בין פשיזם לקוסמופוליטיות: קריאה בעבריות-גרמניות של ימינו

10350625_10152852191872138_1994305517165639736_nחדש בבלוג שלי ב"הארץ" : היכן ממוקמת הגרמניות בתוך היצר הישראלי, פרי מערכת החינוך היהודית של מדינת ישראל 2014 והיכן ממוקמת העברית בתוך הגרמניות. אני עצוב ושמח להביא בפניכן שתי אפשרויות ופרשנויות שנפגשות רק בתוך הפוסט הזה בינתיים. אזהרה: פוסט ללא צנזורה.

פאשיזם מול קוסמופוליטיות במחשבה העברית-גרמנית

הפגנת פעילי ימים קיצוני מול בית הנסן. ירושלים. 10.10.2014

היכן ממוקמת הגרמניות בתוך היצר הישראלי, פרי מערכת החינוך היהודית של מדינת ישראל 2014 והיכן ממוקמת העברית בתוך הגרמניות. אני עצוב ושמח להביא בפניכן שתי אפשרויות ופרשנויות שנפגשות רק בתוך הפוסט הזה בינתיים. אזהרה: פוסט ללא צנזורה (נשען על תימלול הקלטות שהתקבלו, בהנחה שאין בהם שום פיברוק).

"בן של דוד המלך.. מה ששמואל הנביא עשה לכם, יבוא יום.. דוד מלך ישראל חי וקייים.. אנחנו נשחט את כל הנאצים. כל מי שהזדיינה עם נאצים ויצא לה ילד נאצי קאפואיסט, קאפואיסט, אפשר לקרוא לילד בשמו. ככה נראה קאפו. אהה, ככה? ניסו לשמור על עצמם, תסתכל עליהם בעיניים.. תסתכל טוב על העיניים שלהם, גרמנים, אתה רואה? אין פה מקום של יהודים, תסתכל, גרמנים, אתה רואה את הגרמני עליו? סתכל על זה, גרמני, אתה רואה? לגמרי גרמני, זה בכלל הנכד של היטלר, תראה אותו, שתי טיפות מים, אותו שפם גם. אותו עמידה, כן, תראה.. ואני מצדיע להיטלר, עשה עבודה טובה, אמנם לא סיים ת'עבודה כמו ש'צריך אבל ת'שמע, הקטע עם הרכבות בן-זונה. יבוא יום אנחנו גם נאמץ"

"שימות הבן שלך ע"י ערבים אמן.. החוצה! כמו שעשו לכם בגזים.. זרע עמלק"

"(אבותיכם) קילפו להם את העור (הנאצים) ועשו מהם סבונים! וגם אנחנו נעשה מכם סבונים!"

הדברים הוקלטו מהפגנת ימין קיצוני ואלים אל מול האירוע שקיים המגזין העצמאי לאמנות, תרבות וחברה "ערב רב" אירוע בבית הנסן בירושלים לכבוד ספרה של ד״ר רותי גינזבורג ״והייתם לנו לעיניים״ (הוצאת רסלינג, 2014) על ההיבטים החזותיים בעבודתם של ארגוני זכויות אדם ישראלים בשטחים הכבושים, ובהשתתפות הכוריאוגרף והרקדן ארקדי זיידס, שסיפר על עבודת המחול שיצר ״ארכיון״ בה הוא משתמש בחומרים מפרוייקט 'חמושים במצלמות' של בצלם. 

ולמה הדברים חשובים, כי בפוסט שלי, אני עומד לדבר על גרמנים דוברי עברית. אבל אני מרגיש שהקפיצה כל כך גדולה מהמציאות. הקפיצה שבין הסרטונים שראיתם, למה שתקראו בחלק השני של הפוסט. המציאות של הימין הרדיקלי, של הקיצוניות האלימה, היא זאת שבתוכה הגרמנים הם רק אפשריים אם הם הצורר הנאצי. ולכן גרמני הוא קללה. ורגע אחד הימין הקיצוני מקלל את פעילי זכויות האדם ככאלו שמשתפים פעולה עם הנאצים. הנאצים במשוואה הזאת הם הערבים, הפלסטינים. אבל מדוע היהודים הקיצוניים עושים השלכה מהנאצים אל הערבים. מדוע המשוואה עומדת על כך שבצד אחד עומדים היהודים ובצד השני עומדים הנאצים וכל מחליפיהם המודרניים.. ומדוע כל מי שמתנגד אליהם הם קפואאים משתפי פעולה ומגיני זכויות אדם של הפלסטינים. וזאת היסטוריה שהולכת עד התנ"ך (משתפי הפעולה הם הבן של דויד שבגד והפלסטינים הם עמלק). והנה אני בכל זאת קופץ לעתיד עם מכונת הזמן שלי, ומדבר בחלק השני של הפוסט על מקום קוסמופוליטי שבו יש מעבר בין התרבויות ויש עוד הרבה אפשרויות בין היהודים לבין הגרמנים.

