זכית בפרס, עכשיו שלם לנו את הפרס: על תחרויות ואסופות מופרטות

cc: wikipedia

"מי שמנצח במירוץ העכברים נשאר עכבר" (אושו)

אתם יוצרים ויוצרות מתחילים ושולחים את הסיפורים שלכם לתחרויות ואסופות ופתאום מגלים שזה מלכודת. תלמדו ממני

גם אני ככל היוצרים שלחתי סיפור לתחרות המבטיחה של פרס סמיט.  בהתחלה קיבלתי הודעה מבטיחה שעליתי לשלב הבא (21.8). ואז קיבלתי את ההודעה הבאה (28.8):

לאחר שהתפרסמה הרשימה הקצרה של הזוכים השונים בפרס סמיט, הגיע רגע לא פחות חשוב – הזמן שלכם לקבל חוות דעת מקצועית ומפורטת על הטקסט. כפי שהובטח, אנחנו מזמינים אתכם לפגישה מוזלת עם נציג מהנהלת הפרס במטרה לדבר על היצירה שהגשתם, לגלות מדוע לא זכיתם ולדון באפשרויות לשפר ולערוך את הטקסט. עלות המפגש היא 250 ש"ח לשעה וחצי של שיחה אחד על אחד שכולה מוקדשת ליצירה שלכם.

לתיאום פגישות יש לפנות ליואב איתמר בכתובת המייל: yoitamar@gmail.com

 אנחנו רוצים להודות לכולכם על ההשתתפות בתחרות ומאחלים המשך יצירה פורה,

הנהלת פרס סמיט.

כמובן שהתעלמתי. כי מה לי ולעריכה. ומדוע שאצטרך להוציא כסף על היצירה שלי. אבל אז חשבתי על אלו שקיבלו את ההבטחה (עלית שלב) ואת הדרישה (שלח לי את הכסף). וריחמתי על כל היצורים המסכנים, כמותי, שעברו את כל התלאות של משחטות היצירה הספרותית.

שלח לי את הכסף שלך

שלחתי סיפור נוסף לתחרות אחרת, שהבטיחה לפרסם את הסיפור באסופה. זכיתי. וזה המייל שקיבלתי:

שלום רב,

ברכותינו !

אנו שמחים להודיעך כי על פי שקלול הדירוג של צוות השופטים, הסיפור ששלחת לתחרות הסיפורים הקצרים לשנת 2013 בנושא "החיים בשוליים" (זאת לא בדיחה. הערה שלי מ.ש) נבחר להיכלל באנתולוגיה שתצא לאור בהוצאת כתב.

בנוסף, הספר יועמד לבחירת הגולשים באתר ההוצאה ויתחרה על פרס המקום הראשון. הסיפור שלך יחד עם הסיפורים הזוכים האחרים יועלו לאתר של כתב, שם יהיה זמין לשיפוט הגולשים, אם יש לך גרסא עדכנית יותר של הסיפור, אנו מזמינים אותך לשלחה אלינו, כדי שבאתר תופיע הגרסא הסופית והמיטבית. אנו מבקשים ממך להחזיר, עד יום 10 לנובמבר 2013, את המסמך המצורף בזה כשהוא חתום ומלווה בתשלום בהתאם, לכתובת ההוצאה: במידה ועד לתאריך 10 לנובמבר 2013, לא נקבל מסמך זה בצרוף התשלום (שימו לב ה ת ש  ל ו ם הערה שלי מ.ש) בהתאם לכתוב במסמך המצורף, נראה בכך משום ויתור שלך על זכות ההשתתפות.

שלחתי בחזרה. אמרתי שהסיפור יופיע בספר שלי שיתפרסם בשנה הבאה ולא רק שלא אסכים לפרסמו ללא כסף, אלא שאני דורש כסף עבור פרסומו. ההוצאה והסוכנת שלי לא הגיעו להסכמה וסיפורי לא הופיע.

אחד ועוד אחד שווה שנים. אני כותב כאן על תופעה. יש פה שוק מופרט של תרבות ובתוכו דג קטן אוכל את הקטן ביותר. אבל מי שיעצור את זה, זה הכותבים שיכתבו על החוויות הללו בעצמם.

הערה חשובה, שהתקדמות בעולם הספרותי קשורה הרבה להון סימבולי. למה אני מתכוון. ובכן, אם אתה צובר מספיק הון סימבולי, כיוצר תחרות, עורך שלה, ומכריז על הדבר הבא בטעם של התרבות, אתה מתקדם בשדה. נכון, יש כאלו שיגידו ישנה איכות ואפשר למצוא אותה וידחו את התיאוריה של בורדיה. אבל אין דבר רע בעריכת תחרויות או אסופות. הכול בסדר גמור. תתקדמו. תצברו הון סימבולי. תכריזו על הדבר הבא והטוב. תקדמו כותבים שלדעתכם הם טובים. אבל אל תעשו זאת עם תשלום. ככה לא עבדנו בגרילה תרבות, ולא בפעולות ואסופות רבות שערכתי. אם פועלים בחינם, ובהתנדבות אז עד הסוף. אחרת אנחנו בדיוק כמו השיטה הקפיטליסטית שנגדה אנו יוצאים.

