זונה, הם עושים לךְ [סיפור]

2016-03-29 21.12.34

זונה, הם עושים לךְ [סיפור]

אני הולכת ברחוב בתל־אביב, אחרי שחזרתי מחו"ל ואף אחד לא יודע מי אני. אף אחד לא יודע או זוכר את העבר שלי. אני לגמרי רגילה. כמו כולן. הולכת צעד אחר צעד. ובכל זאת אני מה זה פוחדת. מתה מפחד שיֵדעו. שפתאום אני אלך ומישהו יזכור את האף שלי, למרות שעברתי ניתוח. או שמישהו יזכור את הגבות שלי, למרות שאני דואגת למרוט אותן לגמרי אחרת. שמישהו יעבור לידי ויריח את הריח שלי מבעד לכל חומות הבושם. הכול יכול לקרות. אני הולכת ולא מצליחה לעצור את הכעס שלי על כל השנים שביזבזתי. אני זאת שהרוויחה את הקופה הגדולה והצליחה לצאת מתוך התעשייה. אבל עדיין כואב לי על הנערה הזאת, שבפעם הראשונה החליטה לתת בכסף את בתוליה לאבא של החברה הכי טובה שלה. הוא לא הציע כסף בהתחלה. אמר שהוא אוהב וכל הבולשיט הזה. אבל כבר אז היא ידעה שהוא משקר עליה. מה גם שלא היתה בדיוק בתולה. אלא רק הביאה סכין גילוח קטנטן בכדי שיהיה דם והוא יסופק וגנחה כמו שגנחה. והוא אכל את כל העסק והשאיר לה מאתיים וחמישים ש"ח. היא מיהרה לחברה הכי טובה שלה. ואני נשארתי עם הזיכרון של הכאב. זה לא כאב לי פיזית. למרות שהיו פעמים שחזרתי צולעת ולא יכולתי לשבת, מסוממת לגמרי, מטושטשת לחלוטין. אבל הצלחתי לצאת. זה מה שחשוב, ואני צריכה לשכוח. אני כבר שוכחת. בעצם כבר מחקתי את כל זה. אני הולכת ברחוב אלנבי בתל־אביב ואף אחד לא מכיר אותי. רק ג'וי, בת אחותי, באה לבקר אותי בסנטר. אנחנו הולכות לפדיקור, מסאז' ומניקור. היא מלווה אותי, ואני מבטיחה לה יום כיף והיא אוהבת את המתנות שלי. במיוחד כי אמא שלה מסכנה כל כך ואין לה כסף לתת לה. אני מסתכלת עליה ורואה אותי. אבל אצלי זה השתלם, ואצל האחרות לא נותר דבר. אני זוכרת כל כך הרבה מוצלחות ממני שגמרו בהתמכרות, שהתאבדו, שהשתגעו, שנרצחו, שנאסרו, שנעלמו, ופתאום בלעה אותן האדמה. ולא ראיתי אותן עד היום. ויש לי חשד סביר להניח שהם קברו אותן. אבל מה אני חופרת לעצמי במוח כשג'וי כזאת חמודה.

ארומה של גזענות: צבע עור, קפיטליזם, מגדר והיררכיה אתנית

את הקפה שלי- נטול גזענות בבקשה!

נמשיך לדרוש את פיטורי סהר שפע ועד אז נחרים את מוצרי "ארומה".

סהר שפע, מבעלי רשת בתי הקפה ארומה, פירסם לשון הרע של עובדת חברת כלמוביל, מלי שלו, יבואנית כלי רכב מסוג מרצדס, כאשר הטיח בה את הדברים הבאים: "את רואה את צבע עורי? אני לבן ואת שחורה. אני אזיין אותך. הלבן הזה ילמד אותך לקח. את כתם שחור. את אשה שחורה ונחותה, את מטומטמת. את אפס, ואני מרוויח 800 דולר לדקה". כך קבעה השבוע סגנית נשיא בית משפט השלום בתל אביב, השופטת שושנה אלמגור.

סהר שפע מבעלי ארומה משתלח בעובדת כלמוביל: "את רואה את צבע עורי? אני לבן ואת שחורה; אני אלמד אותך לקח", 09.11.2006, עיתון "דה מארקר", מאת  ארנון בן-יאיר.

עוד על הכתבה ב-YNET: שימו לב לתגובה של בעלי הרשת, על היותם מעסיקים של מזרחים בהנהלת הרשת, כמו רצו לומר שעובדת העסָקָה תסלק ותעלים את הגזענות. אבל אנו יודעים היום שגם היחסים הכי אינטימיים בין גברים לבין נשים עדיין לא מבטלים את העובדה שיש פערי שכר ויחסי כוח ביניהם. המלחמה בגזענות צריכה להיות רחבה ומקיפה ותחילתה בהכרה שהחברה בישראל מחזיקה במסמני זיהוי גזעניים.

