הכיוון מזרח – נושאי הלפיד ופורצי הדרך |עמיר סגל

אי אפשר להבין את ההווה המזרחי השוקק חיים ופורץ לכל כיוון, מבלי לראות את החריש העמוק שביצעו עורכי ועורכות הכיוון המזרח מיום היוולדו ועד ימינו. עמיר סגל עושה סדר.

ז'אקו והיצאניות

מהו בי-מובי (B-Movie) בישראל? האם ניתן להשתמש במושג ובאיפיוניים הקולנועיים שהוא מציע לנו בהבנת סרטים ישראליים? איפה נמקם את סרטי הבורקס ביחס לבי מוביז?

על "הכיוון מזרח" ו"הו!": בתוך הישראליות ומחוץ לה – שיחה של אלמוג בהר עם מתי שמואלוף ודורי מנור

לפעמים מהלכים דומים בתרבות מתחוללים בו בזמן משני כיוונים שונים, בלי שיהיה תיאום מוקדם ביניהם. פעילותם של הו! ושל הכיוון מזרח בתוך שדה השיח הספרותי הרוחש, גם אם דל הקוראים, של כתבי העת בשנים האחרונות מדגימה זאת.

הכיוון מזרח: קומיקס חברתי ופוליטי

הכיוון מזרח גיליון 15 דן בפאן החברתי והפוליטי של הקומיקס בישראל. מדוע אין קומיקס מזרחי? ומהו קומיקס פלסטיני ושאלות חברתיות אחרות הקשורות
להיווצרות הז'אנר. הכיוון מזרח גיליון 15 דן בפאן החברתי והפוליטי של הקומיקס בישראל. מדוע אין קומיקס מזרחי? ומהו קומיקס פלסטיני ושאלות חברתיות אחרות הקשורותלהיווצרות הז'אנר.

צועקים את שמך בהרבה לשונות: על זהות היברידית – הכיוון מזרח 14

הכיוון מזרח 14 דן בשאלת ההיברידיות בחברה בישראל

אדומה – אסופת שירה מעמדית

בעקבות ה-1 במאי 2007 התארגנו ביחד לפירסום "אדומה" אסופת שירה מעמדית בהוצאה משותפת של ‘אתגר – מגזין פוליטי תרבותי’, ‘מעין – כתב עת לשירה’ ו‘הכיוון מזרח’

לחוש התחלות אפשריות של כאב: על יצירתה של קארה ווקר

בתערוכה "היסטוריות מונפשות" (אוצרת: עדנה מושנזון, גלריה נגא, 2007) הוצגו מבחר עבודות של אמנים עכשוויים שנעזרו בשיטות ובטכניקות שונות של אנימציה כהרחבה של יצירתם ברישום, בציור ובמיצב. רבים מהאמנים עשו שימוש חתרני במדיום. בהסתמכות שלהם על התכונות שאנו נוטים לייחס לאנימציה – קסם, שעשוע, פיתוי, משחקיות, הומור ופיוטיות – הם הפכו אותה לאמצעי להצגת ביקורת חברתית ופוליטית מגוונת. אחת מהאמניות שהשתתפו בתערוכה היא האמנית הידועה קארה ווקר (Kara Walker), שהציגה בעבר גם במוזיאון וויטני בניו-יורק ובביאנלה בונציה. עבודותיה של ווקר עוסקות בהיסטוריה של הדרום האמריקאי בתקופה שקדמה למלחמת האזרחים ולשחרור העבדים. בקטלוג ניתן היה לראות כי בתחילת עבודתה יצרה ווקר ציורים של הדימויים, ורק מאוחר יותר הכניסה אותם לסרטים.

יו"ר ועדת פרס נובל, הוראס אנגדל: "הספרות האמריקאית יותר מדי מנותקת ובורה ואינה משתתפת בדיאלוג הספרותי העולמי"

יו"ר ועדת פרס נובל, שהוא גם המזכיר הקבוע של האקדמיה השבדית, הוראס אנגדל, אמר כי "הספרות האמריקאית יותר מדי מנותקת ובורה ואינה משתתפת בדיאלוג הספרותי העולמי. בנוסף, היא אינה יכולה להתחרות בכתיבה האירופית". אנגדל עומד בראש הוועדה שתבחר בשבועות הקרובים את זוכה פרס נובל לספרות.