שתפו בבקשה

וכמעט שכחתי חג שמיייייח!!!

יד אחת מפריטה ויד שנייה דורסת

משה סילמן מצית את עצמו. צילום: אקטיבסטילס
משה סילמן מצית את עצמו. צילום: אקטיבסטילס

כולנו משה סילמן | משמרות מחאה וזעם בחיפה ובת"א מול משרד השיכון ומשמרת תפילה והזדהות בחיפה

בחיפה:

בתל אביב  – נזעק יחד מול משרד השיכון את זעקתו של משה סילמן, נגד אטימות והתעללות מתמשכת" מחר, 20:00, קריית הממשלה, רחוב קפלן פינת דרך בגין
*

מצד אחד מבטלים את הסנגוריה הציבורית ו"חוסכים" עשרה מיליון שקלים ומצד שני קונים עשרות במוו חדש לבכירי ממשלת ישראל בהרבה יותר כסף. 

תקנות חדשות שנכנסו לתוקפן יטילו מעתה את חובת תשלום האגרה על ייצוג בידי סנגורים על הנאשמים בהתאם לסוג התיק ובית המשפט בו נידון. במילים אחרות, אותה זכות ייצוג לאוכלוסיות מוחלשות וחסרי קול, שהיא זכות בסיסית של כל אזרח תילקח ממנו. המדינה תתנער מאותם אנשים שהיא הבטיחה לייצג, באמצעות ההליך הדמוקרטי. חשוב לציין כי הייצוג בהליכי מעצר, ועדות השחרורים ועתירות האסירים ימשיך להיות חינמי.

קנת מן היה הוגה ויוזם חוק הסנגוריה הציבורית (1996). הוא הקים את הסנגוריה הציבורית ועמד בראשה מראשית 1996 עד 2002. התקנות החדשות שמטילות חובת תשלום האגרה שנע בין הסכומים של 300-ל1,200 שקל, בהתאם לסוג התיק ולבית המשפט שבו הוא נידון. סכומים אלו יגרמו להחלשת כוחו המשפטי של המעמד הנמוך בישראל. החזקים מתחזקים והחלשים נחלשים. בינתיים לא שמענו את קולות המחאה החברתית בנושא זה? מהלך זה לא זכה לחשיפה ציבורית רחבה.

לכאורה מסביר לנו כי הסנגור הציבורי הארצי ד"ר יואב ספיר, כי: "נאשמים ומערערים שלא ישלמו את האגרה ימשיכו להיות מיוצגים והדיונים בבתי המשפט יתקיימו במועדם". יחד עם זאת החובות (על התשלומים שלא שולמו) יועברו למרכז לגביית אגרות.

המהלך של ביטול הסנגוריה הציבורית אמור להכניס לקופתה של הסנגוריה כ-10 מיליון שקל בשנה אך אין כאן מדיניות ניאו-ליברלית, או חסכון וצנע, מדובר באטימות לב שנעשית באופן ציבורי.

אחד מהכלים הציבוריים החשובים ביותר בישראל התממש עד היום בצורת הסנגוריה הציבורית שהעניקה הממשלה לתושביה. אך בממשל הימין הניאו-ליברלי יש רצון עז לקצץ את כל הוצאות ציבוריות המקנות לציבור (חסר כל) שירות ציבורי בחינם. במקום לשמור על השירות הציבורי של הסנגוריה המשפטית, החליטו לחסוך למדינה כעשרה מיליון שקלים בשנה. נאמר שהיינו מאמינים לממשלה שיש משבר כלכלי וחייבים לחסוך. נאמר שאף היינו מאמינים שהאוכלוסיות המוחלשות לא ראויות לייצוג משפטי חינם וכי גורם כלכלי וחברתי אחר (עמותות משפטיות לדוגמא) צריך לקחת על גבו את ייצוג העם. הממשלה האריסטוקרטית לא צריכה לשלם עבור חסרי הכשרון בעמה. נאמר אפילו שאנו מאמינים באופן מלא בהמשך מלא של הפרטת השירותים החברתיים. על הממשלה והמדינה שלנו להיות אנורקטיות, רזון להחליא. ורק כך השוק החופשי יפעל בחופשיות ויביא רווחים. אך בדיקה של הוצאות הממשלה בדיוק בימים אלו יראה שלא כך הדברים. אין פה חיסכון, צנע, זמנים של משבר, או אידיאולוגיה.

רק לאחרונה ממשלת ישראל הודיעה כי תרכוש עשרות מכוניות מדגם ב.מ.וו 528 היוקרתי לשימוש שרים, שופטי העליון, היועמ"ש ובכירים נוספים. מחיר המחירון הבסיסי של ב.מ.וו 528 הוא כ-400 אלף שקל, והיא היקרה מבין המכוניות שהוצעו למדינה. ממשלת ישראל עומדת לבזבז הרבה יותר מעשרה מיליון שתחסוך (שווי של 25 מכוניות). זאת בהנחה שיש לה שלושים שרים ועוד לא מעט בכירים.