חשוב תמיד להקשיב לקולות הלא ליברליים הללו, גם אם הם פשיסטיים, בכדי להבין את הרקע שבתוכו מתנהלים המחשבות, והמעשים שלנו. בדרך חזרה מההפגנה של בית הנסן ובהפגנה עצמה הדברים הללו שימשו הצדקה לאלימות סימבולית וממשית. ואני בטוח שהפוסט הזה יקרב אליו גם אלימות. אבל שני החלקים של הפוסט זה שהקשבתם אליו וזה שעוד תקראו בהמשך, הם המאפליה והדרך החוצה ממנה. התרבות שמשכפלת את התשוקה והחטא האריים (היטלר לא סיים את העבודה וצריך גם להשמיד את הקאפו, אך בו בזמן צריך גם להשמיד את הנאצים) אל מול הדרך החוצה, שקשור בהכרה שהתרבות העברית יכולה להיות שייכת לעוד עמים ותרבויות אחרות שייכות לנו ושיש דרך יציאה וכניסה מתוכן ושהדת היהודית לא תישען על ביולוגיה וגזע אלא על תרבות וערכים.

הפחד הגדול של הפאשיזם מאז ומעולם היה מיצורי הכילאיים, אלו שאי אפשר לזהות אותם ולנכס אותם למחנה שלך. כל עוד לא נאמץ את היהדות הלאומנית, ונשמור על היהדות הקוסמופוליטית שהיא חיה בנוח ונמזגת בתוך תרבויות מסביבה, בין אם זה במזרח התיכון או באירופה, נוכל להישמר מפני מהמחשבה שאפשר לטהר את היהדות ולהפוך אותה לפשיסטית.

 גרמנים יפים דוברי עברית יפה

"מה אתה עושה שם? בוא כבר לישון." חברתי הגרמנית קוראת לי מהמיטה בביתי שבברלין..

"אני כותב עוד פוסט לבלוג שלי, תכף בא." אני מחזיר ורוצה כבר להיות איתה.

עכשיו אתם מדמיינים אותה מדברת בגרמנית או אנגלית. אבל לא. היא מדברת איתי בעברית, והגרמנית שלי אילמת. תינוקות גרמנים מדברים יותר טוב ממני, וכבר עברה שנה לבואי לעיר המאוחדת, שנפלה חומותיה לקול צהלולים. לא מעט מחבריי הגרמנים מדברים עברית. ואין דבר יותר יפה מהשפה שלהם. אלו שמדברים פחות טוב, הם חמודים יותר. ואלו שמדברים ממש טוב, מפחידים אותי. מזכירים לי שכל השפה שלי היא מבנה שאפשר לקחת, ולחקות את כל הישראליות שלי ולרוקן אותי ממשמעות. כמו רובוט שאפשר להטעין בו זיכרונות והוא מקבל נשמה משלו. הגרמנים דוברי העברית, מבשרים חלק ישראלי חשוב ביותר, שלא מקבל תשומת לב בתרבות היהודית המתחדשת ברחבי העולם, והם צנועים ובטח שלא יכתבו על כך מניפסט. בשקט בשקט הם מלמדים אותנו גרמנית, ואנו מחזירים ומלמדים אותם בסלנג מעודכן.

איכשהו אף פעם לא שאלתי עצמי את השאלה פשוטה מדוע הגרמנים לומדים עברית. אלו שאני מכיר עשו זאת בין השאר בגלל המחקרים שלהם באקדמיה. אך זה יותר מהמחקר. כי הם כבר חיים עם ישראלים וחושבים בעברית. משהו קורה במנהרות בין ברלין ותל אביב ומתפתחת פה תרבות חדשה שמתחמקת מהזרקורים של התקשורת והתרבות בישראל.

שאלתי את חברתי מדוע היא למדה עברית ועדיין משפרת את השפה בקורסים מתקדמים. היא אמרה לי שחשוב לה להתמקצע בעוד שפה, ושהיא גם קשורה למחקר שלה, אך גם מעבר לכך, בקשר שלה עם ישראלים בישראל ובגרמניה. מעניין לראות את הקשר המתפתח בין השפות, כיצד נוצר סלנג בעברית מגורמנת כמו תודנקה, שזה גם תודה וגם דנקה. אך מצד שני איך העברית נכנסת לתוך החיים של אותם גרמנים שהתמקצעו בעברית. כיצד הם יכולים לעבור בין שפה ושפה וליצור משפט שכולל גם גרמנית וגם עברית בדיוק כמו שאנו עושים מהצד האחר.

במאמר המעניין של נעמן הירשפלד בבלוג של "ארץ האמורי" נדמה כי התרבות העברית החדשה בברלין הינה נגטיב של התרבות הישראלית על כל תחלואיה. אך אני רוצה לטעון אחרת, שדווקא התרבות היהודית המתפתחת בברלין יוצרת מבנים שלא הכרנו בעבר ואין להם יסוד בציונות. איך אפשר לקרוא את הגרמנים דוברי העברית המדברים עם העברים דוברי הגרמנית. ובכן, אחת התשובות לכך יהיו בהקשר של תרבות גלובלית, אך שהיא בו בזמן מקומית. מה שנקרא גלוקאלי. אנו גם זזים במנהרות שבין ברלין ותל אביב וגם קשורים מאוד למקום. זהו אינו קשר שנמצא בואקום. זה קשר אמיתי לרחובות, לאקלים, לנפש ולנשמה היהודית והגרמנית המתאחדות ביחד מעבר לדמיון ההיסטורי והפוליטי כחלק מהתרבות החדשה שכרגע היא בשוליים שהם רחבים ומתרחבים.

אי אפשר לקרוא את התופעה של הגרמנים דוברי העברית מבלי להבין בשואה, אבל אני מרגיש שאין לי מספיק כלים פרשניים שיאפשרו לי להציע תשובות מורכבת לשאלה זאת. שנינו נולדנו בשנות השבעים, ובכל זאת אנחנו מערבבים ביחד את העברית עם הגרמנית.

