השיר על העזיבה

זה קרה שנה אחרי שהגעתי לברלין. הרגשתי רגש עז לפרסם ספרון קטן של שירי אהבה ופרידה, וקראתי לו "פרידה בברלין". זאת למרות שבשנה הקודמת כבר פירסמתי את ספרי הרביעי. אולי זה היה החורף הראשון בצפון אירופה, ואולי זה הרצון לנצח את הבדידות שנחתה עלי, out of now where. בכל מקרה, עקפתי את כל המערכת הממסדית, בלי עותק שיתפרסם בנייר, בלי השקה ובלי יח"צ. פשוט ספר דיגיטלי, שעלה לאוויר במחיר שווה לכל פועלת ופועל.
אחד השירים מהספר, "המילים על העזיבה" ממשיך לנסוע רחוק. הוא הולחן על ידי הזמרת ניצן ברנשטיין, הוא פורסם בכתבי עת, במחקרים, בעיתונים, בתערוכות, ועכשיו המוזיאון היהודי בברלין מפרסמו כחלק מהתערוכה " A wie Jüdisch".

ברליניזציה של השירה העברית החדשה

השיר "המילים על העזיבה" מופיע בתחילת החלק השני של ספר שיריו החמישי של המשורר מתי שמואלוף (יליד 1972, חיפה, מתגורר כיום בברלין, גרמניה), "פרֵדה בברלין" (2014, בוקסילה, ספר דיגיטלי, עריכה: יובל גלעד; שירי הספר לא מנוקדים להוציא מקומות מסויימים לצורך הבהרה). זה שיר מיפוי שמשלב בתוכו מספר מפות אוטוביוגרפיות: מפה ארס-פואטית (השיר העומד ליפול); מפה גיאוגרפית (חיפוש החיים החדשים בברלין); מפה של שפה (מעבר לדיבור באנגלית שבורה); אפילו מפה של לאום (סגירת הטלפון היהודי) וכן גם מפה משפחתית-אינטימית (הפרדה מן האם [במרכז החלק הראשון של הספר עומדת הפרדה מאהובה]; מהספרים; החברים; האהבות; האותיות). כל אחת מהמפות הללו ניתנות להרחבה ומחשבה אודותן (למשל: האם השיר נופל כ"נפולת של נמושות" או למשל מה ההבדל בין אנגלית שבורה לבין אנגלית רצוצה ומדוע נבחר דווקא השורש ש.ב.ר לתיאור השפה המתווכת בין היהודי מישראל לבין המקומיים מגרמניה) אולם המשורר מסתפק בתיאור מינימליסטי של כל אחת מהן (לכן השיר נקרא "המילים על העזיבה"). יש כאן טון מינורי נלווה לצעד שנתפס כדרמטי – מעבר לארץ אחרת ועוד גרמניה (כאן מהדהד שוב הטלפון היהודי שנסגר) – וזו בחירה מאוד אמיצה מצדו של המשורר לנהוג כך. הוא כמו מנפה את המלודרמטיות האפשרית ומותיר את הדברים יבשים, קטלוגיים, כמעט אפילו אובייקטיביים. כמובן שהם לא.