ריאיון בפודקאסט "מה שכרוך" עם מיה סלע ויובל אביב עם פרסום הרומאן הראשון "הפרס" בהוצאת פרדס

מתי שמואלוף מאוכזב מחבריו וחברותיו הסופרים הישראלים. גיבור "הפרס", הרומן החדש של שמואלוף, שחי כבר שמונה שנים בברלין וכותב בעברית, הוא סופר ישראלי שחי בברלין וזוכה בפרס ספרותי ליצירה עברית על סך 750 אלף יורו. על הפרס הכריזה ממשלת גרמניה, בניסיון להחזיר לברלין את ההילה שלה כמרכז תרבות יהודית.הבעיה, לדבריו, היא שישראל לא רואה בתרבותהמשך לקרוא "ריאיון בפודקאסט "מה שכרוך" עם מיה סלע ויובל אביב עם פרסום הרומאן הראשון "הפרס" בהוצאת פרדס"

הרומאן החדש שלי: הפרס

  שבע שנים מפרידות בין פרסום קובץ הפרוזה הראשון שלי, לבין פרסום הרומאן הראשון שלי. בשבע שנים הללו, עמלתי לילות כימים למצוא את הג'אז שלי. מהי המנגינה של היד שלי? מה רוצה הגוף להגיד? איך לקחת את הכאוס הזה שיוצא מהיד, ולהניק ולהעניק לו סדר ומשמעות? מהי המסגרת החברתית והפוליטית של הספר? זה לקח זמן.המשך לקרוא "הרומאן החדש שלי: הפרס"

מי שעושה תרבות בחיפה, הוא גיבור תרבות

  המאמר המלא על ספרה של לילך ובר. הוספתי גם ראיון עימה בכדי לחדד נקודות. באהבת חיפה מחיפאי בלב לחיפאית בפועל. הספר "בסדר אחר" של לילך בר [הוצאת פרדס, בעריכת מיטל ניסים, 2017] שובר סדרים בחברה בישראל. הגבולות הלאומיים, המיניים נשברים בזה אחר זה. הספר מתחיל בשיחה עם השכנה. השכנה – לא ברור אם היאהמשך לקרוא "מי שעושה תרבות בחיפה, הוא גיבור תרבות"

לצאת לרוד טריפ במזרח התיכון: על ספרה החדש של לילך ובר

"העצמי של הכותבת הוא מפת ארץ ישראל והיא רוצה לייצר מפה חדשה וחומלת, משוחררת מפטריארכליות, ללא דיכוי מעמדי, לצאת לרוד טריפ במזרח התיכון, הפלסטיני, להפוך כל לא לכן" מאמר חדש שלי על ספר השירה של לילך ובר עלה באתר העוקץ.

אושרה אלפסי ועמיר סגל על ספר השירה "עברית מחוץ לאיבריה המתוקים"

הנה הדברים שנשאו ד"ר אושרה אלפסי ועמיר סגל בהשקה התל אביבית של ספר השירה השישי שלי "עברית מחוץ לאיבריה המתוקים", בקפה שפירא.

חזון מתתיהו

  והיינו כלבי רוחוְהָיִינוּ מְשׁוֹרְרִים, וְהֵקַמְנוּ קְבוּצוֹת שִׁירָהוְהוֹצֵאנוּ כִּתְבֵי עֵת, וְנִפְגַּשְׁנוּ לַעֲבֹד בְּיַחַד עַל עַרְבֵי שִׁירָהוּבְכָל רֵאָיוֹן אוֹ אִזְכּוּר, הִתְמַלֵּאנוּבַּחֲשִׁיבוּת עַצְמִית,וְלֹא יָדַעְנוּ שֶׁיּוֹם אֶחָד נִתְעַבֵּר, וְנִתְפָּרֵד, נִתְפַּזֵּר וּנְחַשֵּׁב חִשּׁוּבִים, כַּמָּה זֶה עָלָה לָנוּ לְשׂוֹרֵר,וְלֹא הֵבַנּוּ שֶׁיּוֹם אֶחָד אָנוּ נִתְגָּרֵשׁ, וְנִתְפַּזֵּר וְנַעֲבֹר הֲסָבוֹת מִקְצוֹעִיּוֹת, וְנִתְיָאֵשׁ, וּנְהַגֵּר הַחוּצָה מִיַּבֶּשֶׁת הַשִּׁירָה, אֶל יַבֶּשֶׁת הַפְּרוֹזָה,וְלֹא נִהְיֶה זַכָּאִים נְקַבֵּל הַלְוָאוֹתהמשך לקרוא "חזון מתתיהו"

אל תספרו לי על בן גוריון: שתי קריאות שונות ב"עוודה"

יום אחד, בהיר או כהה, מלא שמש או קריר וקפוא, תומר גרדי, עורך "סדק" ביקש ממני לכתוב סיפור קצר שיתרחש במציאות שאחרי שיבת הפליטים. עד אז ניסיתי בכל הכוח שלא לכתוב סיפורים על המציאות היומיומית ועל האמונות הפוליטיות והחברתיות שלי. רציתי לברוח הכי רחוק מהזמן והמרחב הנוכחי. אך הבקשה שלי הצליחה לחדור את החומה של הסירוב שלי. ונוצר סיפור שקושר את חזרת היהודים-הערבים למדינות ערב ובו זמן את חזרת הפליטים הפלסטינים לפלסטינים בתוך סיפור שבתוך סיפור.