יד אחת מפריטה, מקצצת ומתנערת מהשירותים החברתיים ומעבירה אותם לידיים פרטיות. ויד שנייה, מגדילה את משכורות השרים, משדרגת את המכוניות שלהם, ומתעלמת מכל הצהרות הבכירים בממשלה על משבר והצורך בצמצום הוצאות צבוריות

הדעה שהתפרסמה בישראל היום ובוואלה ובאתר המחאה הראשי

איך מקדמים את הפרטת חברת החשמל: ראשית מייבשים אותה ועושים לה דמוניזציה בציבור

Jesus crown of thorns - West Pier Brighton  By Leonski
'כשתתפרץ המחאה הבאה אנו נדע שמחיריה החשמל, כחלק מעליית מחירים כוללת, היו בין מניעיה." | בתמונה: גרפיטי של ישו כשקוציו הם מגדל שמירה. | Jesus crown of thorns – West Pier Brighton By Leonski cc: flickr

בניגוד לדעה הרווחת, אני מתנגד להפרטת חברת החשמל. אני מתריע בדעה הזאת במשבר שאותו הביאו פקידי האוצר על חברת החשמל. אותם פקידים יעשו שימוש ברוח הגבית של שינאת השירות הציבורי בכלל וחברת חשמל בפרט בכדי להעבירה לידיים פרטיות. אך מדוע חברת החשמל לא קיבלה תקציבים ממשלתיים במשך שנים והגיעה לחובות של עשרות מיליארדים?

התבשרנו בזינוק נוסף בתעריפי החשמל. ראש הממשלה בנימין נתניהו האשים את איראן ומחירי הנפט, למרות שהסיבה העיקרית הינה שיבושים באספקת הגז ממצרים. שר האוצר יובל שטייניץ ניסה למזער את הנזק והבטיח כי בעוד מספר שנים, כשיגיע הגז מקידוח 'תמר' אנו נחזור למחירים הישנים. אך קשה שלא לשאול את השאלה, מדוע הממשלה לא מתערבת בשביל העם, שאותה היא אמורה לייצג. הציבור קיבל את הבשורה בשקט יחסי, אך כשתתפרץ המחאה הבאה אנו נדע שמחיריה החשמל, כחלק מעליית מחירים כוללת, היו בין מניעיה.

כרגע וועד העובדים של חברת חשמל נמצא בעיצומים נרחבים בחברת החשמל, בין היתר הוא הודיע שיפסיק את הקמת תחנות הכוח החדשות במסגרת תכנית החירום למשק החשמל – וכן יקפיא את כתיבת התשקיף שבו מחוייבת החברה כדי לצאת בהנפקת האג"ח הגדולה בחודש יולי. זאת משום שהממשלה מבקשת לקחת מכספי קרן נאמנות של העובדים שיש ויכוח פתוח על החוקיות שלה.

ההחלטה על העיצומים החלה בעקבות החלטת חברי הדירקטוריון לעשות שימוש ראשון בכספים שהפקידה חברת החשמל לאורך שנים בחשבון נאמנות לא מורשה, שנועד להבטיח מימון הטבות שונות לעובדי החברה ולגמלאיה. בחשבון זה נצבר נכון לספטמבר 2011 סכום של 2.1 מיליארד שקל, והוא מנוהל כיום בידי בנק מזרחי טפחות.

אך מעל לסיפור העלאת מחירי החשמל, יש חשש שהמשבר שנוצר בין עובדי החשמל, לבין הממשלה ינוצל בעתיד להפרטה של עוד תשתית. התהליך כבר מוכר, מביאים את החברה קודם למשבר, ואחר כך מאשימים את ההנהלה והעובדים בניהול לא תקין ובזעם הציבור על השירות הלקוי – הוא עובר לידיים פרטיות.

כרגע יש מאבק גדול על עתיד רכבת ישראל, בעקבות המאבק שמנהלים בוועד העובדים כנגד ההפרטה. לפני כחודש חתמה רכבת ישראל על הסכם, שנשמר בחשאיות, לתחזוקת קרונות הרכבת עם היצרנית בומברדייה. זאת למרות שדו"ח שאומץ על-ידי חברת רכבת ישראל קבע כי תיקון רשלני של בומברדייה הוא הגורם לתאונת שריפת הקרונועים בסוף 2010.