"אולי פעם טור בגרמנית ויהיו לך יותר קוראים" אומרת לי חברה שלי ועיני כמעט נעצמות.

"הלוואי" אני עונה וממשיך להקליד באלימות על המקלדת המתפוררת.

"אם תרצה אין זאת אגדה" חברה שלי מצטטת את הרצל, שהיה בטח גומר מלדבר איתה עברית וגרמנית בו זמנית.

"כן, אגדה שלי, אני בא" המחשב נסגר והלילה נפתח לחלומות הברלינאים+תלאביביים שלי ושלה.

עוד טורים:

סיפורים

דף הספר בפייסבוק | לרכישת הספר | מהדורה קולית של אייקאסט

נקודת העקירה ממש בפתח העלים: השאלון באתר "מעמול"

צילום: Genady Sh  מתוך השקת האסופה המודפסת של ערס פואטיקה בלה רמפה.
צילום: Genady Sh מתוך השקת האסופה המודפסת של ערס פואטיקה בלה רמפה.
  • שם: מתי שמואלוף
  • גיל: 40
  • מצב משפחתי: רווק
  • תפקיד בחיים: משורר, עורך וסופר
  • יש שיר או סיפור שמספר אותך?

חיי מסתתרים בשיר "גן לוינסקי שכתב המשורר יעקב ביטון בספרו החדש "מחברות התבוסה" (הוצאת הליקון, 2013) ואני אצטט את הפסקה האחרונה

"מי שנפלט ממעגלי השיעבוד הזה מקומו בגן.טרם גורשנו. אנחנו בגן, קרובים לתחנת ההסעה,נקודת העקירה ממש בפתח העלים.מי שידחק להסיענו, את סילוקו-שלו מהגן הוא מחיש" (עמוד 114)

  • מהי תרבות גבוהה ומהי נמוכה בעינך?

תרבות גבוהה זה לקפוץ עירום, שעיר, קירח במאונך לתוך הים, ולתת לגלים לשאת בחינם את הכרס שלך תרבות נמוכה זה להיגעל מהריצה התמימה שלך לים ולומר, "בואנה צריך מוסד סגור לאנשים כאלו."

  • מה המעשה האחרון שעשית שאתה מתחרט עליו?

שלא קניתי משהו לעשן כשהציעו לי במחיר טיפשי, ועכשיו השוק יבש והמחירים בשמיים.

  • ספר לי על זיכרון הילדות הראשון שלך?

אני זוכר אותי ניגש לסבא המשהדי שלי מתיתיהו שמואלוף, לכף ידו, ומנשק אותה בארמון שלו בחיפה. חסרות לי הנשיקות האלו, של הידיים של מכובדים. היה משהו פעם מלכותי שאבד עם הזמן. יעני, צריך לצאת נגד הגמוניית הנשיקות על הלחיים והפה. חזרה לשטוף את הרגליים של הנשים והזכרים כמו האפיפיור החדש, ולנשק את ידי הסבים וסבתות שלנו.

  • מה הדבר הכי חשוב שהיית משנה במדינה? ומה הדבר שהיית משאיר כמו שהוא?

הייתי משנה את הזמן של המדינה ומתעורר במדינה אחת, שבה אין הבדל בין מזרחים ואשכנזים ובין יהודים וערבים, בין ישראלים ופלסטינים, בין עניים ועשירים, בין נשים וגברים, בין סטרייטים וקויריים, בין צמחוניים ואוכלי בשר, בין אוהבי בלר, לבין אוהבי אואזיס, בין מרכז ופריפריה, בין אוהבות שירה לבין אוהבי כדורגל.
הייתי משאיר כמו שהוא – אני מאוד אוהב את העובדה שעבד ושפחה ממשפחת התוכים הטרופיים שידועים בצבעם העז ועונים לשם "דרדלות" ברחו מהכלא והזדיינו בפראות ושינו לגמרי את הביולוגיה המקומית.

  • איפה אתה רואה את עצמך בעוד 10 שנים?
אין לי יום אביב ואין לי לילה, דימוי דיגטלי, זמיר שץ, יוני 2013
אין לי יום אביב ואין לי לילה, דימוי דיגטלי, זמיר שץ, יוני 2013

בעוד עשר שנים אני רואה את עצמי נוסע ברכבת לבגדד, דרך דמשק ומרוויח כרטיס נסיעה חינם מחברת הרכבות שמאפשר לי כרטיס המשך להודו, או לטיבט, או לסין, או למוסקבה. אבל אז מתברר לי שחלמתי ואני בעצם צריך לקום ולביים את העיבוד הקומי ל"בלשי הפרא" של רוברטו בולוניו בתיאטרון המקומי של שכם.

  • למה אתה מכור? (ולמה?)

אני מכור לקיסמי שיניים (העשויים מעץ – או כל מקל פלסטיק, קצה עט שדומה להם וכיוצא בזה), כי התשוקות הגדולות, האהבות המחריבות, השינאות המכלות גלידות, המלחמות הצובעות בלבן את הראסטות שלנו, כמו הסדרי השלום בינינו לבין גזע החתולות, הטעם והריח של היסטוריית החניכיים שלנו – הכול מתחילי ברווחים הנושמים יותר או פחות בין כתמי הניקוטין שנקראים השיניים שלנו.

  • מה הדבר שאתה חייב לעשות לפני שתמות?

