הגאולתית של הפלסטיניוּת לחזור לגבולותיה ולממש את עברה, זכרונה, זהותה וריבונתה. אבל באמצעות ההומור, הסרט מצביע דווקא על הבמאי והצלם. הסרט מראה איך הפלסטינים תשבי א-טוואנה הם ניצבים בסרטון שמוקרן במוזיאון ומגלמים יהודים מהעבר הרחוק. על שירותי המשחק שלהם קיבלו שקל ליום.

הדבר הקשה יהיה לדון בלאומיות היהודית של יוצרי הסרט יואב גרוס ודני רוזנברג – האם הסרט איננו אלא ניסיון לקעקע את הלאומיות הטריטוריאלית, זאת שדורשת זכויות של עם עתיק ש"חוזר"אל טריטוריה שלו? האם אנו לא מביטים בעצם ביוצרים, באמצעות הסרט, ורואים כיצד הזהות שלהם כפליטים חוזרת אל הטראומה?

מקור המילה טראומה מגיע מהשפה היוונית ושם פירושו פצע. אחד מהמאפיינים המרכזיים של הטראומה הוא השתהותה -חוסר היכולת של נפגע הטראומה לתפוס ולהטמיע את החוויה בזמן התרחשותה. לכן האירוע הטראומתי ממשיך לרדוף את הקורבן ולחזור שוב בחלומותיו או בחייו היום-יומיים. פרויד עושה שימוש ב'החוויה הטראומתית' בראשית הניסוח שלו את יסודות הפסיכואנליזה, כפי שמראה פנחס נוי: "תפקידו של המטפל אזי הוא לעזור לחולה לשקם בזיכרונו את החוויה המקורית ('החוויה הטראומתית'), ואז צפוי הסימפטום, המשמש כתחליף, להיעלם.אלא שתהליך שיקום זה אינו פשוט כלל, מאחר שאותם הכוחות שפעלו להשכיח את החוויה או את הזיכרון המכאיב מלכתחילה, ממשיכים לעמוד על המשמר ולסכל כל ניסיון להעלות בחזרה למודע את התוכן הדחוי. לכן בגלל פעילותם של 'מנגנוני ההתנגדות' אלה, אין המטפל יכול לבקש בפשטות מהחולה: "נא ספר לי בדיוק מה ואיך זה קרה," אלא, כמו בלש מומחה, חייב הוא להפעיל שיטות עקיפות שונות, כדי לשקם את חלקי האינפורמציה שנעלמו מזיכרונו." ("פרויד והפסיכואנליזה", 2008).

לפרויקט הפסיכואנליזה ניתן אם כן לייחס בנוסף לשימוש הטיפולי גם משמעות תיאולוגית של וידוי ומשמעות פרשנית-ספרותית של תפירה מחדש של הטקסט תוך כדי פרימתו. בקריאה של סלבוי ז'יז'ק את פרויד מתהפכת תכלית הפסיכואנליזה והוידוי בונה מחדש את הקשרו: "המטרה האולטימטיבית של הפסיכואנליזה אינה עשיית שלום דרך וידוי של הטראומה, אלא קבלת העובדה שחיינו כוללים גרעין טראומתי ללא יכולת תיקון. יש בנו משהו שאינו יכול להשתחרר לעולם." (Žižek, The Fragile Absolute, 2000).

לפרויקט הפסיכואנליזה ניתן אם כן לייחס בנוסף לשימוש הטיפולי גם משמעות תיאולוגית של וידוי ומשמעות פרשנית-ספרותית של תפירה מחדש של הטקסט תוך כדי פרימתו. בקריאה של סלבוי ז'יז'ק את פרויד מתהפכת תכלית הפסיכואנליזה והוידוי בונה מחדש את הקשרו: "המטרה האולטימטיבית של הפסיכואנליזה אינה עשיית שלום דרך וידוי של הטראומה, אלא קבלת העובדה שחיינו כוללים גרעין טראומתי ללא יכולת תיקון. יש בנו משהו שאינו יכול להשתחרר לעולם." (Žižek, The Fragile Absolute, 2000).
לפרויקט הפסיכואנליזה ניתן אם כן לייחס בנוסף לשימוש הטיפולי גם משמעות תיאולוגית של וידוי ומשמעות פרשנית-ספרותית של תפירה מחדש של הטקסט תוך כדי פרימתו. בקריאה של סלבוי ז'יז'ק את פרויד מתהפכת תכלית הפסיכואנליזה והוידוי בונה מחדש את הקשרו: "המטרה האולטימטיבית של הפסיכואנליזה אינה עשיית שלום דרך וידוי של הטראומה, אלא קבלת העובדה שחיינו כוללים גרעין טראומתי ללא יכולת תיקון. יש בנו משהו שאינו יכול להשתחרר לעולם." (Žižek, The Fragile Absolute, 2000).

