זובידה ונוריאלי, שכחתם שהעיר הלבנה היתה פעם שחורה?

 אי אפשר לדבר על המזרחים בתל אביב ובישראל בכלל ועל דחיקתם, בלי להזכיר את הפרויקט האכזרי של הנכבה 

אל תספרו לי על בן גוריון: שתי קריאות שונות ב"עוודה"

יום אחד, בהיר או כהה, מלא שמש או קריר וקפוא, תומר גרדי, עורך "סדק" ביקש ממני לכתוב סיפור קצר שיתרחש במציאות שאחרי שיבת הפליטים. עד אז ניסיתי בכל הכוח שלא לכתוב סיפורים על המציאות היומיומית ועל האמונות הפוליטיות והחברתיות שלי. רציתי לברוח הכי רחוק מהזמן והמרחב הנוכחי. אך הבקשה שלי הצליחה לחדור את החומה של הסירוב שלי. ונוצר סיפור שקושר את חזרת היהודים-הערבים למדינות ערב ובו זמן את חזרת הפליטים הפלסטינים לפלסטינים בתוך סיפור שבתוך סיפור.

מברלין באהבת מלאך: רשימה ראשונה של בן מהגרות

יום אחד קמתי ונסעתי. עזבתי עבודות. עזבתי אהבות. עזבתי משוררים ומשוררות. עזבתי משפחות. ונפרדתי יפה. כתבתי על כך את הפוסט הכי מצליח שלי בבלוג במאקו וגם פולואו אפ כתשובה ליאיר לפיד שגם עשה אפקט רעש של דיסטורשיין יפה. מנסה לשרוד בפעם הראשונה בחיי רחוק מכל מה שהכרתי. קיראו קצת חדשות ספרותיות מעולמי ….

סדק בבאר שבע

כתב העת "סדק" יוצר שינוי בתרבות בישראל. הוא מחזיר למודע בחזרה את חוויות החיים שהוכחשו. כיום הממסד נלחם בכל דרך בזיכרון הפלסטיני. אך אם בכל-זאת תרצו לחצות את הגשר מעבר לתהום הלאומית, אין צורך לקחת ל.ס.ד, או לנסוע להודו. באירועים המיוחדים של כתב העת "סדק" תחוו מציאות עמוקה יותר ואולי תחצו את גבולות הגטו הישראלי. הזיכרון שברשותכם/ן נשען על ידע מוסרי והוא יסייע לכם/ן לקבל משמעות על הזיכרון והתודעה הפלסטינית. אז קדימה תפתחו את כתב העת של "סדק" ובואו להשקה הקרובה בבאר שבע.

שיבת הפליטים הפלסטינים לתרבות בישראל

גיליון חדש של סדק שבא לקדם את שיבת הפליטים הפלסטינים. הגיליון פורסם הפעם באנגלית, ערבית ואנגלית וגם ניתן להדפסה באופן מקוון. הדבר הראשון שזיהיתי בגיליון הוא רמת העיצוב חסרת התקדים שהושקעה בגיליון. כנסו פנימה, שיבת הפליטים, אינה מדע בדיוני, היא זכות לגיטימית. במשך שנים היהודים זכו לזכות זאת באופן טבעי ושקוף והיום אחרי עשרות שנים התביעה עדיין רלוונטית למיליוני פליטים בעולם החיים ללא מולדת.

אל תגידו בגת: הנכבה הפלסטינית בשירה העברית 1948-1958/ אסופת שירים

גיליון "סדק" חדש ראה אור. הייתי שותף לעריכה שלו ביחד עם איימן סיכסק, מורן בנית, ותומר גרדי. העורך הראשי הוא חנן חבר. חלק גדול מהשירים שלי בספר החדש "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" (שייראה אור בסוף ינואר בהוצאת נהר ספרים ובעריכת ראובן מירן), נכתבו תוך כדי קריאה בכל כתבי העת והעיתונים שישבו דומםהמשך לקרוא "אל תגידו בגת: הנכבה הפלסטינית בשירה העברית 1948-1958/ אסופת שירים"