למות. רוצה למות פעם אחת לפני שאמות. בדיוק ההפך ממה שאמר פעם האדמו"ר מאיר אריאל זצ"ל:

"פרייאר מי שלא רוצה לצאת פרייאר ולא יוצא…" (מתוך השיר "המתים העירומים").

 

  • מה הדבר שאתה אוהב באהבה?

שיש את מי להאשים בכל מה שלא ניתן להאשמה ברווקות שלךָ.

  • עם מי היית רוצה לשתות תה עם מעמול (חי או מת או דמיוני)?

הייתי רוצה לשתות תה עם מעמול עם סאמר עיסאווי.

  • ספר\סרט אהוב?

"פרפר פרלין" (הוצאת ספרא, 2013) – הספר החדש של המשוררת לורין מילק, מתחיל סגנון אלים ואהוד עלי בכתיבה הנשית בעברית.

"אני אשה סוטה.עינים נקרופיליה. פה סתום. נפש קבורה בחול.

מחכה שתפול בבורי. (מתוך "מסכת סוטה", עמוד 28).

 

 

 

 

 

 

 

  • סרטי טלוויזיה

"קריוקי", "לזרוס הקר" שכתב דניס פוטר ממש אהובים עלי. ב"קריוקי" הוא ממש חזה באֵימה את כניסת הריאליטי לחיינו. וב"לזרוס הקר" הוא חזה את השימוש הציני של התאגידים בזכרונות של האמנות.

  • ספר לי על חוויה\פגישה הזויה שהייתה לך

פעם נסעתי לבדי לחצי האי סיני, והכרתי חבורה חדשה במקום והתלוויתי להרפתקאות שלהם. נסענו קצת משועממים לטרבין לנפוש בשוק הבדואי המקומי. בתוך מעבה השוק, ניגש אלינו בדואי מבוגר. התברר שהוא מכיר את מנהיג החבורה הישראלית וביקש להעביר אליו מתנה, כחלק מההיכרות המוקדמת עם אביו. התיישבנו איתו. מנהיג החבורה הישראלית לחש לי באוזן שאין לו מושג מי זה, ובטח שהוא לא הכיר את אבא שלו. ובכל זאת התנהג וענה על השאלות בעורמה, בכדי שלא יורגש התהום הפעורה ביניהם. בסיום המפגש קיבלנו כמו גדולה של חומר כמתנה מהמארח. כשחזרנו לראס אל שטן, עישנו את החומר עם חברים נוספים ליד הים והזינו קשות. התברר שזה היה מהול בל.ס.ד. כך שקיבלנו את העונש המתוק על התחזותינו, ונכלאנו בארץ הפטות-מורגנות המכומקלות.

  • במה אתה מאמין?

אני מאמין גדול בקרני שמש, הן ביכולת הגרעינית של המאור הגדול, והן ביכולת האהבה האינסופית שהקרניים מעניקות לי בכל יום ויום.

  • מה מעורר בך השראה?

כל פעם שאני פוגש בסלנג חדש, אני מקבל השראה. זה דבר נפלא בעיניי, שהשפה מתחדשת, באמצעות האנשים ומצביעה על טעמים חדשים לאותו דבש מלכות חיינו.

הדברים התפרסמו בצורה קצת שונה במדור התרבות "מעמול" באתר של הסטודנטים מממכלת ספיר שבנגב – על ידי מור דרעי.

שמח לבשר שספר השירה הרביעי שלי  "האסון מתחיל בארוחת עסקים" התפרסם בהוצאת נהר ספרים. לצערי הוא לא יהיה בשבוע הספר, כי אין להוצאה הקטנה דוכן. אך ניתן לרכישה מאובטחת במחיר מבצע בחנות העצמאית של אינדיבוק.

עוד אני חושב על השקת ספרי החדש ומתרגש ביותר מהפצתו בקרב עולם הספרות ובכלל, שכחתי כמעט להודיע שאני משתתף באירועי ספרות מגוונים. להלן יומנו של המשורר הנכחד לשבוע הקרוב:

שבת שלום

הפגנה נגד הטבח ברוסיה: רוסיה, הפסיקי להטיל וטו באו"ם ולחמש את אסד

 logo-%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94-copy-11

רוסיה אל תשתפי פעולה בטבח בסוריה: הפסיקי להטיל וטו באו"ם ולחמש את אסד

צפו: מהדורת החדשות של הטלוויזיה החברתית נכחה בהפגנה וכיסתה אותה 

***



גרילה תרבות מפגינה נגד הטבח בסוריה

רוסיה אל תשתפי פעולה בטבח בסוריה: הפסיקי להטיל וטו באו"ם ולחמש את אסד

אנו יוצרים ויוצרות שנמאס להם לראות את המצב בסוריה לכן אנו יוצאים להפגין בקריאה אחת: לעצור את הטבח בסוריה!
אנו מוחים נגד רצח העם שמתבצע בעם הסורי.

מתוך היצירה נצא להפגין נגד התמיכה של ציר המדינות: סין – רוסיה – איראן – והחיזבאללה. ציר המדינות הללו חייב להבין שאסד לא יכול לשמש כנשיא מדינה, לאחר שטבח באלפי אזרחיו.

אסור לתת לאמנות לשתוק, ולכן נצא להפגין בעד דמוקרטיה!

אסור לעצור את החופש הסורי! חייבים לצאת לרחובות ולהחזיר את החירות, השיוויון והצדק לעם הסורי! אסד צריך להיות מאושפז בבית חולים לחולי נפש.