התגובה של גדיאלגזי: יוזמה מצוינת! אבל מדובר לא במנהל, אלא באחד מן הבעלים של הרשת, ולכן לא יפוטר… ולא פחות חשוב: הגזענות היא אתנית ומעמדית באופן בלתי נפרד ("את אפס ואני מרוויח 800 דולר לדקה"). לא פחות מכך מעניינת תגובת החברה: סמנכ"ל השיווק של רשת ארומה נועם ברמן, מסר בתגובה כי: "בניגוד למה שפורסם, סהר שפע הוא לא אחד מבעלי הרשת. סהר הינו הבעלים של רשת ארומה תל אביב, בעוד אחיו יריב שפע הוא הבעלים של רשת ארומה. כיום לרשת ארומה יש עשרה שותפים, ומתוכם שבעה בני עדות המזרח. הרשת מגנה בכל תוקף כל גילוי של גזענות או אפליה".

הנפנוף במזרחיות המוצא מצד הרשת מזמינה אותנו לשאול, כמה מזרחי הוא מזרחי מטעם, כזה שאפשר לנפנף במוצאו כדי להכשיר דיכוי חברתי? אפשר לנחש שהשותפים הפכו ל"מזרחים" מהרגע שאיש יחסי הציבור נזקק לכך: אפשר להשחיר קצת את ההון כדי להכשיר את השרץ הגזעני. ומצדנו: איך אפשר להציב מזרחיות מתריסה, אנטי גזענות ושוויונית, מול תמרוני המוצא.

***

מרד צרכנים ברשת ארומה

סהר שפע, בעלי רשת בתי הקפה ארומה בתל-אביב, הטיח לפני כשנתיים בעובדת חברת כלמוביל מלי שלו את הדברים הבאים: "את רואה את צבע עורי? אני לבן ואת שחורה. אני אזיין אותך. הלבן הזה ילמד אותך לקח. את כתם שחור. את אשה שחורה ונחותה, את מטומטמת. את אפס, ואני מרוויח 800 דולר לדקה". השבוע קבעה סגנית נשיא בית משפט השלום בתל-אביב, השופטת שושנה אלמגור, כי זוהי לשון הרע. פסיקתה של אלמגור היא אחת הפסיקות הראשונות המאשרות את קיומה של גזענות בישראל וקושרות אותה למוצא מזרחי. אך לטענתי, פעולות גזעניות המאששות ביטויים של יחסי כוח אתניים, המבוסס על טיעונים חברתיים ולא מהותניים, מתקיימות בצורה מקפת בחברה בישראל. ברובן הן אינן לא מובאות לדיון, קל חומר לא נטענות על רקע הזכויות הקולקטיביות המשפטיות של המזרחיים.
ד"ר יפעת ביטון מרחיבה את הדיון על היעדרה של הקטגוריה המזרחית במערכת המשפט, וטוענת כי למרות תפקידו המרכזי של השלטון במיצובם המנוחשל והנחות של מזרחיים בחברה הישראלית – מקביעת הסדרי הדיור והפיזור הגיאוגרפי שלהם, דרך העמדת מערכת חינוך לקויה ומפלה וכלה ביצירת יחסי תלות של רווחה – כמעט ולא ניתן למצוא עקבות משפטיים פורמליים למעורבות הזו. כמעט כל שעשה השלטון בנוגע למזרחים נעשה בדרך של הסדרים חשאיים, פנימיים או "ביצועיים", להבדיל מ"חקיקתיים".
קורבנות מערכת המשפט הליברלית
החברה הישראלית הינה חברה בעלת סימוני זיהוי גזעניים קשיחים. היא קושרת בין מסמנים חברתיים (ארץ מוצא), מסמנים ביולוגיים (צבע עור וכדומה), מסמנים תרבותיים (מבטא, לבוש ועוד), מסמנים מעמדיים, מגדריים, אתניים ומיניים, והופכת אותם למצב "טבעי" ובלתי ניתן לערעור. המצב הזה מתקיים בתוך היררכיות קשיחות המונעות תנועה ביניהן ושידרוג הסובייקט כחלק ממימוש זכויותיו הדמוקרטיות. למרות ההיררכיות הנוקשות הללו, לעיתים ישנם רגעים שבהם החירות חוזרת לאזרח והוא מנסה להתמרד כנגד "מקומו הטבעי" בחברה וכנגד חלוקת העבודה התרבותית. פסק הדין של השופטת אלמגור חייב להתקיים בקונטקסט חברתי רחב יותר. עליו לשאול מדוע בתי-הספר המקצועיים ממוקמים באזורים בהם מתגוררות שכבות אוכלוסיה מזרחיות וערביות, ובכך החיבור בין ארץ מוצא, אתניות, לאומיות ודת והחינוך הראוי להן, ממשיך להתקיים.
ישנן שאלות חברתיות רחבות יריעה שאינן מקבלות ארטיקולציה משפטית מעבר לקורבנות היחידים המשקפים את מערכת המשפט הליברלית. מצד אחד היא מכחישה את מבני הדיכוי המקיפים (ארץ מוצא, שכונת מגורים, גן, בית-ספר, צבא, אוניברסיטה, מעמד תעסוקי, פנסיה ועוד קטגוריות שבתוכן מכוננת המזרחיות), מצד שני מהווה היא עצמה שיעתוק של מבני הדיכוי חברתיים. בידקו למשל, כמה שופטי בית משפט עליון מזרחיים קיימים ביחס לאחוז האוכלוסייה שהם מייצגים, וכמה מזרחיים, הן סוהרים והן אסירים, תמצאו בבתי סוהר.
אקט של מודעות חברתית
אין ספק שבדבריו של שפע מתקיים הקשר הגורדי בין היררכיות אתניות ("את נחותה"), צבע עור ("את כתם שחור"), קפיטליזם ("אני מרוויח 800 דולר לדקה") ומגדר ("אני אזיין אותך"). הקשר הזה הוא חלק מההתנגדות לשינוי זכויות היתר בידי אוכלוסיות חזקות לטובת אוכלוסיות מוחלשות. כך, שאלות של זהות ומעמד לא רק שמזינות זו את זו, אלא גם מהוות תאומים סיאמיים שלא ניתנים להפרדה. תגובת רשת ארומה לפיה הם מעסיקים מזרחיים בהנהלה, רק מוכיחה את היעדרה של הבנה בסיסית לגבי התנהגות אתית. שהרי לפני כן חברי ההנהלה הללו לא היו "מזרחיים" וכרגע הם משמשים כעלה תאנה כנגד פיטורי עובד שהואשם בריש גלי בלשון הרע. כאקט ראשוני של מודעות חברתית אני קורא למרד צרכנים ברשת ארומה, מרד שידרוש בכל תוקף את פיטורי המנהל שהואשם בבית המשפט.
המאמר פורסם לראשונה באתר "YNET".

