אל תתנו למאבק להיכשל | אלדד ברין

פעולה חתרנית של אולטראס הפועל תל אביב ברחוב קפלן – הפגנת השלוש מאות אלף

הרב בני לאו, ממנהיגי הציונות הדתית, אמר בהפגנת הענק בת"א שלא מדובר במחאה סקטוריאלית, ושאין פה שמאל וימין. דברים דומים אמרו רבנים אחרים, בירושלים ובמוקדי מחאה נוספים. גם דוברים חילונים חזרו על אותם דברים. ובדיוק משום כך אני מאמין שהמאבק הזה ייכשל. המשך קריאת הפוסט "אל תתנו למאבק להיכשל | אלדד ברין"

חבר'ה, חבר'ה, סבלנות!

אבירי ג'דיי, משיחיות ושפת רחוב ביצירתו של עידו שמי

כיצד יכול טקסט לתפוס את רוח האמת היצירתית של האמן האוטודידקט עידו שמי, מבלי לצמצם את חזונו. כרטיס אדום יישלף מיד על ידי שופט היצירה האמנותית שיתנגד להכשלת החלוץ ברחבה. החלוץ המרכזי הוא השחקן הוירטואוז שנע בריקוד אירוני מלא אהבה, צחוק ומְסִירוּת יחד עם מועדון המרגלים  חסרי-הפָּנִים. מילים לא תעצורנה את ההתקפות הנמרצות והיצירתיות של נבחרת האנדרדוגס. קבוצת האותיות לא יניעו כדור כמו בדאבל-פס בין שני כוכבי העל: ה"פנטזיסט" ו"ישראבילי". שפת המשחק הקרנבלית תלעג לשפה התִּקְנִית ותכדרר בדרך אל הארץ המובטחת – כיבוש הגול.

היצירה של שמי בכללותה היא מיסטית. צריך לחוות אותה ראשית כל דיבור עליה. היצירה נעה בחסידיות אֶקְסְטָטִית ומדלגת על חוקיו הקשיחים והנוקשים של שדה האמנות הישראלית. רגל ימין שלה עושה שימוש נבון בבחירת הנושאים, החומרים, הצורות והתכנים, ורגל שמאל מביטה בהשתאות  בהתקבלות היצירה. הכישרון המיסטי של שמי הוביל אותו אל תוך מרכז "הפריים-טיים" האמנותי במין מכונת זמן המקצרת בין העבר לעתיד. הוא יצק לתוך האמנות מסורות שנדמה שאין להן עבר מקומי. העיסוק בשאלות אמוניות במסגרת של מגרש הכדורגל, למשל, הקפיץ את השדה האמנותי לעתיד שבו התרבות הפופולארית תחייב את השיח הפלסטי בדיון מעמיק. עבודתו נעמדת כסוג של נקודת קיצון. וזאת משום שהוא אאוטסיידר שלא למד בבתי ספר לאמנות (למעט שהות קצרה בקמרה אובסקורה), ובכל זאת הניח את יצירתו בתוך רשת השער הרועדת.

עידו שמי - מדונה
עידו שמי – מדונה

המשך קריאת הפוסט "חבר'ה, חבר'ה, סבלנות!"

מרוב כרישים לא רואים את הדולפינים

גTender Son – The Frankenstein Project
Tender Son – The Frankenstein Project

עשר הערות על המצב

1. סגרתי את הבאאז, לוקח יותר מדי זמן, חושב שהעתיד יצמח מתוך מקומות שבהם הרשתות החברתיות יהיו סגורות וא/נשים יוכלו לעבוד ללא רעש.

2. ראיתי את הסרט החדש על להקת "הדלתות" שלא חדש מעבר למטפורה הרומנטית של סטון. חבל שאין מומחים שייתנחו מעבר ל"ביוגרפי" וייתנו הקשרים רחבים יותר של ההצלחה והתקבלות של הלהקה. בפסטיבל הסרטים בירושלים ראיתי סרט הונגרי מדהים "בן עדין – פרויקט פרנקנשטיין" של קורנל מונדרוצו. הסרט מאוד פסימי לקראת היכולת להבנות הונגריה חדשה אחרי נפילת הקומיניזם. הוא מחזיר את העבר באמצעות חזרה לחיים של ילד חורג פרנקשטייני. סרט עם צילום מדויק ותסריט מאלף. כתבתי על כך כמה מילים ל"מערבון" החדש.

3. הייתי חולה בגרילה האחרון – שירת המינימום – ולא יכולתי להופיע עם חבריי. אבל שמחתי לגלות שהגיעו עשרות משוררים/ות ואף האירוע הוזכר בערוץ 10 (דקה 22) וספרים ואינט. מעניין כיצד בגרילה שייח' ג'ארח הייתה כמעט התעלמות מוחלטת (כי משתפים פעולה עם הפלסטינים) ואילו כשעשינו פעולות מעמדיות השירה החברתית זוכה לחשיפה גדולה יותר.

שתי חוברות של שירי גרילה תרבות יצאו בקרוב עם כתבי העת החברתיים והבולטים בישראל. בכתב העת "דקה" גיליון 6 שאוטוטו יוצא מהדפוס – תצורף חוברת עם עטיפה של יוצר הגראפיטי "KLONE" ובו מיטב שירי גרילה תרבות שלא פורסמו ב"אדומה" וב"לצאת: אסופה נגד המלחמה בעזה" (את מלאכת העריכה ביצעו רוני הירש ונוית בראל). החוברת השניה "שירה מפרקת חומה" שמסכמת את האירוע הדו לשוני של משוררים/ות יהודים/יות ופלסטינים/יות ששיתפו פעולה באבו-דיס תפורסם בכתב-העת "מעין" הקרוב.
בנוסף, הייתי בין העורכים חוברת חדשה של שירים ותצלומים של אקטיבסטילס בשייח' ג'ארח – בקרוב אמסור על כך פרטים נוספים.

4. גל סוקולובסקי האדמור המזמר של הפועל ת"א הוציא דיסק חדש המוקדש להפיל את האפרטהייד בישראל. הוא בטוח לא מקדיש אותו לנתן ווולך שנבחר שוב ושוב על ידי משטר חולדאווין. כל הכבוד ליעל בן יפת חברת המועצה ומנהלת הקשת הדמוקרטית המזרחית על ההחלטה לבנות בית ספר עיוני ראשון בדרום ת"א!

5. מדוע לא מפסיקים להשתמש באלימות הסימבולית ומחפשים "כרישים" במקום העבודה? חפשו דולפינים חכמים ואינטילגנטים ריגשית… המשך קריאת הפוסט "מרוב כרישים לא רואים את הדולפינים"