By david55king cc: flickr

גם הרכבת עומדת בפני הפרטה > לא מדובר פה במאבק כוחני על כמה שקלים – עובדי רכבת ישראל נלחמים על בטיחות הנסיעה, כמו גם על הביטחון התעסוקתי שלהם. מי רוצה לנסוע ברכבת שלא עומדת בתקני הבטיחות, או שעובדיה צריכים השלמה לשכר מינימום? |

By david55king cc: flickr

 

לעמוד על הרגליים

אמנם הציבור רוצה לשלם פחות, אבל הוא חייב להבין את התפקיד של המדינה בנושא, ולא לשכוח את יכולת ההתערבות שלה בחברות הציבוריות. משה דור סמנכ"ל לשעבר של חברת חשמל טוען שהגז וחסרונו הם לא הסיבות למחיר הגואה במחיר. חברת חשמל מחזיקה בחוב הולך תופח, שיגיע לשבעים מיליארד דולר. המדינה שלחה את חברת החשמל לפרויקטים שונים, אך לא העבירה את התמורה. מדוע המדינה שלחה את חברת החשמל ללוות כספים אדירים מכספי הפנסיה של הציבור. ומדוע אין תוכנית להחזיר את עשרות המיליארדים לחברת החשמל כדי שתעמוד על רגליה.

הזעם של הציבור לאחר העלאות המחירים, יתחבר לשינאה המנגנונים הממשלתיים ועובדיהם בחברות הציבוריות. שני אלו יעניקו רוח גבית לכוונה הלא מוצהרת של המדינה להפריט חלקים מחברת חשמל. הפרטה בנושא תשתיות לאומיות אינה הפתרון היעיל והבטוח (חשמל הוא מוצר שמעניק לנו חיים ואסור לנו לקחת סיכונים עם חברות עסקיות). רגולציה ציבורית תקיפה יכולה למלא את מקומה של התחרות החופשית.

הדעה התפרסמה במעריב כלכלה 3.4.2012

*

אני מצרף גם דעה חשובה של אהוד עוזיאל כפי שהתפרסמה בדף שלו בפייסבוק

לקראת ההפגנה הגדולה 29.10 – מהי הפרטה בכלל?
האמת, הבוקר כבר ניהלתי בראש את המניפסט על התחבורה הציבורית הכושלת בישראל, ועל הסיבות המוסדיות למדוע יש לנו קווי אוטובוסים כמו בשנות ה50 עדיין, שמתייחסים לכולנו כמו תושבי המעברות. וזה כי ראיתי את התור לרב-קו בתחנה מרכזית בירושלים.

מאז כבר עברו הרבה שעות, ובכל זאת – הפגנה במוצ"ש ואם נפש אחת תצא לרחובות כי היא התעצבנה על השטויות שכתבתי – זכיתי למקום בגן עדן ועוד מצווה נוספה לי לאוסף (5-221 לחטאים, בינתים).

כולם צועקים נגד ההפרטה בכל ההפגנות, והשאלה היא: מה זו הפרטה בכלל? הפרטה היא שינוי מבנה ההון במשק. ובקיצור: העברת ההון הפנוי מהרבים אל המעטים.

הפרטה היא תהליך שבו לוקחים את הרווחים של חברה, ובמקום שהם יתפזרו על הרבה אנשים, מרכזים אותם בידיים של מעטים.
ניקח לדוגמא, כדי להמחיש, את חברת החשמל בישראל. כולם אוהבים לשנוא אותם, ולמדנו מגיל צעיר (עוד מזהו-זה) לתעב את העובדים המושחתים של החברה, שזוללים חשמל בחינם ומשכורות גבוהות. אימת המונופול – כך הם נקראים.
מכאן יש גם חיבה רבה לרצון להפריט אותם, ולהראות להם מה זה!

אז נניח, לשם הדוגמא, שיפריטו את חברת החשמל. המונופול לא ישתנה, שכן מדובר בזכיינים ובתחרות מועטה על המחירים בין מעט יצרנים. תהיה תחרות כמו שבשוק הסלולרי יש כיום תחרות . אף יש לציין כי כל הדוח"ות הכלכליים מציינים, שהפרטת משק החשמל תעלה את מחירי החשמל ביחס למחירים כיום – שנמצאים בממוצע העולמי, ולא גבוהים במיוחד ביחס למוצרים אחרים במשק, תחרותיים הרבה יותר.

אז ההפרטה לא תביא לשיפור התחרות ולא לשיפור במחירים.  יש לציין שההפרטה גם לא תזרים הרבה הון חדש לבורסה כן כבר כיום חברת החשמל מגייסת הון כמו כל חברה אחרת, שכן המדינה מסרבת לסייע לה בגיוס החוב, אפילו שהיא (יעני אנחנו) הבעלים.

מה כן ההפרטה תעשה? היא תאפשר לבעלים הפרטיים של המפעלים לפגוע בתנאי ההעסקה של העובדים, ולמשוך יותר הון – דרך משכורות עתק ודרך דיבידנדים – אל ראש הפירמידה, על חשבון העובדים והצרכנים (והמדינה).

כל עוד הבעלות היא אצל המדינה – העובדים נשארים חזקים – וההון שהחברה מרוויחה למעשה זורם אליהם – 15000 עובדים בחברת החשמל, בערך 1000 מהם מרוויחים 30-40 אלף ש"ח, ועוד הרבה עובדים שמרוויחים מעל 10,000 ש"ח, ורוב העובדים שמרוויחים 7000-12000 ש"ח. השכר הממוצע – 15,000 ש"ח. שכר מכובד למעמד ביניים.