סוסיא מעלה את השאלה האם העניין הוא העלאת הטראומה כאפשרות של דיבובה, או שאפשר לחיות לצד הטראומה.הסרט מראה שתחת החזרת מוחמד ובנו נאסר אל תוך ביתם הפלסטיני שנגנב והושטח בידי היסטוריה מדומיינת, יש מניע עמוק יותר של דיון בטראומה היהודית של עקירוּת ופליטוּת. הדיון הישיר בטראומה של העקירות והפליטות הפלסטינית והרצון לכונן דרכו זהות יהודית מפוויסת אינו בר-השגה. כך בסרט אנו רואים שכוחות הביטחון דורשים ממוחמד, נאסר,יואב ודני לעזוב את השטח ומלווים אותם החוצה. אלו אינם רק כוחות ביטחון ממשיים, של צה"ל,שהוזמנו למוזיאון כדי להגן על ההתנחלות מפני הסרת המסיכה, אלו הם כוחות הביטחון המגינים על הטראומה היהודית ממבט קולנועי ישיר.

הסרט מכיל את המרכיב הקומי, מרכיב של התחפשות – הבמאים היהודים מבקשים מהפלסטינים לחתור תחת ההתנחלות היהודית ולהגיע אל ביתם הפלסטיני. הרצון לחזרה מעבר לגבול אסור למעבר, לחפירה מתחת לאדמה, כדי להעלות על פניה זהות, מביא את הזכרון הפלסטיני, שיחתור תחת הזכרון היהודי. הטראומה שמבקשת להתגלות צריכה להגיע לדיון גם באופן ציבורי לאומי ומייצג, אך גם באופן פרטני, יחידני, מדומיין.

ככל שדני, יואב והסרט חותרים תחת המוזיאון, באמצעות הגורם החתרני של תושבי הכפר המקורי של סוסיא, אנו נשארים חסרי תשובה ומורחקים על גבי הכוחות המגינים ממבט ישיר בטראומה(כוחות צה"ל). אין דרך להחזיר את מוחמד ובנו נאסר לכפר שהיה להתנחלות, ויותר מכך, אין דרך להעמיד מחדש את הפתרון לטראומה היהודית של העקירה דרך הזהות הפלסטינית המתחדשת והמתחזקת, גם לא כדיון מטא-קולונועי, מוקומנטרי, גם לא כדיון חברתי-לאומי.

הפיתרון שז'יזק מציע לנו הוא לחיות עם הטראומה. בתוך כך, יואב ודני משתמשים במשחק המסיכות של הפלסטינים וכוחות הביטחון המחזירים את הטראומה למקומה התת-קרקעי ומשאירים אותנו מלווים בידיהם הרחק מהמקום שבו מסתתר לכאורה הפתרון. ההקשר נוצר דווקא מהמבט שלנו ביוצרי הסרט ולא בדמויותיו הראשיות. מדוע הדור הצעיר היהודי עדיין עסוק בעקירה שלו, כזכרון ציבורי ויחידני? איך הוא מכונן את זהותו כשנקודות הגבול שלו בין הפרטי-ביוגרפי לחברתי-המדומיין מתערערים? אלו הם הקשרים חדשים שהסרט מחייב אותנו לדון בהם.

כאמור המאמר התפרסם לראשונה במערבון ופורסם ברשת בערב רב

איש לא נענש, איש לא נתפס בחוות מעון | אבשלום אליצור קורא להחרים את להחרים את "חדשות מחלקה ראשונה"

"מן המאחז יצאו לעברנו מספר ילדים נערים ומבוגרים, חלקם רעולי פנים. רבים מהם יידו לעברנו אבנים, חלקם בעזרת רוגטקות" | cc: ויקיפדיה.
"מן המאחז יצאו לעברנו מספר ילדים נערים ומבוגרים, חלקם רעולי פנים. רבים מהם יידו לעברנו אבנים, חלקם בעזרת רוגטקות" | cc: ויקיפדיה.

