נקרענו אליךְ : עיון בשיר של יעקב ביטון

בספר שיריו השני יעקב ביטון יוצר מתיזציה של סמליו. זאת שפה של מיתוס, אך בכדי להבין את המרחב המיתי, עלינו לחזור שוב הן להיסטוריה הנוצרית והן ליהודית, ולמקם את הסמל בתוך הזמן. מתוך השיר המשווה בין האדם והעורב והמשפחתי, אני מבקש לצאת למסע ברחבי הזמן, בכדי לפרוץ את גבולות המיתוס ולהחזיר אותו לידינו. נגלה בשיר סמל נוצרי לדיון עם המוות, כטישטוש גבולות של מודרניות, אך בתוך מראה מורכב יותר נמצא גם התכתבות עם הקריעה היהודית המזרחית וקפיצה אל מעמקי הטראומה כשהיא בתהליך מתמיד של מיתיזציה פואטית ומבקשת לסמן שחוּרות ותהליכי הגירה מורכבים.

רחוק מהפסגה: על הספר "לוויה בצהריים של ישעיהו קורן"

הספרות בישראל חגה במעגלים סביב עצמה. אך מהו העצם העומד במרכזה. יש הבדל גדול בין ההגדרה של הספרות העברית לבין הספרות הישראלית. הספרות "העברית" היא דקה וצרה והספרות הישראלית אמורה לכלול את כל מי שנמצא בטריטוריה של ישראל. בשביל לזהות את הספרות "העברית" עלינו לקרוא היטב בין השורות של אלו המגדירים אותה מחדש. כך עלינו לשאול כיצד ספרים, סופרים, עורכים, מעניקי פרסים ומבקרים מעניקים לה משמעות מחודשת. הסופר שירצה להתקבל למשפחת הספרות "העברית" יתבקש לשמור על גבולות הסיפור הלאומי. באופן פרדוכסלי שמירה על הנחות יסוד אלו תאפשר לדמויותיו מרחב אינסופי של התנגדות, מרד אדיפלי, הרג, הרס, בגידה, שבירת מוסכמות, ניתוץ פרות קדושות, וכל סוג אחר של תשוקה יצרית.

יהלום לא מלוטש: על ספרו של דרור בורשטיין

הדמויות בספר מלהגות ללא הפסקה. הפער בין הביקורת החריפה שנשמעת בספר זה על עולם הספרות לבין העומס של וידויי גיבוריו מעורר את השאלה מדוע לא נעשתה לספר עריכה מהוקצעת יותר, שהיתה מאווררת אותו ומלטשת את מבנה המעשים. הספר במתכונתו הנוכחית עמוס מדי, וזאת למרות הכשרון ויכולת הכתיבה המרשימה של בורשטיין.