הדיכוי לא הסתיים: ראיון של שושנה ויג עם מתי שמואלוף

בימים אלה בין מאבק חברתי אחד למאבק חברתי אחר, בין תביעות הקיפוח של הנכים לבין זעקתם של העולים מאתיופיה, ניתן לזהות בין כותבי השירה קול המבטא מחאה חברתית באשר לקיפוח המתמשך של חלק מאזרחי הארץ. מתי שמואלוף הוא משורר צעיר שכותב כאן ועכשיו על עוולות שנגרמות לחלקים שונים של האוכלוסייה. רבים הם המשוררים החוששים לבטא קול מחאה ולרוב הם עוטפים את המחאה בקודים שלא תמיד נהירים לציבור הרחב. שירתו של שמואלוף בהירה וחדה. הוא משתמש בשירתו כמו קן ציור ושולח אל האטמוספרה הציבורית את קולותיו.הוא משמש כפה לרבים שנמנעים לזעוק, ורבים שואבים משירתו כוח וגם נשענים עליה. המשורר אינו המשורר הראשון שכותב על קיפוח חברתי באופן בהיר ונקי. ניתן לראות בשירתו של מתי שמואלוף המשכיות לשירת המחאה שצמחה כאן בארץ בדורו של ארז ביטון. שירת המחאה של שנות השבעים בה התמקד ארז ביטון בביטויי מחאה שאינו לוחמני ובוטה אלא ביטוי למצב קיומי של עולי המזרח, המנסים להשתלב בארץ והם נדחים על ידי החברה המבוססת. מתי שמואלוף כמו ארז ביטון כותב על השונות של האוכלוסייה יוצאת המזרח, כמו עולי עיראק בספרו בין שמואלוף לבי חזז (הוצאת ירון גולן, 2006 ). זהו ספרו השני לאחר הספר מגמד צלקות (הוצאת חלונות ,2001). בספריו מקיף המשורר את מעגל המקופחים, לא כמשוררים אחרים ועל כך בהמשך. המשורר שהינו פעיל חברתי מאוד בולט בקשת הדמוקרטית המזרחית. החל משנת 2006, הוא עורך יחד עם בת שחר גורפינקל את כתב-העת הספרותי "הכיוון מזרח" (גיליונות 12-15).

בספרו השני "בין שמואלוף לבין חזז" מבטא המשורר את עוצמת הדיכוי שחווה כבן שנולד ליהודים יוצאי ארצות ערב – "המזרחים". בשירו " וזה לא ציטוט, זה אות צורב על צווארי" כותב המשורר שמואלוף בשורות הסיום את תחושות הדיכוי. "אנחנו העבד והשפחה של הומרוס וביאליק/ קוראים מזרחית, כנגד ומעבר, סוג של / אפשרות שלישית לשירה. "התחושה של המזרחים כמדוכאים ונחותים לעומת התרבות השלטת. הומרוס וביאליק כמטונימיה לתרבות שהפכה לתרבות העל ותרבותו של המשורר היא התרבות המסמנת את החלשים והמוחלשים בחברה.

את דמותו של האב ניתן לבחון דרך עיניו של המשורר. בשיר "אבי כמו שטיח פרסי נפרש מתוך שעון סודי בעיניי" (שם, עמ' 8) המשורר משחזר את אביו כיוצא לשוק "רמלה לוד" שם היה רוכל . האב כיהודי הנודד החדש , בהגדרה חדשה מגדיר הבן את אביו כתלוש החדש של ההוויה הישראלית החדשה. אין זה היהודי הנודד הגלותי ממזרח אירופה אלא יהודי ממוצא מזרחי שנמצא כאן בארץ כנטע זר, ההוויה של האב כמי שאינו שייך למקום, ומקום עבודתו הוא סך הכל שוק. כלומר הוא נבעט אל שולי החברה כחסר כל. ואת זאת רואה בן וסופג את געגועיו של האב אל עבר אחר. הדימוי של האב לשטיח פרסי, גם מבטא את עוצמת בדיכוי. כפי ששטיח פרסי הוא שטיח שמשתבח ככל שדורכים עליו כך אביו. הכותרות של חלק משירי הקובץ השני הן כותרות ארוכות שיש בהן מטען סיפורי והן יוצרות בתחילה תחושה של תימהון בעיניי המתבונן. הכותרות מלמדות גם על רצונו של הדובר לספר את הסיפור של המדוכאים של הקרובים אליו ושל הרחוקים.

רשימה על מאמרים תיאורטיים בגליונות אחרונים של כתבי עת מובילים: תיאוריה וביקורת, אלפיים, הכיוון מזרח ומיטעם

לא רק כתבי עת ספרותיים גרידא יוצאים לאור תדיר בישראל. מאבקים רוויי יצרים של קבוצות ספרותיות מתחרות, כמו גם ערבי השקה מתוקשרים היטב לכתבי עת חדשים לשירה או סיפורת, מסיטים את תשומת הלב מכתבי עת וותיקים, שיוצאים לאור בקביעות, ובמרכזם לא רק השיר והסיפור, אלא מסות ומאמרי מחקר וביקורת.