ברגע שהבעלות תעבור ליזם פרטי, והחברה תפוצל בין מעט יזמים פרטיים – המנהלים הבכירים ירוויחו 150,000 ש"ח ומעלה, הבעלים ימשכו דיבינדים של עשרות מיליונים – והשכר הממוצע של יתר אלפי העובדים ירד אל 8000 ש"ח, או
אם המנכ"ל מרוויח המיליונים יהיה ממש טוב – הוא יוריד את השכר הממוצע ל 6000 ש"ח.

משמע, במקום שיהיו 15000 עובדים שמרוויחים 15000 ש"ח בממוצע, ומזרימים את הכסף הזה לחנויות, ולנסיעות בקבוצות מאורגנות של הוועד לחו"ל, ולשירה בציבור עם עינת שרוף – יהיו לנו 14500 עובדים שאין להם את הכסף הזה, והם בקושי מגרדים את החודש, ועוד 500 שמרוייחים הון עתק כדי לבנות וילות, לקנות ג'יפים, ולטוס לאלסקה למלון קרח 5 כוכבים. וכמובן לכרטיסי VIP למופע של בוב דילן במצדה.

נכון – בד"כ הפרטה מוצגת כהעברת הבעלות של חברה או מפעל מהמדינה לידיים פרטיות, ומתחולל הויכוח על מי הידיים הנכונות לנהל בית סוהר, או פנימייה או חברת חשמל. אבל הדוגמא שהצגנו כאן נכונה לכל הפרטה, והיא המהות האמיתית שלה.

בעבר, רצו שמבנה ההון יהיה שוויוני יותר, ויצרו את זה דרך בעלות של המדינה על מפעלים ופרויקטים.
בשלושת העשורים האחרונים, ישנם מי שמרוויחים מכך שמבנה ההון ישתנה.

נכון, יש בחברת החשמל עובדים שאולי מיותרים, ואולי יש גם שחיתות וכוחנות של וועד העובדים. ואולי אלו סתם הפחדות של משרד האוצר. אבל ככה זה שיש להם כוח, והם שומרים עליו. אם החברה תופרט – אז הכוח הזה והכוחנות שבו יועברו לבעלי ההון המעטים, על חשבון העובדים.

ולסיום – האם אפשר גם אחרת? הרי גם הלאמה היא תהליך גרוע שמביא להרבה תוצאות לוואי מעצבנות?
כן בהחלט! המדינה לא חייבת להלאים או לנהל חברות, כדי לשנות את מבנה ההון לשוויוני ומפוזר יותר. היא יכולה למשל לחייב הכנסה של נציגים של איגודי העובדים לדירקטוריון של החברה, כך שהם ישפיעו על חלוקת השכר והדיבידנדים. היא יכולה לחייב חלוקת דיבידנדים בצורה שקשורה לביצועים, ושגם יחולקו לעובדים באופן מדורג. העובדים עצמם יכולים להתאגד ולאסוף כוח, גם בלי המדינה. המדינה יכולה לחייב את ההון של העובדים – קרנות הפנסיה – להכניס גם שיקולים של הוגנות בשכר ושוויוניות בשכר לתוך מדיניות ההשקעות שלהם.

גם העובדים יכולים לדרוש את זה מהקרנות שלהם – אבל בשביל זה צריך להתאגד.

בקיצור – ההפרטה היא מהפיכה שקרתה לנו, והתשובה אליה – לצאת לרחובות, ולהמשיך ולשנות!

***

עובדי הרכבת שובתים בשביל כולנו

פוסטר מהסרט "סיפורים מהמסילה" (2001) של קן לואץ' . cc: wikipedia
ג'יימס מיק מעניק ביסוס עובדתי מפורט ומרתק ל"סיפורי המסילה", סרטו של קן לוץ` על הפרטת הרכבות בבריטניה ".פוסטר מהסרט (2001) של קן לואץ' . cc: wikipedia

לא מדובר פה במאבק כוחני על כמה שקלים – עובדי רכבת ישראל נלחמים על בטיחות הנסיעה, כמו גם על הביטחון התעסוקתי שלהם. מי רוצה לנסוע ברכבת שלא עומדת בתקני הבטיחות, או שעובדיה צריכים השלמה לשכר מינימום?

ם אתם נוסעים ברכבת מדי פעם או אפילו כל יום, בטח עייפתם מהעיכובים, השביתות והאמינות הנמוכה של השירות. אתם בטח רוצים להיכנס לקרון ולהגיע בזמן. אבל האם הייתם רוצים לסיים את הנסיעה בתאונה? האם אתם סומכים על עובדי רכבת שמרוויחים פחות משכר המינימום ולא מסוגלים לגמור את החודש? האם הייתם רוצים שהרכבת תופרט לגמרי, ורווחיה יעברו לידיים פרטיות? האם תרצו למכור את התשתיות השייכות למדינה לגורם חיצוני שאין לו שום אחריות לגבי האזרחים?

