בהגירה תמידית אל הלב [שיר]

2015-01-01 17.58.32-2בהגירה תמידית אל הלב 

בין ספרים
בין מדינות
בין בתים
בין משפחות
בין שפות
בין זהויות
בן געגועים
מעולם לא היית אחד
אחר מלבדו

 

חזרתי מביקור של שבועיים בישראל. נכחתי בהשקה של ספר האומץ של אייל בן משה שממש מצליח ואין יותר מאושר ממני. כי ניסינו בזמנו לפנות למספר הוצאות אך רובן דחו את הספר. ועכשיו כשהוא עומד על רגליו הוא מצליח בלעדיהן.

חלומי התגשם באוניברסיטה העברית, כשד"ר יעל אלמוג כותבת על ספרי בוסי, אדף וספרי ‫"מקלחת של חושך‬ וסיפורים אחרים" כחלק מכתיבה מזרחית על ברלין – שדוחה את כתיבת הנרטיב ההגמוני הלאומי. ובמקביל פרופ' שחר פינסקר מצטט את טור "הארץ" שלי על הקפה שלי – 'הקפטיש' בברלין. בכדי להשוות בין הישן לחדש ; בין יוצרים כברדיצבסקי לאה גולדברג אצ"ג, שלום עליכם ואחרים שישבו בבתי הקפה של ברלין ויצרו תרבות יהודית שהיא גם אירופאית.

***

בשעה טובה מתחיל לעבוד על ספר מאמרים, שיכלול את המהלך הפרשני שביצעתי בעשור האחרון בכתיבה על אמנות, קולנוע, ספרות, שירה, מוזיקה ותוך כך כדי חיבור בין שאלות בין דוריות, לשאלות יהודיות, פוליטיות, אתניות וחברתיות. הספר ייצא במהדורה דיגיטלית בהוצאת Booxilla – בוקסילה, תרבות עברית דיגיטלית . שבת שלום

תשירי לנו, בחייאת אללה, את חרון המלחמה: על התרגום החדש של האיליאדה של הומרוס בידי אברהם ארואטי

הריסות שדה התעופה על-שם ערפאת, בדרום הרצועה
"באיזו שפה כותבים היום את המלחמה?" הריסות שדה התעופה על-שם ערפאת, בדרום הרצועה. cc: wikipedia

איליאדה, הומרוס, תרגם מיוונית, כתב מבוא והוסיף הערות, אברהם ארואטי, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים (2012), 554 עמודים.

אברהם ארואטי לקח על עצמו את תרגום האליאדה של הומרוס והפכה משירה לפרוזה. ארואטי כותב: "בחרתי לתרגם בפרוזה מתוך אמונה, כי לא ניתן באמת לחקות את ההכסמטר הדקטילי בעברית בת זמננו, בהברה ספרדית ובנגינתה הדקדוקית, באופן שישקף נאמנה את לשון המקור על כל גווניה הרבים" (עמ' 32). האם המעשה מתאים את עצמו לתודעה של הקוראים החדשים. איני בטוח.

שאול טשרניחובסקי השלים בשנת 1924 את תרגומו השירי לאליאדה. הוא שמר על המשקל המקורי בשפה העברית. התרגום החדש בחר באופון מודע להעביר את קסם הסיפור הגדול של מלחמת טרויה לתוך הפרוזה העברית. ארואטי מבקש לשמור על ערך התרגום, ושומר על לשון בהירה, שקופה ובעלת מאפיינים ארכאיים מובהקים.

טשרניחובסקי פותח את תרגומו לאליאדה: "שירי, בת האלוהים, חרון אף אכילס בן פלס, / אף האבדון, שהמיט מַתלאות בלי-קץ על אכיים, / רבות נפשות עצומות השליך אל ירכתי הדס, /". ואילו ארואטי התחיל את אליאדה בצורה הזאת: "זעם אכילס בן פלאוס, שירי אֵלה, הזעם הנורא אשר המיט / אין ספור מכאובים על האכיים, והשליך נפשות גיבורים רבות ואיתנו אל האדֵס".

מי שרגיל לקרוא את התרגום של טשרניחובסקי יתקשה לעבור לתרגום של ארואטי. לא ברור מדוע התרגום של ארואטי שומר על הארכאיות. מצד אחד הפרוזה מאפשרת לנו לקרוא בצורה קולחת את האליאדה. מצד שני נשאלת השאלה מדוע לשמור הארכאיות בתרגום? מדוע הניסיון ליצור את הקלאסיקה, ולהותיר אותה בלתי מעודכנת בשפת ההווה.

עם התרגום של ארואטי, אובדת השירה. הדור החדש שיכיר את האליאדה מהקולנוע והטלוויזיה, יתקשה גם לקרוא בפרוזה ארכאית את אותה אפוס הירואי שעיצב את הקאנון של תרבות המערב.

הדברים התפרסמו במגזין" ישראל היום" בגירסא קצת שונה, 11.3.2012