שלוש הקראות בין ברלין, ירושלים ובחזרה

שמח על כמה הקראות צפויות ומתרגש במיוחד כלפי הפסטיבל בירושלים.

מי שנמצא/ת בברלין מוזמנים/ות לשמוע את הופעתי בחאפלה הפואטית #9 בברלין, ביחד עם הצ'לן הטורקי צרפתי אניל [13.5].

משתתף השנה בפסטיבל מוסררה מיקס 2017 ביחד עם המוזיקאי המחונן גלעד רוט 8-6 בחודש יוני. המופע יעסוק בדרך שנמתחת בין ברלין ובחזרה.

10.8 חאפלה פואטית #10 בברלין.

11.8 ביוני ארצה על הספרות הדיאספורית בהרצאה בברלין בכנס שעורכת ד"ר פניה עוז זלצברגר, של בוגרי מכון יהודי.

קורא שיר שלי ומרצה בכנס פאידייה. במילים של פרופ' פניה עוז זלצברגר: יהודי אירופה פוגשים את הישראלים של ברלין. ומתי מאתגר את כל הצדדים ומשמח את הקהל. המפגש הדגיש לי את החשיבות בדיאלוג עם יהודי אירופה וארהב והתפוצה וחשיבה מחודשת כל גבולות התרבות היהודית, הישראלית והעברית.

 

  • הקשיבו לאלבום החדש של גלעד רוט:

מולטי קולטי בהכרח: החאפלה הפואטית במסעדת יפו

FotorCreated1

בגלריה של "הארץ" כתבה יפה [אנא התעלמו מהכותרת] על מסעדת יפו שמזכירה את פועלינו בחאפלה הפואטית. התשובה לכל הדיון, בכל מקום שאהיה הוא יצירה ויצירה ויצירה רב תרבותית, רב לשונית, רב לאומית, עם דגש על התרבות הערבית הנפלאה שלנו. תודה לשחר אטואן ושני המתוקה Shani Ahiel ולהקת Poetic Hafla חפלה פואטית اُمسية شعرية

 

"…מי שבחרה את השיר היא שני אחיאל, שגם הפיקה את ערבי השירה במקום. ערב השירה שהתקיים בסוף השבוע שעבר היה השישי במספר בסדרה שנקראת "חפלה פואטית" ושהתקיימה עד כה, בין השאר, בביתו של השחקן יוסף סוויד בעיר ובגלריה לאמנות ישראלית עכשווית Circle 1 שבקרויצברג. מארגניה, המשורר מתי שמואלוף, הצייר ברק מויאל והדי־ג'יי והמעצב גרפי אבי בוחבוט, מתארים אותה כ"אירוע רב לשוני, רב אמנותי, רב תחומי, שנע ממקום למקום", והפעם, במקום של אופרמן, אחיאל ושותפיהם, האירוע נפתח בהקראת שירים בארבע שפות – אלו שגם מעטרות את התפריט – ובהמשך התנגנה מוזיקה ערבית. אלא שגם אם החלל התמלא עד אפס מקום, והאורחים שתו ושמחו כיאה לחפלה, האירוע לא התפתח למסיבת ריקודים כפי שקיוו מארגניו, או ל"שכונה", מלה שאופרמן אוהב להשתמש בה. "זה היה יותר כמו קונגרס", העיר אחד מהאורחים, והוסיף המשך מתבקש לבדיחה: "הקונגרס האנטי ציוני הראשון". ובכל זאת, אחיאל מקווה ש"המקום ישאיר פה חותם"".

ובכל זאת, משהו משיח הזהויות בישראל חצה את הים והתמקם ב"יפו". "החפלה הפואטית" היא עדות לכך, או כפי שמתי שמואלוף אומר: "בחרתי ב'יפו' אחרי שהתארחתי במקום עם חבר נוסף והתלהבתי ממנו ומהמזרחיות שלו, למשל מהעובדה ששני שמה את התמונה של הסבתא התימנייה שלה על הקיר המרכזי, ומהמוזיקה הערבית והמזרחית הנהדרת שהתנגנה שם. כשסיפרתי לשני על החפלה הפואטית היא התלהבה, ואז קבענו פגישה עם ברק ואבי וגם הם התלהבו ממנה ומהמקום וקבענו תאריך. לא מזמן גם העברתי שם הרצאה על המאבק המזרחי, ועל המצב היהודי־ערבי בברלין, לקבוצה של סטודנטים מקנדה. השתמשתי בתמונה של הסבתא התימנייה כדי לדבר על שאלות של ייצוג".

יש לי הערה חשובה למי שקבע את הכותרת של הכתבה "הבר הברלינאי שמנסה לשחזר את האוירה של תל אביב". ובכן, קודם כל אומר שאי אפשר לשחזר אוירה של תל אביב, בשכונת מיטה, שהיא מזרח ברלינאית, וכיום גם עמידה, לבנה ושבעה. כלומר כל הניסיון להשוואה בין עיר אירופית לתל אביב, בין הרחוב של מסעדת יפו לבין הרחוב של אלנבי פינת גדוד העברי, שהוא הכתובת של האלבי והצימר – הוא ניסיון התאבדות. כי שני המקומות לא נפגשים.

