מפרפר בין עדי עסיס לבין ענת לוין

שני ספרי שירה "ילד" לעדי ועסיס ו"מפה לפה" לענת לוין מהווים יחידה אחת שמביטה באותה חוויה כשביניהם תהום מיגדרית. מדובר בניסיון להביא ילד/ה לעולם, תהליכי הפריה ואי היכולת למצוא פתרון לבעיה הפיזית. אותה חוויה חברתית של בני זוג משוררים הופכת לשירה ומאפשרת לנו להביט במה שבין הגבר לאישה. זאת אינה שונות מהותנית, כי אם הבדל תודעתי. איך אותה חוויה מתרגמת למילים אחרות, שמביאות לנו תפיסות עולם מנוגדות. אני כבר מהתחלה מכריז: לא אנתח את שני הספרים, אלא רק ילווה במסע דילוגים, דרך חלון הזדמנויות של נגיעות את השירים הפותחים את הספר.

נקודת העקירה ממש בפתח העלים: השאלון באתר "מעמול"

תשובות שלי לשאלות מגוונות שהוצבו על ידי מור דרעי במדור "מעמול" באתר הסטודנטים של מכללת ספיר