לקריאה נוספת:

· העובדת סוכנות מרצדס: "הוא קרא לי אפס, שחורה ונחותה", אלי סניור, עיתון תל אביב, 14.01.2005
· מה מקבלים העובדים שמגישים לנו את הקפה, ארנה קזין, הארץ, 22.02.2006
· סהר שפע מבעלי ארומה משתלח בעובדת כלמוביל: "את רואה את צבע עורי? אני לבן ואת שחורה; אני אלמד אותך לקח"', ארנון בן יאיר, דה מארקר,  09.11.2006
· בעלי ארומה יפצה אישה שקילל: שחורה, ורד לוביץ' ומיטל צור, ידיעות אחרונות, 09.11.2006
·בעלי רשת ארומה יפצה מתאמת שירות לקוחות בסוכנות מרצדס בגין לשון הרע, נועם שרביט, גלובס, 09.11.2006
· ארומה של גזענות: צבע עור, מגדר, קפיטליזם והיררכיות אתניות, מתי שמואלוף אתר "רשימות", 10.11.2006
· סמי שלום שיטרית וצ'רלי ביטון מתראיינים לידיעות אחרונות -"ההערה של בעלי ארומה – חלק מתרבות גזענית", מיטל צור ועירית ליבנה, 11.11.2006.
· בכוסו, בכיסו, בכעסו, נרי אבנרי, אנ.אפ.סי, 12.11.2005
· בעל רשת קפה ארומה הורשע בגין לשון הרע, האייל הקורא, 13.11.2006
· קריאה למרד צרכנים בארומה, מתי שמואלוף, אתר ידיעות אחרונות, 14.11.2006
· קפה? לא שחור! אסף פרץ, דעות – ידיעות אחרונות, 14.11.2006
· אסף פרץ מתראיין בכתבה ארומה של גזענות, מיכל פלטי, 15.11.06, הארץ.
· קפה שחור, יובל אביבי, וואלה, 15.11.06
· משבר בארומה? שכרו את שירותי שלמור-שרף עקב ביטויי הגזענות שהשמיע אחד מבעלי הרשת, רן רימון, גלובס, 15.11.2006
· עו"ד קלריס חרבון יוצאת בקריאה להחרים את רשת ארומה בשל גזענות, איציק וולף, ערוץ 7, 15.11.2006
· ארומה תתבע את סהר שפע ב-20 מ' שקל, הטלנובלה של "ארומה", גלי ברגר, דה מארקר, 16.11.06
· ארומה: דבריו של שפע "מגעילים", כתב "עניין מרכזי", 16.11.2006
· בעלי ארומה מגיבים: יתבעו את סהר שפע ב-20 מ' ש', אפרת אדיר, הבינלאומי, 16.11.2006
· הכתם של ארומה: מנסה להתנער מסהר שפע, מיטל צור ואורנה יפת, אתר ידיעות אחרונות, 16.11.2006
· בעלי ארומה התנצל וישלם 100 אלף שקל, דורית סיטון ודנה וייס, אתר ידיעות אחרונות, 16.11.2006

· קפה לבן, חלול, שקוף, שלומית ליר, העוקץ, 16.11.2006
· ארומה מנסה למחוק את הכתם, אתר הצופה, 17.11.2006.
· היום: הפגנות בעקבות התבטאויותיו הגזעניות של אחד מהבעלים: האם הצרכן הישראלי ימרוד ברשת "ארומה" בגלל הערות גזעניות?, תמרה טראובמן וגלי ברגר, אתר הארץ, 17.11.2006