סִפּוּר אוֹר יָרֵחַ
"70 מִינִים שֶׁל תְּמָרִים הָיוּ בְּבַגְדָד"
סִפְּרָה לִי סָבָתִי
וְהוֹסִיפָה "חֲבָל שֶׁעָזַבְנוּ,
שָׁם לֹא הָיוּ שָׂמִיִם תְּרוּפוֹת בָּאֹכֶל
שָׁם לֹא הָיוּ חָמָמָה
שָׁם לֹא הָיִינוּ אוֹכְלִים פָּרָה, וְהַקּוּבּוֹת הָיוּ מְלֵאוֹת בִּבְשַׂר כֶּבֶשׂ"
וְגַם אִם דַּרְכִּי לְבַגְדָד נֶהֶרְסָה,
וְלַמְרוֹת שֶׁאֵינֶנִּי דּוֹבֵר אֶת הַשָּׂפָה,
עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁחַיַי הֵם חֲתִיכַת חֲשֵׁכָה שֶׁל הִיסְטוֹרְיָה
הַתְּלוּיָה
עַל וַו, סִפּוּר אוֹר יָרֵחַ שֶׁל סָבָתִי.
השיר "סיפור אור ירח" התפרסם בספר "שירה בין שמואלוף לבין חזז" (תל אביב: הוצאת ירון גולן, 2006).
***
המעברה של אמירה הס
המעברה של אמירה הס נושמת. המעברה היא לא רק אותם אוהלים שבהם שוכנו הורינו בהגירתם החפוזה ממדינות ערב, אל עבר הפרוייקט הציוני. המעברה של אמירה הס היא מעברה מטאפיזית הנוגעת בישויות רוחניות של הקולקטיב המזרחי ובו זמנית גם מעברה פיזית, שאל תוכה נוכל להיכנס בעזרת שירתה המקסימה.
בשיר – "המעברה" הפנים הלבנות המאיימות של וֶלְוָלֶה, הביצות של הנרקיסים הלבנים, כל הסימונים של "הלובן" המאיים מתאיידים אל מול הריבוי שבנפשה ובנפשינו הקוראים/ות. עמוד השידרה של בדאלק אמירה הס נאחה מתוך התבוננות אל ההיסטוריה החשוכה כשרגליה מיוצבות בהווה הבהיר. היא לוקחת את האנטישמיות ומפרקת אותה בהקשר היהודי, החברתי, הפוליטי הרחב ביותר, את הגזענות השואבת את עוצמתה מיסודות התיאולוגיים, ובו בזמן גם האתניים, הגבריים והגזעיים. והתהום אשר מתגלית לנו, חושפת עוד טפח מהאסור והמושתק – הכלב והאדם (אותו ארכיטיפ של וֶלְוָלֶה ) – שניהם עוד ייעלמו – ורק המבט הנשי המיסטי המעוגן בעבותות הידע התרבותי המשחרר יישאר. כן, אנו נעלה על הגשר ולא ניבהל לא מזה ולא מזה, שהרי כל אלו היו מבנים חברתיים ואנו מילים בשירה אנושית מלאה ביותר.
אם יש שני יסודות לארמון שנקרא שירה מזרחית מתחדשת אז שירתה של אמירה הס נעמדת לצד שירתה של חביבה פדיה במסלול מיוחד שלה. אמירה הס יוצרת לנו ארמונות בגדדיים, פואטיים, מיסטיים ונהירים– אמלגם נדיר של אומץ לב ולחימה לא פוסקת בגבול, בחיץ, במה שתוחם ויוצר קצוות, פערים, תהומות – היא מפרקת אט אט את הקונבנציה התרבותית.
הכרתי את אמירה מתוך שיריה, ורק לאחר מכן כשהופעתי בפסטיבל השירה התשיעי שנערך במטולה – היא עלתה לבמה בספונטניות אל מול מאות אנשים בקהל והקריאה את אחד משיריי בעושר ובצליל – ובלב נקשרנו. אמירה – כל חגיגה של הוצאת ספריך, היא כמו גילוי כוכב תרבותי אחד בשמיים החשוכים של המודרנה. כן תרבותינו, עם הזמן, אינשאללה תהיה הגמונית ויגלו את מה שסבתא שלי ידעה מזמן, מעולם היינו רב-תרבותיים, כן, עוד בבגדד, כשישבנו לצד המוסלמים, הכורדים, הסוחרים ההודיים, דיברנו עיראקית, ערבית, ערבית-יהודית, אנגלית ולעיתים גם צרפתית והודית והגזענות האירופו-נוצרית לא הייתה באופק התרבותי שלנו. אמירה אני שמח להיות כאן חלק משימחת הוצאת ספרך החדש מי ייתן ויעלו עוד ספרים כמו חיוכים, כמו גילויים והתגלויות – התחדשויות בקירבנו.
השיר "במעברה"מתוך "הבולימיה של הנשמה", מאת אמירה הס, בעריכת אמיר אביאל אור ויקיר בן משה, תל אביב: הוצאת הליקון, 2007, עמודים 19-20.