אי אפשר לקבוע את היחס שלנו לשביתת עובדי הרכבת, בלי לענות לשאלות אלה. עובדי הרכבת לא מנהלים משא ומתן על שיפור תנאי שכר ולחיצה מיותרת על השאלטר, אלא מאבק על החיים שלנו במדינת ישראל. זהו מאבק על הבטיחות של הנוסעים, על הביטחון התעסוקתי של העובדים ועל הכרה בוועד העובדים, כחלק מיחסי עבודה הוגנים וצודקים.

לטענת הוועד, הנהלת הרכבת מתנהלת בצורה לא בטיחותית ומסכנת את שלום הציבור. ההנהלה מבקשת להכניס לקווים בין הוד השרון לראשון לציון קטרים חדשים שאינם בטיחותיים, ושנהגיהם לא השלימו את הלמידה הנדרשת להפעלתם. זאת הסיבה שהועד מנע את יציאתם לעבודה. בוועד עובדי הרכבת לא רוצים לחכות לתאונה הבא שבה יוכפש שמם, וחמור מכך – ייפגעו נוסעים, עקב עומסים כבדים שההנהלה שמה על נהגי הקטרים. בוועד דורשים שלא לסכן את שלום הציבור.

הבמאי קץ לואץ' ביים סרט חשוב על הפרטת הרכבות בבריטניה "סיפורי המסילה" (,The Navigators) בשנת 2001. הנה הטריילור שלו. וכך כותב יוסי דהאן ב"העוקץ" על הסרט: "כיצד הפסידו משלמי המיסים בבריטניה 10 מיליארד לירות שטרלינג בהפרטת רשת רכבות אחת. ג'יימס מיק James Meek בתחקיר ארוך ומפורט המשתרע על פני 18 עמודים בעיתון הבריטי ""Guardian חושף כיצד בצע כסף, בורות, אדישות והרצון למכור את חזון ההפרטה לציבור ולשלטון גרמו לאסון פיננסי ותחבורתי בבריטניה. מיק מעניק ביסוס עובדתי מפורט ומרתק ל"סיפורי המסילה", סרטו של קן לוץ` על הפרטת הרכבות בבריטניה "


בבריטניה זה לא עבד

שביתת עובדי הרכבת היא חלק ממאבק רחב יריעה של עובדים שונים במגזרים שונים. רק השבוע הסתיימה שביתת ההסתדרות למען הביטחון התעסוקתי של עובדי הקבלן המועסקים על ידי המדינה. יו"ר ועד עובדי הרכבת גילה אדרעי גילתה לנו כי חלק מעובדי הרכבת מקבלים השלמה לשכר מינימום, במקום שיהיה הסכם עבודה מסודר לשנת 2012. הנהלת הרכבת לא מעוניינת לדאוג לעובדים שלה ולהגיע להסכם קיבוצי משופר, ומסרבת לדבר עם הוועד. הדרישה להעלאת תנאים לא מגיעה בזמן שהקופה ריקה – ההנהלה מוציאה עבודות החוצה, למיקור חוץ, במקום להעניק את המשרות לעובדיה.

היינו מצפים שדווקא במקום עבודה כמו רכבת ישראל, בגלל אופייה הציבורי, נוכל לסמוך על קיום ועד איתן ואסרטיבי, שמייצג את צרכי העובדים והרכבות למען שמירה על ביטחון הציבור. אך נראה שהנהלת הרכבת אינה ששה להכיר בוועד העובדים ולנהל איתו מו"מ. בהיעדר הכרה, דיאלוג והתנהלות הגיונית של ההנהלה, ובהעדר עזרה מבית הדין לעבודה, העובדים נדחקו לקיר.

אין פלא שהנהלת הרכבת פועלת בצורה כל כך אטומה. יושב ראש רכבת ישראל, אורי יוגב, נחשב לאחד התומכים הגדולים בצמצום נרחב של המגזר הציבורי ובהפרטה. כששימש כאחראי על אגף התקציבים במשרד האוצר, יוגב עזר לנתניהו לצמצם את העבודה המאורגנת ולהפריט מכל הבא ליד.

מחדל השריפה בכרמל והמחאה החברתית כנראה עדיין לא הביאו את סיום עידן ההפרטה. תוצאות המאבק ברכבת יקבעו את עתיד הביטחון הפיזי והתעסוקתי שלנו ושל העובדים. אם המאבק ייכשל, שר התחבורה ישראל כץ וממשלת נתניהו לא יוכלו להיות אחראיים לחיינו כציבור הנוסעים והעובדים. ראינו כבר מה קרה בבריטניה, שם שהפרט הרכבת הביאה לזלזול בבטיחות ותאונות קטלניות. בואו לא נחכה לאסון כדי להילחם במצב.

הטור התפרסם לראשונה בבלוג שלי במאקו

*

למה זה בדיוק, אבל בדיוק הזמן הנכון להתייצב לצד עובדי הרכבת במאבקם הצודק נגד הפרטת פעילות התחזוקה – קיראו על הפוליטיקה המלוכלכת שמסבירה הרבה מהלכים על לוח השחמט הניאו ליברלי המלוכלך הזה.