בהפגנה נקריא שירים, נשיר ונתנגד ביחד למשטר הרודני. מקריאים/ות (לפי א'-ב'):

אמנה ג'ראשי
יהודית אילני يهوديت ايلاني
יונתן קונדה
מוחמד אגואני محمد اغواني
מתי שמואלוף ماتي شموالوب
נטע וינר
תהל פרוש

הצטרפו אלינו למשמרת מחאה (ללא אישור מהמשטרה, עד חמישים איש) מול שגרירות רוסיה ברחוב הירקון 120, תל אביב. יום חמישי, ה-11.10.2012 בשעה 18:30.

تظاهرة تضامنا مع ضحايا العنف في سوريا

تحت شعار: روسيا توقفي عن تزويد هذا النظام بالاسلحة

توقفي عن دعم الاسد في مجلس الامن

نحن ابناء الحرية مللنا من الوقوف متفرجين على ابناء شعبنا
السوري يذبح دون حراك لذالك عقدنا العزم
على التظاهر ضد الموقف الروسي الصيني الايراني وحزب الله
ان هولاء جميعا يدعمون نظام الاسد الذي فقد شرعيتة
نحن ثوار الحرية معا نخرج الى الشارع رافعين شعار
لا مكان للاسد ونظامة في ارض الاحرار سوريا.محمد اغواني
ماتي شموالوب
يهوديت ايلانيالمكان السفارة الروسية شارع هيركون 120 تل ابيب
بيوم 11.10.12 ساعة 18:30

כשהשכן של סובל: הילי וולטר פוגשת את מוחמד אגוואני לשיחה על המחאה נגד הטבח בסוריה

מוחמד אגוואני, בדרך כלל צלע דומיננטית בהרכב ההיפ הופ המולטי–תרבותי מיפו, "סיסטם עאלי", הוא  אחד הפעילים הבולטים במאבק נגד השלטון הסורי ורמיסת זכויות האדם. מוחמד אגוואני הוא גם בין המארגנים של הפגנת גרילה תרבות שבוצעה בשבוע שעבר אל מול שגרירות רוסיה במחאה על הטבח בסוריה. החלטתי לדבר איתו ולשמוע מאיפה יוצאת המחאה ומה מטרותיה והיכן נפגשים היצירה שלו ורוח ההתנגדות.

מאת: הילי ולטר

אגוואני מדבר על  הקשר הרגשי בין מדוכאים פה (בישראל) למדוכאים שם (בסוריה). בשבוע שעבר, יום חמישי ה11 לאוקטובר התקיימה משמרת מחאה מול שגרירות רוסיה. המחאה דרשה מרוסיה להפסיק להזרים נשק למשטר של אסד. הסיפור מבחינתו של אגוואני לא נפסק בזה. כל מדינות ערב צריכות להפסיק את הקשר עם שלטון אסד בעקבות האירועים המזוויעים שאירעו מאז שבשאר אסד החליט להתנקש בעמו.

קיראו:

הנתונים שאווגאני הביא לידיעתי מראים שבין מליון וחצי לשני מליון  פליטים סוריים עזבו את מולדתם; כמאתיים אלף פצועים באופן קשה; קרוב לשלושים אלף הרוגים. ומכונת ההרג ממשיכה להרוג. לדברי אגוואני, רוסיה מפחדת לאבד אך בסיסה האחרון במזרח התיכון ועקב כך היא מזרימה עוד ועוד נשק לצבא אסד וחייליו הנאמנים (הממומנים על ידי איראן). רוסיה אינה פועלת אך ורק בסוריה, אלא אחראית על דיכוי נוסף במדינות אחרות בעולם המוסלמי מצ'צ'ניה ועד המזרח התיכון.

"הדב הרוסי צריך לדעת שיש פה צעדים שיעצרו גם אותו"

פעילותו של אגוואני החלה עוד בגיל צעיר. הוא הצטרף למאבקים שונים כשלמד את ההבדל שבין חופש ובין דיכוי, שבין אדם לחיה, בין טוב ורע. "מי שלא מזיז לו כאב של בבני אדם סביבו, אז הוא איבד את האנושיות, הוא כבר לא בן אדם". הוא ממשיך ומסביר את ההזדהות שלו עם סבלו של העם בסוריה:  "המקום, הסביבה שבה האדם גדל עושה את הבנאדם, אני חי תחת שלטון ישראלי מדכא ואין לי חופש. ולכן אני מזדהה עם המאבק של העם הסורי לחופש." בנוסף, מדובר בהזדהות גם על רקע דתי, וכך הוא אומר: "יש לנו שפה משותפת, קרבה חזקה בין סוריה לפלסטינים, גם מבחינת שפה. מבחינתי זאת מחויבות לאחים בסוריה. בנוסף לשני הדברים שכבר הזכרתי (המקום, והשפה. הערה שלי ה.ו.) יש עוד חיבור שלישי שהגיע בעקבות 'האביב הערבי' – נוצרה מחוייבות לערכים של סוציאליזם ואהבת האדם. אם לי טוב, חייב שגם לשכן שלי יהיה טוב. ואם לשכן שלי רע, אז גם לי רע".

צפו: אסמה אגברייה זחאלקה נואמת במחאה נגד הטבח מול סוריה

"יש לי ביד עט, לא רובה"

אני כותב שירה, את הספר שכתבתי עם יונתן קונדה ("תנאים מוקדמים") הקדשתי לצ'ה גווארה. הוא עידכן פעם משפט שישו אמר: "מה שווה לחברה אם היא מרוויחה כסף ומפסידה את האדם". אגוואני מסביר את השינוי שחל בו כשראה "שהחיים של האזרח הם כל כך זולים בשביל המשטר, עד כי הם לא שווים בכלל – זה מה ששינה אותי".