מה שכן, תרבות מזרחית, יהודית-ערבית, מתקימת מחוץ לישראל, ולא רק כאילו ישראל במרכז וכל התרבות המזרחית היא חיקוי. לא. ישראל היא לא המקור. לא ראיתי אף מסעדה בישראל שיש לה תפריטים בגרמנית והיא יכולה לארח את ריבוי התרבויות עם דגש על התרבות הערבית בברלין.

מילה אחרונה, באופן אישי, אני רוצה לומר, ששמח שגם בישראל הייתי שותף להקמה של תנועות כמו גרילה תרבות, או חלקתי את הבמה עם ערס פואטיקה בתחילתה. יש משהו כל כך אינדי ואמיתי, בתנועה ללא תקציבים, מימון ועם קהל הדוק שעוקב בצמא.

הנה כמה סרטונים מהאירוע:

  • Hannah Lühmann reading on the 6th Poetic Hafla

  • Tiki Sendeke reading on the 6th Poetic Hafla

  • Tal Hever-Chybowski reading on the 6th Poetic Hafla in Berlin

 

על האירוע החמישי שלנו בעיתון "טאז" הגרמני

Überraschend und ein bisschen chaotisch – Neue Mischung – Die Künstler werden mit Freigetränken bezalht. Zuhören, essen und trinken bei einer "Poetic Hafla" in Kreuzberg – Nina Monecke – TAZ

13731858_310090682668679_3841933611315107810_o

  • תמונה מהאירוע הראשון
2016-02-05 21.40.11
המשוררת עדי קיסר מתקלטת באירוע הראשון, שכלל את מקס צ'ולק, יוסף סוויד, שרון קוטובסקי, רפי גזעני, ברק מויאל ועוד.
  • תמונה מהאירוע השני
שרון קוטובסקי ויוסף סוויד בחאפלה הפואטית השניה שנערכה במדיה קנטינה בפנקוב. צילום: בועז ארד.
שרון קוטובסקי ויוסף סוויד בחאפלה הפואטית השניה שנערכה במדיה קנטינה בפנקוב. צילום: בועז ארד.
  • תמונה מהאירוע השלישי
אני מקריא בחאפלה הפואטית השלישית בקפה ד רפובליק בפנקוב
אני מקריא בחאפלה הפואטית השלישית בקפה ד רפובליק בפנקוב
  • תמונה מהאירוע הרביעי
החאפלה הפואטית הרביעי בקפה דה בגה בנויקלן
החאפלה הפואטית הרביעית בקפה דה בגה בנויקלן
  • תמונה מהאירוע החמישי
החאפלה הפואטית החמישית בגלריה סירקל 1 בקרויצברג
החאפלה הפואטית החמישית בגלריה סירקל 1 בקרויצברג
  • תמונה מהאירוע השישי
תמונה מהחאפלה הפואטית השישית בקפה יפו בשכונת מיטה
תמונה מהחאפלה הפואטית השישית בקפה יפו בשכונת מיטה

Breaking Passports דרכונים נשברים [שיר]

 

Breaking Passports

Passports also break I tell you,

Passports also become worn out over the years, made by strangers, exchanged across inhuman borders

Passports also lie, that they are always new, like a biometric seal of worn out, tired, rough and diminishing skin

Passports also become refugees, when the dream’s stars do not immigrate in time from the night’s darkness

Passports are also jailed when the wall turns into a wedding, and hope remains single

Passports also struggle to pull out of the earth, which pretends being a pillow, and its heart is tough, and cold, dry-land of frozen lava

Passports also continue going to work, and not read and write the way out of the prison of thought

Passports are also saddened, when we discover that you went missing between waves of broken glass

Passports also get lost, when confronted by a prayer that does not have you in its end

“Our love has no passport,” you answer me, and write a new poet in the heart of the world

תרגום בידי נעמן הירשפלד

 


דרכונים נשברים

גם דרכונים נשברים אני אומר לך,
גם דרכונים מתבלים על ידי השנים, נוצרים על ידי זרים, מחליפים ידיים של גבול לא אנושי
גם דרכונים משקרים, שהם תמיד חדשים, כמו חותמת ביומטרית של עור ידיים בלה, עייף, מחוספס וכבה,
גם דרכונים הופכים לפליטים, כשכוכבי החלומות לא מספיקים להגר מבעד לחשכת הלילה
גם דרכונים נכלאים כשהחומה הופכת לחתונה, והתקווה נשארת רווקה
גם דרכונים נאבקים לצאת מהאדמה, שמתחזה לכרית, והלב שלה קשוח, וקר, יבשה של לבה קפואה
גם דרכונים ממשיכים ללכת לעבודה, ולא לכתוב ולקרוא את הדרך החוצה מבית הסוהר של המחשבה
גם דרכונים נעצבים, כשאנחנו מגלים שאבדת בין בור גלי ים ענק של זכוכיות שבורות
גם דרכונים הולכים לאיבוד, אל מול תפילה שאתה לא עומד בסופה.
"לאהבה שלנו אין דרכון," את עונה לי, וכותבת שיר חדש בלב העולם.

 

2016-03-18 08.26.01