חייב לתלות מישהו בכיכר העיר

ההוצאה להורג של רובספייר
ההוצאה להורג של רובספייר

משרד הרווחה: דרוש תקציב

 

התגובות למקרה רצח הילדות רוני ונטלי בידי החשודה העיקרית במקרה – אימם מיכל אלוני ברעננה מלמדות אותנו  על חוסר האונים של הציבור. עו"ד חיון ששוחחה עם מרשתה החשודה מיכל אלוני טענה כי: "רשויות הרווחה שליוו את המשפחה יכלו למנוע את האסון הזה אם היו מטפלים בה ובמשפחתה". גם הבעל עמוס האשים את שירותי הרווחה בעיריית רעננה: "שתלך לעזאזל מחלקת הרווחה, בגללם הילדות שלי מתות", אמר לחוקרי המשטרה. "שתלך קיבינמט העובדת הסוציאלית. פניתי אליהם אפילו בבוקר, התרעתי, סיפרתי על הבעיות, אבל הם לא התייחסו." בראיון אחר עמוס טען כי משרד הרווחה בעיר הוא רק "משרד" וכוונתו אולי הייתה שהוא חסר שיניים, מקום חסר השפעה של בירוקרטים. אסור לנו לשפוט את האב בשעת צערו. אך יש לדעתי להתייחס לסוגייה זאת בצורה מורכבת. העברת סמכויות העבודה הסוציאלית לחברות פרטיות הינה סכנה ברורה ומיידית. ישנן לא מעט קולות הדורשים להפריט את הביטוח הלאומי ולהעבירו לשוק הפרטי. אך צריך להילחם באלו הדורשים את צמצום כוחה של מדינת הלאום. דעו שעם התרוקנות השירותים החברתיים, אנו נאבד גם המשמעות הכוללת של היותנו חלק ממשפחה, קהילה וחברה. המשך קריאת הפוסט "חייב לתלות מישהו בכיכר העיר"

יש מיליארד סינים בחיים ואני מי אני, איפה אני

רוג'ר ואני סרטו הראשון של מייקל מור כבמאי "רוג'ר ואני" שיצא לאקרנים בשנת 1989 תיאר את העיירה פלינט במישיגן, לאחר שחברת ג'נרל מוטורס סגרה את מפעליה במקום. המפעלים עברו למקסיקו בכדי להוזיל את עלויות הייצור. רוג'ר מור תיאר בייאוש רב את הפיכת עיר נעוריו לעיר רפאים, מיואשת, מובטלת וחסרת עתיד. הסרט ביקר בצורה חריפה את ראיית העולם הניאו-ליברלית ואת הגלובליזציה שלא התחשבו בגורם האנושי וחפשו רק את הרווח המהיר.

הרעות החולות של הגלובליזציה העולמית הגיעו לפתחנו. מפעל "מכתשים אגן" (המייצר קוטלי חרקים, עשבים ופטריות) על אלף וארבע מאות העובדים שלו עומד להמכר ל"כמצ'יינה" חברה ממשלתית סינית. לחברה מפעלים ברמת חובב, באר שבע ואשדוד. אלפי עובדיה מפרנסים כארבעת אלפים משפחות ברחבי הדרום ולא ברור מה יעלה בעתידם לאחר המכירה.

"מכתשים אגן" מייצאת למעלה משני מיליארד דולר בשנה ונחשבת לחברת הכימיקלים השנייה בגודלה בישראל. נוחי דנקנר יו"ר אי.די.בי רכש בזמנו את "מכתשים אגן" מתאגיד "כור". דנקנר טוען שהצעד בלתי נמנע. אך העובדים לא מאמינים לו. הם יודעים שבזמן הם עבדו והביאו את המפעל להישגים טכנולוגיים ההנהלה גזרה לעצמה דיבידנדים ורווחים ענקיים. כאמור המציאות האמריקאית מלמדת שמפעלים שהועברו לסין לא חזרו לארה"ב וערים גדולות הפכו לערי רפאים. העובדים מרגישים שזהו העתיד המתקרב לפריפריה הדרומית עם מכירת המפעל לסינים.

הסינים מוכנים לשלם עבור כל מניה של "מכתשים אגן" כשישים אחוזים מעל ערכה בבורסה. אחד המרוויחים הגדולים בעסקה הוא המנכ"ל ארז ויגודמן שנכנס לתפקידו בתחילת השנה. ויגודמן קיבל 3.6 מיליון אופציות, 75 אחוזים מתוכן במחיר מימוש של 20.22 שקל למניה. אם העסקה תצא לפועל, הוא יוכל לממש את האופציות ולקבל תמורתן כארבע מיליון שקל. דנקנר מכנה את העסקה כצעד של התייעלות.