"אנחנו גם מלמדים כתיבה יוצרת ביפו. אני מלמד איך להיות חופשי, איך לבטא את עצמך דרך העט והדף". חשוב לאגוואני להסביר את המשמעות היתרה של המילה הכתובה והנאמרת. הוא מתחמם באש השירה, אל מול האש המעכלת של המשטר של אסד.

"ההוכחה הגדולה לכך שגם העט הורג היא העובדה שהאמנים והכותבים של סוריה גוייסו בעצם לצד של אסד" . איברהים קאשוש, משורר סורי שהשתמש בשיריו נגד אסד, נתפס על ידי המשטר, מיתרי הקול שלו נעקרו והוא נרצח לאחר מכן. על השחיטה הזו של הממסד את האמן ששלהב את ההמונים עם השיר "הסתלק בשאר" הפך איברהים קאשוש לאחר פרסום התמונות של גופתו וגרונו המשוסף לעוד סמל של המחאה הנמשכת.

"העם הסורי דורש את מה שאני דורש – חופש. לא רוצה לחיות במדינה שמחפשת אותך, לאן אתה הולך ומאיפה אתה בא. מדינה שמנצלת את העם שלה בקנסת ומיסים כבדים, מדינה שמרעיבה אתה עם שלה".

צפו: אגוואני מפעיל את הקהל המחאה בשיר נגד אסד

"עם כל מה שקורה בתוניס, מצרים ולוב, משהו אצלי השתנה. אני לא אותו בן אדם שחי את החיים וחושב איך להרוויח את הכסף. משהו בי השתנה מאז ההרוג הראשון בתוניס (מוחמד בועזיזי)". המצב הזה משפיע גם מרחוק על חייו של אגוואני, הוא מדבר עכשיו על שינוי שחל בו, אני מרגישה שזו התפתחות שהיא גם רגשית וגם קשורה לידע הפוליטי שרכש.

"כבר שנה וחצי אני מסתובב ורואה אנשים מטיילים ומסתובבים, שותים קפה, כמו עכשיו, בשעה שהעם הסורי נלחם ככה. אני לא מסכים ללכת לחתונות ומסיבות ולכל מקום שאפשר להנות ממנו, כל עוד הצבא חופשי לא מנצח, כל עוד יש רעב".

אתה  בעצם באבל?

"סוג של אבל ממה שקורה לאחים שלי, ממה שקורה בעולם. אני עוד באבל מאז שלמדתי על גורל האינדיאנים באמריקה הכבושה. אנשים לא יכולים להמשיך כך לחיות את חיי היום יום שלהם, בשעה שהיום יום של אנשים אחרים הוא מוות – זאת בושה! אנחנו צריכים להתייצב מול האנושיות שנשארה לנו בלב, לשכוח את שגרת היום יום, להסתכל מסביב ולראות שיש אנשים שחיים בכאב".

ומה אתה מסוגל לעשות בנוגע לזה?

 "30,000 הרוגים והעולם שותק? משהו פה ממש לא בסדר! ההפגנה זה הדבר הכי קטן, הכי בסיסי שאני יכול לעשות, כי טבעי. עצם זה שההפגנה הזאת בכלל מנהלת דיון עם הרשויות זה מפחית מערכה".

הצבא הסורי החופשי הוא קבוצת האופוזיציה הצבאית העיקרית בסוריה. הצבא החופשי מורכב בעיקר מעריקי הצבא של אסד והכוחות האזרחיים שקמו לצד המהפכה בסוריה. קבוצת התנגדות-צבאית זו הכריזה על הקמתה ב-29 ביולי 2011, באמצעות פרסום וידאו באינטרנט על ידי עריקים במדי הצבא הסורי, שבו קראו לאנשי צבא נוספים לערוק ולהצטרף אליהם. מנהיג הקבוצה, שהזדהה כאל"מ ריאד אל אסעד, הודיע כי צבא סוריה החופשית יעבוד יד ביד עם המפגינים במטרה להפיל את מנגנון השלטון והצהיר כי כל כוחות הביטחון התוקפים אזרחים הם מטרות לגיטימיות עבורם. אל"ם ריאד אל אסעד הדגיש כי ל"צבא הסורי החופשי" אין מטרות פוליטיות מלבד שחרורה של סוריה ממשטרו של בשאר אסד.

 

לדבריו של ריאד אל אסעד, החל מנובמבר 2011 "הצבא הסורי החופשי" זכה להצטרפות של מאות מגויסים/יות בכל פעם שהוא יצא להתקפה כנגד צבא אסד. הלוחמים של הקבוצה השתתפו בלחימה בעיר המזרחית דיר א-זור,  בעיר הנמל לטקיה, במחוז הצפוני של אידליב, באזור הדרומי של דרעא (מקום תחילת ההתקוממות), בפרברים של דמשק הבירה, בעיר חאלב ובערים המרכזיות חומס וחמאת.