הדמוניזציה נגד הפלסטינים בין הירדן לים, מתרחשת על ידי קבוצות מבפנים ומבחוץ. מצד אחד המאחז הלא חוקי של חוות מעון מייצר אלימות בשטחים, אך הוא נמצא מעל לחוק ואין דין ודיין. עדות מהשטח. ומצד שני, אבשלום אליצור קורא ליואב יצחק במחלקה ראשונה להסיר מאמר שטנה נגד האוכלוסייה הערבית בישראל ונענה בשלילה. 

ביום שבת ה-12.5.2012 יצאנו פעילי/ות תעאיוש לסיור באיזור המאחז חוות מעון אשר בדרום הר חברון. מן המאחז יצאו לעברנו מספר ילדים נערים ומבוגרים, חלקם רעולי פנים. רבים מהם יידו לעברנו אבנים, חלקם בעזרת רוגטקות. במקום נכחו כוחות כיבוש רבים, חיילים שוטרי מג"ב שוטרים ואנשי מינהל אזרחי. גם הפעם כמו בעשרות מקרים קודמים, דבר לא נעשה, איש ממידי האבנים לא נתפס.

ביום ראשון ה-13.5.2012, בשעות הבוקר המוקדמות, גילו תושבי א-טוואני תשעה-עשר עצי זית בוגרים שהושחתו בעמק חומרה הנמצא כ-150 מ' מחוות מעון. מטע הזיתים שייך למשפחה המתגוררת ביאטה. מאז נובמבר 2011 הושחתו באיזור חוות מעון 58 עצי זית. איש לא נענש, איש לא נתפס.

***

אבשלום אליצור קורא להחרים את "חדשות מחלקה ראשונה," ה"שטירמר" העברי בעריכת יואב יצחק

 יש לי חולשה לעיתון האינטרנטי "חדשות מחלקה ראשונה." אמנם הוא שוצף דברי-בלע גזעניים, "ידיעות" רפואה שכותביהן אינם יודעים אפילו לאיית את נושאיהן, ושפע הבלים אסטרולוגיים ומיסטיים. אבל גם צדדי זכות יש בו: זכויותיו של העורך בתולדות העיתונות הישראלית, של הכתב לענייני משפט איתמר לוין העושה עבודה מצויינת, ושל המזרחן מרדכי קידר וסקירותיו המלומדות, למרות שדיעותיהם רחוקות משלי. כן מתארחים בו מעט סופרים ובלוגרים מעולים. כדברי יוהאנס קפלר לפני מאות שנים: אפילו ערימת זבל מצמיחה לפעמים ורדים.

אבל אתמול הצמיחה ערימת הזבל משהו צפוי יותר, את הזוהמה הזאת. לכאורה תקלה של עריכה, עקב מנהגו של העיתון להכתיר כ"פובליציסט" כל בבון עילג המגיר מעליו את מררתו ולעתים מצליח גם להקיא איזו תועבה-בעליל בטרם יבחין בה העורך וימהר, סמוק-פנים ונכלם כראוי לאדם הגון, לנגב את הטינופת מרצפת הלובי של מפעל חייו.

אהה כי טעיתי, כפי שיעידו חילופי המיילים להלן:

‏13/05/2012

לכ'

מר יואב יצחק,  עורך

"חדשות מחלקה ראשונה"

הנדון: פרסום דברי הסתה בעיתונך

שלום רב.

היום  13/05/2012 פורסמה בעיתונך רשימה תחת הכותרת "לדלל את האוכלוסיה הערבית בישראל" ובה הסתה גזענית מהסוג הפרוע והבזוי ביותר (מצ"ב תמליל נכון לשעה 19:15).

זו עבירה פלילית על פי תיקון 20 סימן א1 לחוק העונשין 1986.

אבקשך להסיר לאלתר את הרשימה ולפרסם התנצלות על ההסתה.

בכבוד רב, 

אבשלום אליצור

 

 להלן התשובה:

שלום לך

אני דוחה בזאת את דרישתך כמו גם את מסקנותיך.

המדובר במאמר דעה שאין לפוסלו

בברכה,

יואב יצחק

מו"ל ועורך ראשי

News1.co.il מחלקה ראשונה

"הדרך לאושוויץ," אמר ההיסטוריון איאן קרשו, "נסללה בידי השנאה, אבל רוצפה באדישות." אם ראשיתה בנביחות בבונים כהיטלר, אחמדינג'ד ועמוס דאי, את האחריות לה חולקים גם ביורוקרטים מלומדים ועגולי משקפיים כדוגמת החתום לעיל.