מכתשים אגן הרוויחה בארבע וחצי שנים האחרונות כשש מאות מיליון דולר רווח נקי, על אף המשבר העולמי. מכירותיה הסתכמו בכעשר מיליארד דולר ומזה תשע וחצי מיליארד ליצוא. מנקודת ראות כלכלית ומשקית אלו תוצאות משביעות רצון. אך הבורסה לא הייתה שבעת רצון והמנייה ירדה בארבעים וחמש אחוז. ועכשיו הסינים באים ורוצים לחתוך לעצמם את הרווח.

הסינים מחזיקים בייצור זול, מטבע מווסת ובמאגרי הון אדירים, אך ניתן לעמוד בהצעה שלהם. דנקנר יודע זאת. אך הוא משתוקק לגזור את הקופון ובו בזמן להמשיך להציג את עצמו כמיטיב עם הפריפריה. אך אי אפשר להחזיק את החבל משני צדדיו. עופר עיני, מזכ"ל ההסתדרות התערב בכדי לנהל מו"מ בין שני הצדדים. חלק מהעובדים טוענים שעיני איבד את היכולת להיות אובייקטיבי, משום שאי. די. בי מעסיקה את קרוביו. אך העובדים מביעים בעיני אמון.

האובדן של מקומות עבודה, טכנולוגיה והון לידי הסינים אינו רק מעשה כלכלי. זהו סימפטום של חוסר ראייה אסטרטגי. המנהלים שקיבלו בונוסים גדולים היו צריכים לחשוב על אפשרויות יצירתיות יותר להישרדות של "מכתשים אגן" בכלכלה הגלובלית. אך המנהלים דאגו אך ורק לכיסם. וכרגע העתיד של החברה, עובדיה ומשפחותיהם לוטה בערפל.

הדעה התפרסמה לראשונה ב"ישראל היום" ב27.10.2010 ובגירסא מלאה גם ב"העוקץ"

פרטים נוספים:

שלי יחימוביץ': על מה אתה מברך, ביבי? רקוויאם למותו הקרוב של מכתשים אגן, מפעל מפואר שנוחי דנקנר עושה ממנו אקזיט ומחסל אותו. השבוע הושלמה מכירתו לכימצ'יינה הסינית. ומי שולח ברכה חמה לנוחי דנקנר על העיסקה ה"מוצלחת"? ראש הממשלה, לא פחות! זה מקומם, כי אין מקום לברכות אלא לצער עמוק ולהבנה שמדובר במפעל ישראלי מתוחכם שסיפק פרנסה לאלפי משפחות בנגב, ונוכח ניהול כושל, והאקזיט שעשה דנקנר לסינים – אחת דינו להיסגר אחרי תהליך מייסר של פיטורים. מתי ביבי יבין שבלי תעשיית כחול לבן משגשגת לא יהיו בישראל פרנסה לעובדים, פיתוח מדעי וצמיחה למשק? הנה ידיעות עדכניות על העיסקה, והנה טיפול קודם שלי בפרשה העגומה.

אפשר לנצח: ריאיון עם פרופ' דני גוטווין

בכניסה למשרד של פרופ' דני גוטווין  בקומה ה-14 באוניברסיטת חיפה אני מבחין מיד בערימות על ערימות של ספרים ומכתבים שנשלחו אליו. הוא מתנצל ומסביר לי שהוא בקרוב עובר לחדר חדש שיכיל את הספריה העצומה. אני מנסה לצאת מהדימוי של הפרופסור המפוזר ולחזור ולהביט בדני גוטווין כפי שהוא, אחד מהאקטיביסטים הפוריים ביותר בשנים האחרונות. קשה להתעלם ממנו, בין אם אנו נפגשים בהרצאות של אירגונים וקרנות חברתיות ובין אם אנו נפגשים בהפגנות כנגד הדיכוי הכלכלי, החברתי, המגדרי, הלאומי והאתני המופעל בישראל. במדינה שבה כל ילד שלישי עני ואשר חרטה על עצמה את מדיניות ההפרטה דני גוטווין נעמד אל מול הקשר המתהדק בין השלטון וההון ומציב אלטרנטיבה סוציאל דמוקרטית. בבחירות האחרונות אף עמיר פרץ אימץ את משנתו וביחד הם יצאו לדרך חדשה, כשהם סוחפים אחריהם אוכלוסיות מוחלשות שהצביעו בעד פרץ בפעם הראשונה ואוכלוסיות מבוססות שבחרו לברוח אל זרועות הבורגנות הדשנה של מפלגת "קדימה". בינתיים מלחמת לבנון השניה הופיעה וטרפה את הקלפים החברתיים. דני גוטווין לא הפסיק להאמין במאבק, במשנה הסוציאל דמוקרטית וגם אם מפלגתו נקברה תחת קרעי הקואליציה עם ליברמן. דווקא ביום קשה שכזה בחרתי לעלות את 14 הקומות אל משרדו של גוטווין ולברר היכן ואיך אפשר להציב אלטרנטיבה למדינה מושחתת שאיבדה כל צלם אנוש.

המשך קריאת הפוסט "אפשר לנצח: ריאיון עם פרופ' דני גוטווין"