"שלא אשאר כבוי ככה"

כל שיר נושא בתוכו זיכרון. השירים המשמעותיים בחיי מכילים בתוכם זיכרונות. אני זוכר למעשה איך שמעתי בפעם הראשונה את הפזמון "מכיוון ההר הכל רגיל / אוקטובר הטוב עומד להתחיל" של עמיר לב, כשנסעתי במכונית של הוריי, אל מול הקניון של חיפה, בואכה העלייה של כביש פרויד. והתחלתי לבכות. כל הסכסוך המזויין הזה קרע לי את הלב. לא יכולתי לשאת אותו על גבי, במיוחד כחיפאי שראה את משטר ההפרדה בעיר הולדתו.

רוני סומק עולה על הרכבת האחרונה לבגדד להיפרד מדוד סלים | האמן אמיר כהן בתמונות לספר האמן "דוד סלים" עם רוני סומק | אלג'יר: אבו סומק יצמח מהתמר הקבור |

רוני סומק בשיר ויצירה חדשים מסמן אפשרויות חדשות לישראליות, דווקא כשהוא נפרד מדודו סלים. הוא מביט במקביל גם אל העבר האבוד של יהודי-עיראק וגם אל תוך העתיד שעדיין לא הובנה. ההצצה הקולנועית אל מעבר לנקבי הרכבת, של הילד – המייצג את המשורר, היא אותה הצצה לעתיד יהודי הכולל מסורות יהודיות-ערביות ובמקרה הזה אל העיראקיות. המבט המשותף לילד ולדודו, הוא ההעברה הבינדורית, המסירה היהודית מדור לדור של: זכרון, ערכים והוויה. רוני סומק עומד במקום כפול, הוא גם נפרד מדודו, וגם משאיר אותו קרוב אליו. הוא גם חוזר לילדותו וגם מחבק אותה אל חיקו בהווה. ממקומו הקאנוני של רוני סומק בשירה בישראל, אנו רואים בהמשך לספרו "אלג'יר" (ראו מאמר ושיר בהמשך) וליצירות הדיו השחור כמו בריה"ל מדריד ותערוכות נוספות – את התעקשותו לשזור את שורשיו הכהים, כחלק ממיצוב מחודש לישראל במזרח התיכון.

רחוק מהלב | יריב מוהר |

על גורלם של המשתכנזים כפי שהיכה בי במפגש משפחתי

סדק בבאר שבע

כתב העת "סדק" יוצר שינוי בתרבות בישראל. הוא מחזיר למודע בחזרה את חוויות החיים שהוכחשו. כיום הממסד נלחם בכל דרך בזיכרון הפלסטיני. אך אם בכל-זאת תרצו לחצות את הגשר מעבר לתהום הלאומית, אין צורך לקחת ל.ס.ד, או לנסוע להודו. באירועים המיוחדים של כתב העת "סדק" תחוו מציאות עמוקה יותר ואולי תחצו את גבולות הגטו הישראלי. הזיכרון שברשותכם/ן נשען על ידע מוסרי והוא יסייע לכם/ן לקבל משמעות על הזיכרון והתודעה הפלסטינית. אז קדימה תפתחו את כתב העת של "סדק" ובואו להשקה הקרובה בבאר שבע.