חינוך לנוודות בשירה [שיר]

היום בעיתון ידיעות אחרונות. חִנּוּךְ לְנַוָּדוּת בַּשִּׁירָה אַתְּ שׁוֹאֶלֶת הַאִם אֲנַחְנוּ מִתְכַּוְּנִים לְהִשָּׁאֵר פֹּה כְּאִלּוּ גָּדְמוּ לַחַיִּים אֶת הַיָּדַיִם שֶׁיִּמְשְׁכוּ אוֹתָנוּ לַמַּסָּעוֹת לִבְרֹחַ מִשּׂוֹנְאֵי הַזָּרִים הַפַּטְרִיוֹטִים לַשִּׂנְאָה לְהִתְאַהֵב בַּמָּקוֹם הַזֶּה וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לָאֵיבָה אַתְּ שׁוֹכַחַת שֶׁהַתְּפִלָּה נוֹעֲדָה לְהִתְנַגֵּד לַנֶּצַח, לְעָתִיד, לַדְּמָמָה וְלַכְּלוּם וְלִמְתֹחַ אֶת הַמִּלָּה שַׁיָּכוּת עַד שֶׁתִּהְיֶה לַנָּחָשׁ הַבּוֹלֵעַ אֶת זְנָבוֹ

הָרֵי קוּרְמֵנְק מִתְמָרְדִים

השיר "אפרין" של המשורר הכורדי מוסא עבדולקאדיר ראה אור במדור "תרבות וספרות" – עיתון הארץ. מוסא השתתף באירוע הייחודי שערכנו בברלין: "ברלינאים מסרבים להיות אויבים: היוזמה התרבותית ששואפת לחבר מחדש את המזרח התיכון".

ח"כ איתן כבל פותח את ישיבת ועדת הכלכלה בכנסת עם השיר "אני מכיר אישה אחת"

הקשיבו לח"כ איתן כבל קורא יפה יפה! – היום בפתח ישיבת ועדת הכלכלה בכנסת, את השיר שלי "אני מכיר אישה אחת", שעדיין לא פורסם בשום ספר. זה שיר שנכתב במקום כל כך אינטימי, לאהבת חיי והנה הוא נוסע למקום הכי ציבורי, והכי פוליטי. לוקח שנים לביית את המילים הפראיות שייכנסו לתוך הצליל העדין שאתה שומע בלב, לוקח יותר זמן, עד שהן מקבלות הכרה במקומות שלא דמיינת. תודה לך חבר הכנסת איתן כבל, זאת מתנת יומולדת הכי יפה שיכולתי לקבל. תודה אלונה מרים ונתנאל דיין.

מתגעגע אליך נדב, מתי תחזור משם וננגן ביחד?

קראו לו נדב. הכרתי אותו בארה"ב. הוא בדיוק נסע לשם ללמוד מוסיקה בM.I.T בלוס אנג'לס. אני הייתי בחור עם ראסטות שחצה את ארה"ב והגיע לעיר הרוק, לוס אנג'לס. היה לנו חבר משותף, גיא, והוא גם למד שם. מג'ם לג'ם התגלגלנו בשנות התשעים, ברחובות העצובים של עיר החלומות, בהוליווד. מסע בעקבות שיר שכתבתי לזכרו.

השורשים הכהים של יצירת רוני סומק: האפשרויות החדשות בשירתו ובעבודתו החזותית

גיליון חדש של כתב העת "גג" עם מאמר חדש שלי על היצירה של רוני סומק, שירים רעננים וסיפור אימה "מרק של כפילים"

כתב העת "הדור" – היחיד שמפרסם כיום שירים, סיפורים ומאמרים בעברית בארה"ב

כתב העת "הדור" הוא כתב העת הספרותי היחיד שמתפרסם בעברית. היה לי הכבוד לפרסם בו שירים חדשים, שאני הוגה בהם בתקופה האחרונה. תודה לעורך לב חקק ובקרוב אקפוץ וגם אקרא את כל החומרים המעניינים שבתוכו. בעצם יש שני כתבי עת דיאספוריים, כלומר שמתקיימים מחוץ לישראל ושומרים על העברית, באירופה מכאן ואילך ו"הדור" בארה"ב. אמנם זה לא הרבה, יחסית לעובדה שרוב של היהודים חיים מחוץ למדינת ישראל. יחד עם זאת, היצירה הזאת מראה שהעברית יכולה לשרוד ללא לאומיות. ארחיב על כך בפרויקט שאני עוסק בו לאחרונה לכשאוציאו לאור.