לי אין כוונה להיות אדיש. הבה נחרים את הגזען עלוב-הנפש יואב יצחק ואת עיתונו המפרסם הסתה לפשעים נגד האנושות. ומכיוון שמר יצחק הזדרז בינתיים לשנות את כותרת המאמר, הרי שזכה ביושר בהוספת "שקרן" ו"פחדן" לשאר הגדרותיו.

"תודה הבנתי אותך," השיב הנ"ל על קריאתי זו. יש בעד מה, אבל מה בדיוק הבנת? ששינוי הכותרת יפטור אותך מהדין או שקריאתי זו היא "מאמר דעה שאין לפוסלו"?

מתוך האתר של אבשלום אליצור

*

השחתת יבול והתעמרות הצבא בתושבי ג'ניבה: פשעים שלא תשמעו בתקשורת הישראלית

מורי בית הספר בישוב חאן אל אחמר נעצרו כי כוחות הכיבוש החליטו לפתוח שטח אש בתוך איזור הבית ספר ולא יידעו אותם
"מורי בית הספר בישוב ג'ניבה נעצרו כי כוחות הכיבוש החליטו לפתוח שטח אש בתוך איזור הבית ספר ולא יידעו אותם"

זוהי עדות על מקרי פשע חמורים ביותר של צה"ל וכוחות הביטחון בדרום הר חברון. תוכלו לראות כיצד נפתח שטח אש לצד ג'ניבה. החיילים מתעמרים בתושבים ובפעילי זכויות האדם, ולדבר אין איזכור בתקשורת הישראלית. המלחמה היא המשכה של הדמוקרטיה בדרכים אחרות, לכן אל תפטרו את עצמכם/ן ממבט על אותה אלימות שהחברה הישראלית מייצרת בתוך פלסטין.

היום יצאנו לבקר יחד עם משלחת דיפלומטית אמריקאית באיזור ג'ניבה ומז'נונה בדרום הר חברון שבשטחים הכבושים. בדרך שמענו שאנשי המינהל עצרו צוות של קומט שהיה בדרכו לפחית, וכן צוות של וטרינרים ממשרד החקלאות הפלסטיני שהיה בדרכו לטפל בבע"ח באיזור.

החרמות בלתי חוקיות של רכבים וציוד אזרחי, השחתת יבול והרס

שלושת אנשי הצוות של קומט והצוות הוטרינרי הצטוו לנסוע אחרי רכבי כוחות הכיבוש עד ג'ינבה ורכביהם הוחרמו עקב נסיעה בשטח אש 918. כאמור הרכבים הוחרמו ונלקחו לגוש עציון. אנשי הצוות של קומט על ציודם (כלי עבודה רבים) עשו דרכם לביר אל עיד ברגל. שמענו על מספר רכבים נוספים שהוחרמו באיזור בשבועות האחרונים. באיזור ג'ינבה ראינו עשרות חיילים מתאמנים. אוהלים רכבים צבאיים מכליות מים וכו'. מתושבי המקום ומעזרא (נאווי) אני מבין שמדובר בהיקף כוחות ופריסה גדולים משמעותית ממה שהיו רגילים לו בשנים האחרונות. החיילים וציודם חונים על שטחים מעובדים שנזרעו חיטה ושעורה אך טרם נקצרו. היבול במקומות רבים הושחת.

"מהאגודה לזכויות האזרח בישראל יצא היום מכתב בנוגע לקיום אימוני הצבא בשטח אש, אימונים שמתקיימים בניגוד לצו הבינים שהוציא בג"צי. אך האם ייתכן שתשובת המדינה ועמדתה כפי שאמורה להימסר בבית המשפט מיושמת הלכה למעשה בשטח ?"
"מהאגודה לזכויות האזרח בישראל יצא היום מכתב בנוגע לקיום אימוני הצבא בשטח אש, אימונים שמתקיימים בניגוד לצו הבינים שהוציא בג"צי. אך האם ייתכן שתשובת המדינה ועמדתה כפי שאמורה להימסר בבית המשפט מיושמת הלכה למעשה בשטח ?"

שטח אש ישראלי במרכזו של ישוב פלסטיני בדרום הר חברון

ביום חמישי האחרון נעצרו מורי ביה"ס בישוב ג'ניבה והואשמו בשהיה בשטח אש. היום סיפרו לי מורי ביה"ס שלפני כמה ימים עצרו חיילים את רכביהם הם פוצצו כמה מצמיגי המכוניות ושברו בעזרת רוביהם פנסים של אותם רכבים. כאשר עזרא שאל אחד החיילים אם היה מסכים שיעלו על אדמתו החייל הגיב: "הם (הפלסטינים) לא משלמים מיסים אנחנו שומרים על אדמתנו".