"אסד הוא רופא עיניים שעקר את העיניים של העם שלו. המשטר האיראני משחק בו כבובה" אומר אגוואני, וכולנו ראינו את התמונות הקשות מהטבח של הילדים בעיר חומס. "באיראן יש ממשלה טרוריסטית," הוא מוסיף, "אני לא אומר את זה בגלל שאני מת על ישראל, איראן היא בדיוק כמו כל צבא מדכא בעולם. נדרשתי לקום ולעשות מעשה וגם קיבלתי כבר הודעות שאני בוגד מתנועות שמאמינות בממשל של אסד."  אגוואני מסביר לי שכלפי חוץ, נראה כי המשטר של אסד תומך בשחרור פלסטין (בכל משרד ממשלתי יש דגל פלסטיני לצד הדגל הסורי). אך, לטענתו, זאת אשלייה. אסד לא בחל בהרג של שבע-מאות פלסטינים במחנה הפליטים אל ירמוכ (מחנה הפליטים הגדול בסוריה).

מאז פרוץ המחאה בסוריה חלה התרחקות משמעותית בין תנועת חמאס לבן בריתה ופטרונה לשעבר, בשאר אל אסד. בשנה האחרונה יותר ויותר בכירים בתנועה, המזוהה עם האסלאם הסוני, יצאו בהצהרות חסרות תקדים נגד המשטר העלאווי בדמשק. בנוסף, על פי דיווחים תקשורתיים שטרם אושרו באופן רשמי על ידי התנועה, הועבר מושבה של הנהגת התנועה מדמשק.

אגוואני מאמין שהצבא החופשי הנאבק על הערים הגדולות בסוריה יביא את שלטון אסד אל קיצו. לדבריו, מדובר במספר שבועות. הוא רואה בעריקות הרבות בתוך צבא סוריה כמקור של נחמה ותקווה. וכשאני שואלת "ומה ההמשך מבחינתו", הוא עונה לי שיש בדעתו גם להפגין מול שגרירות סין. לטענתו, סין הטילה פעמיים וטו על החלטת האו"ם להטיל סנקציות על משטרו של אסד. לאחר מכן המשיכה לייצר את דגלי המהפכה. אך צבא סוריה החופשית כבר לא הסכים לייבא את הדגלים מסין, בשל הוטו שהטילה.

אסד מקבל נשק מאיראן, מרוסיה ומסין, מקבל לוחמים מהחיזבאללה, מפייק אל באדר (העירקי) ממשמרות המהפכה האיראנית, צבא ירושלים (אל קוץ) מאיראן והתגלה גם שיש חיילים השייכים לתנועה טרוריסטית בתימן. כולם נלחמים כנגד הצבא החופשי שכמעט אינו חמוש כלל. התחמות שלהם מגיעה בעיקר מגניבות ממחסומים ומבסיסי צבא של אסד שננטשו.

לאגוואני חשוב להדגיש, בכדי שלא תהיה אפשרות לשחק משחק ולהצדיק בתואנות כאלו ואחרות את התנהלותו של משטר אסד: "הצבא החופשי נוצר בשביל להגן על העם ולא בשביל הפיכה צבאית. הצבא החופשי נוצר מהעם. הצבא החופשי הוא העם. שאלוהים יברך את הצבא החופשי ואת המהפכה – זו לא הפיכה צבאית".

 

 

אל תאמר שר הביטחון, אמור שר המלחמה / מתי שמואלוף

 

איפה הייתם ילדים קטנים

בבית הקברות, או שאכלתם סרטים

הייתם במגרשי הכדורגל של המתים

הייתם כלואים באח הגדול ללא חוק וכללים

הייתם שתויים כשהמנהיגים שברו את הכלים

הייתם מפגרים, כשהגנרלים היו חכמים

הייתם שקטים, כשהטילים ירדו ועוד נופלים

עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט

אסד כבד עומד ליפול

ואיפה הייתן ילדות קטנות,

נלחמתן על הדגל, בזמן שזיינו לכן את האימהות

בהטרדות, אונסים והתנכלויות

אבל בינתיים החונטה של הזין, השתינה עלינו בקשת

הרחם שלכן הפך לכוס של האימא של הצבא, המשטרה, השבכ, המוסד והמדינה

והוא הוציא משם, פצצות רפאל יפות, פיתוחים מרהיבים של הבני זונות של המשפחה

עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט,

אסד זחוח עומד לרדת

ואיפה היית מתי שמואלוף

איפה היית כשנפלה הפצצה

האם אהבת, האם חיבקת, האם נשקת

האם קראת למישהי נשמה

איפה היית מתי שמואלוף

כשהתרסק עתידך

האם נתת לעם את גופך, ולחיים את נפשך

האם ישבת בכלא, או שנפלת עמוק מתחת למלחמה

עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט

אסד אומלל עומד להתרסק

 —
המשטרה מחכה לאירוע
המשטרה מחכה לאירוע
 הילאל מהטלוויזיה החברתית מצלם
הילאל מהטלוויזיה החברתית מצלם
 מוחמד אגוואני פותח את האירוע
מוחמד אגוואני פותח את האירוע
 אסמה אגברייה זחאלקה נואמת נגד המשטר הסורי
אסמה אגברייה זחאלקה נואמת נגד המשטר הסורי

נתניהו צוחק לנו בפנים

נתניהו מעמיד פנים שהוא קשוב לקריאות העם לצדק חברתי, אבל אתמול הוא הפריט בלי למצמץ את הקרקעות ששייכות לכולנו. הוא התגלה כאדם ללא חוש של אשמה, מצפון או מוסר – ועלינו להפיל אותו ואת השיטה שהוא מייצג

בשבוע שעבר הוקרן בקולנוע החברתי של מעברת רוטשילד הסרט "המדריך למהפכה". יצאנו מלאי הבטחה שבמלחמה הבלתי מתפשרת שלו, היוצר דורון צברי הצליח לנצח את המנגנון ולהפריד את המדינה מרשות השידור. אך כשיצאנו מהסרט אורי ענבר, השותף ליצירת הסרט, דיבר בפיכחון: "הכי חשוב שלא תאמינו. לא הרבה זמן אחרי שחוק [רשות השידור] עבר קריאה ראשונה, ממשלת נתניהו זרקה אותו לפח… תיזהרו. אל תאמינו כל כך מהר, כי ברגע שתאמינו זה ייגמר".