כאשר רצינו לעזוב את האיזור יחד עם המשלחת הדיפלומטית, עצר אותנו אחד הקצינים במקום, מיד הגיעו גם שני רכבים לבנים ובהם אנשים בלבוש אזרחי, אולי מהמינהל האזרחי (עוד שם מכובס לכוחות הכיבוש). אחד מהם ניגש אלינו ושאל: "אתם יודעים שאתם בשטח אש?" עניתי שלא, ושמהידוע לי גבול שטח האש מזרחית לכביש, שם ישנן בטונדות המסמנות את שטח האש. כיוון שהיינו עם הדיפלומטים והבהרנו שברצוננו לצאת מן האיזור הוא ביקש שניסע אחריו והוא ילווה אותנו עד היציאה.

אחרי כמה מאות מטרים הוא עצר ניגש אלינו שוב וטען שהממונים עליו החליטו שאין אישור לכך שנעבור ושעלינו לחזור מהיכן שהגענו (דרך הישוב ביר אל עיד). הבהרנו לו שהדרך קשה מאוד והרכבים הממוגנים יתקשו לעשות את העליה חזרה. אחרי כעשר דקות של המתנה הוא "קיבל אישור" למרות שישנו במקום, אם אני זוכר נכון, "אימון רטוב", הבנתי שמדובר בירי חי כאמור סמוך מאוד לאיזור מגורים.

מהאגודה לזכויות האזרח בישראל יצא מכתב בנוגע לקיום אימוני הצבא בשטח אש, אימונים שמתקיימים בניגוד לצו הבינים שהוציא בג"צי. אך האם ייתכן שתשובת המדינה ועמדתה כפי שאמורה להימסר בבית המשפט מיושמת הלכה למעשה בשטח ?

 

*

כוחות הביטחון מגיעים לשיאים חדשים במדיניות ההרס שלהם בדרום הר חברון. ראשית, ישראל רק מוציאה צווי הריסה למבנים ותשתיות בדרום הר חברון ואינה מציעה בנייה לתושבי האיזור (בעוד ההתנחלויות בשמה של הממשלה הישראלית נבנים ללא מפריע בצד הישובים הפלסטינים). שנית, ישראל מתעמרת בתושבים החלשים ופוגעת הן במבנים היחידים השייכים לאלמנה והן למשחקיית ילדים פשוטה.  

טוראי כהן קורא שירים

טוראי כהן קורא שירים, שמעון בוזגלו, ספרי עליית הגג וידיעות אחרונות, 2011, 92 עמודים.

שמעון בוזגלו ידוע יותר כמתרגם מן הקלאסיקה היוונית, אך ממשיך לכתוב שירה במרץ וזהו ספרו הרביעי. מלאכת השירה היא די מוזרה. השירה נקראת בידי כמה מאות שרוכשים את הספר, ונמצאת בדרך כלל בשולי רשתות חנויות הספרים. ובכל זאת המשוררים מתעקשים לומר את דברם וליצור שפה חדשה וזרה בתוך השפה המוכרת. המשך קריאת הפוסט "טוראי כהן קורא שירים"

אין מחאה ללא שירה ואין שירה ללא מחאה

שלושים אלף איש בהפגנה השקטה בתל אביב, מוצש שלאחרי הטרור באילת. 20.8.2011
שלושים אלף איש בהפגנה השקטה בתל אביב, מוצש שלאחרי הטרור באילת. 20.8.2011

איך אפשר לבחון את השירה בצד ההתעוררות החברתית? ראיון משותף שלי ביחד עם לילך ובר במגזין הקומוניסטי "זו הדרך" וגם הזמנה חינמית לאחד הסרטים הטובים שהוקרנו בישראל. המשך קריאת הפוסט "אין מחאה ללא שירה ואין שירה ללא מחאה"

דרום הר חברון במתקפה / יוסי יעקב

תמונה 1: מתנחלים תוקפים רועי צאן בדרום הר חברון, צילום: מונא א-נוואג'עה, 08-06-2008
http://bezalel.secured.co.il/8/ginsburg.htm

המשך קריאת הפוסט "דרום הר חברון במתקפה / יוסי יעקב"