אתמול למדנו לקח מאוד חשוב מהעברת חוק הוד"לים – אנחנו רק בתחילתו של המאבק החברתי, והפגיעה האנושה של ממשלת נתניהו מראה לנו שקפצנו לזירה ללא כפפות אגרוף. החוק עבר בכנסת באחד מרגעיה האכזריים ביותר של ממשלת ישראל. כן, המילה היא אכזרית. נתניהו מעולם לא נראה כל כך גאה וזחוח.

חשבנו שהגיעו ימות המשיח, דיברנו על מהפכה חברתית ראשונה אחרי עשורים של שתיקה. פתאום קם עם שרוצה צדק חברתי. אבל בממשלה לא רואים את העם ואת צרכיו. בממשלה רואים רק את האינטרסים של החזקים. ראש הממשלה הוא זיקית. למנהיגי המחאה הוא אמר "בואו נדבר", אך לפני שהחל לדבר עימם, כבר העניק את המתנה הגדולה מכל לבעלי ההון – את הקרקעות של כולנו, ועליהן אפשרויות תכנוניות בלתי מוגבלות. ומי ישלם את המחיר? כרגיל, המעמד הבינוני והנמוך.

העם דורש צדק חברתי, אבל נתניהו השתמש במחאה הגדולה כדי לכפות עלינו עוד הפרטה חסרת תקדים. צריך להזכיר כי נתניהו לא לבד – חמישים ושבעה חברי כנסת עזרו לו להמשיך ולמעוך אותנו כמו בצק במערוך.

אתמול גם היה היום האחרון של מושב הקיץ של הכנסת. כן, גם בקרב על ביטול פגרת הקיץ של הכנסת יצאנו מופסדים. עכשיו זה ברור מעל לכל ספק – נתניהו לא שם על המחאה. מאות אלפים יוצאים לרחוב, ואילו הוא עומד, מחייך ומאשים את שטייניץ או את הממשלות הקודמות. הוא אדם ללא חוש של אשמה, מצפון או מוסר, והוא דמותה של ישראל הישנה. כמו שהליכוד הוריד את מפא"י המדושנת לפני 34 שנים, כך עלינו לקרוא להפלת הממשלה – רק ככה נוכל להעלות פוליטיקאים שיבינו מהו סדר יום חברתי. 

הממשלה הזאת לא רק צבועה, שמרנית ושבעה. הממשלה שלנו היא אכזרית. אנו צועקים וזועקים את הנשמה שלנו בעד צדק חברתי, ומקבלים עונשים כבדים יותר. לכן, אני קורא לכל אזרח ואזרחית שפויים, ובמיוחד לדור הצעיר שהתעורר – צאו לרחובות והפסיקו את הזרימה השגרתית של החיים. הראו לממשלה כי אין סטטוס קוו, כשהיא דורסת אותנו ומונעת כל שינוי. בטלו את השיחות עם הממשלה ונענעו את העץ, עד שייפלו הפירות הבאושים של ממשלת נתניהו.

יום שבת הוא יום מבחן. בוא נביא למעלה מחצי מיליון אזרחים לרחובות. אחרת לא יהיה לנו עתיד בזמן שנותר לנתניהו בשלטון, בסרט האימה שהוא הבמאי שלו.

הדברים התפרסמו לראשונה בבלוג שלי במאקו

השמאל כוכב נולד: תחילת המחאה החברתית והאוהלים

"אז יחד כן ללכת יחד / כן ללכת יחד אל האור / יחד זה הזמן ביחד / ואיתך ביחד לאהוב" מאיר בנאי ב"שירו של שפשף" (מילים יאיר ניצני), שהושמע לפני ההפגנה
עם סיום ההפגנה ההיסטורית של עשרות אלפים מעיר האוהלים ברוטשילד אל רחבת מוזיאון תל אביב, אפשר לקבוע בבירור כי בשורה חדשה הגיעה לפוליטיקה הישראלית. השילוב בין אנשי האוהלים מרוטשילד, ערי האוהלים בשאר הארץ, הרופאים השובתים, הסטודנטים ועוד קבוצות רבות, הראתה שהגענו לסולידריות הכל כך נדירה בין מעמד הביניים למעמד הנמוך. המשך קריאת הפוסט "השמאל כוכב נולד: תחילת המחאה החברתית והאוהלים"

מנגנוני החושך פועלים לאור יום

כולנו מזהים את עליית המדרגה ברדיפות השב"כ אחרי המנהיגות הפוליטית של הפלסטינים אזרחי ישראל. המשך קריאת הפוסט "מנגנוני החושך פועלים לאור יום"

%d בלוגרים אהבו את זה:
%d בלוגרים אהבו את זה:
%d בלוגרים אהבו את זה:
%d בלוגרים אהבו את זה:
%d בלוגרים אהבו את זה:
%d בלוגרים אהבו את זה:
%d בלוגרים אהבו את זה:
%d בלוגרים אהבו את זה: