הערב: הצטרפו למקלחת של חושך בסיפור פשוט

היום זה היום! בואו לחגוג את הרך הנולד, במשקל של 408 עמודים, הצטרפו לברית המילה!

בערב ישתתפו עורכי הספר: פרופ' יגאל שוורץ ותמר ביאליק היקרים עד מאוד. כמו כן ידברו: פרופ' חביבה פדיה, ד"ר קציעה עלון, אלמוג בהר, עדי קיסר וערן סבאג. האירוע ייערך בשבע בערב בחנות הנפלאה של סיפור פשוט ברחוב שבזי 36 בנווה צדק. הזדמנות לחגוג איתי בישראל את אחד מרגעיי הגדולים בחיי!
בואו!!!

 

miklahat shel hoshec-hazmana

אתם/ן מוזמנים להשקת ספרי הראשון: "מקלחת של חושך, וסיפורים נוספים"

miklahat shel hoshec-hazmana

אתם/ן מוזמנים להשקה של ספר הסיפורים הראשון שלי "מקלחת של חושך, וסיפורים נוספים" בהוצאת כנרת זמורה דביר – פרי עבודה של חמש שנים שלמות!!! 31 סיפורים שנכתבו בין חיפה-יפו-תל-אביב וברלין. פייסבוק

(עורכים פרופ' יגאל שוורץ ותמר ביאליק). זהו ספר הפרוזה הראשון שלי, ואני מאוד מתרגש להזמין אתכם/ן לקרוא ולשמוע חלקים מתוכו.

  • ישתתפו לפי אלף בית:
    אלמוג בהר
    פרופ' חביבה פדיה
    יגאל שוורץ
    עדי קיסר
    ערן סבאג
    ד"ר קציעה עלון
    תמר ביאליק

האירוע ייערך ביום חמישי, ה11.9.2014 בחנות "סיפור פשוט", רחוב שבזי 36, נווה צדק, תל אביב, 19:00

העבודה על העטיפה: Danielle Malka

אנא מן אלמגרב הוא ספר המחקר הראשון המוקדש ליצירתו של המשורר ארז ביטון

31-5996_B(1)ספר חדש!

אנא מן אלמגרב הוא ספר המחקר הראשון המוקדש ליצירתו של המשורר ארז ביטון. ביטון פרץ אל עולם השירה הישראלי בשני ספרים מכוננים, מנחה מרוקאית (1976) וספר הנענע (1979). ספריו הנוספים של ביטון הם ציפור בן יבשות (1990) תימביסרת – ציפור מרוקאית (2009) ונופים חבושי עיניים (2013).שירתו של ביטון סימנה מהפיכה פואטית ותמטית, וסללה נתיב חדש בשירה הנכתבת עברית בישראל. ביטון, יליד אלגיר, בן להורים מרוקאיים, עלה עם משפחתו ללוד בשנת 1948 כשהוא בן 6. בגיל 11 התעוור ונותר גידם מפגיעת רימון. ביטון נשלח לבית חינוך עיוורים בירושלים, וחוויותיו בשנים אלו הן המסד הרגשי לספרו האחרון, נופים חבושי עיניים. ביטון סיים תואר שני בפסיכולוגיה שיקומית ועבד במשך שנים ארוכות כמטפל ועובד סוציאלי.בספר משתתפים חנן חבר, חביבה פדיה, גלילי שחר, מתי שמואלוף, אלמוג בהר, הדס שבת-נדיר, עמרי בן יהודה, קציעה אלון ויוחאי אופנהיימר.

מדרש של שקיעה" – מאמר על השיר "בשעה של שקיעה" מאת ארז ביטון – מופיע לראשונה בספר "אנא מן אל מאגרב: קריאות בשירת ארז ביטון" עורכים קציעה עלון ויוחאי אופנהיימר | להורדה

וזה מה ש'ערס פואטיקה' עשתה. הבעיה שלהם נהפכת לבעיה של כולם"

הערב~! תכינו את נעלי הריקודים. חגיגה של אסופה חדשה~ יש שיאמרו- קולולולולולולו
הערב~! תכינו את נעלי הריקודים. חגיגה של אסופה חדשה~
יש שיאמרו- קולולולולולולו

ד"ר קציעה עלון חושבת שיש שינוי מהותי בשנה האחרונה ביחס לשירה המזרחית. "בערב באוניברסיטת תל אביב שנערך לפני שנה", היא מספרת, "הכותרת היתה 'שירה מזרחית, האומנם?'. כלומר עצם הקיום של שירה מזרחית הועמד בספק. כמו ששואלים, העם הפלסטיני, האם הוא קיים? היום כבר ברור שזה קיים. השיח כבר סובב סביב המאפיינים, הגורמים, וכו'". הסיבות לשינוי רבות, היא אומרת. "תנאי הנראות השתנו מעיקרם. יש משוררים קודמים שסללו דרך, ישנם הספרים שלי ושל יוחאי אופנהיימר ('גולים: שירה מזרחית בישראל', א"א). חלק מהשינוי קרה בזכות המשוררים הצעירים האלה עצמם, שהתאגדו ולקחו על עצמם את התווית הזאת של הערס עם החיבור לשירה. אין ספק שהם קיבלו השראה מדברים קודמים, כמו תנועת 'גרילה תרבות', למשל" (קבוצה ששילבה בין קריאת שירה להפגנות מחאה).

עלון מציינת שני קטבים בתוך השירה המזרחית עצמה. האחד קיצוני, חריף, מיליטנטי, ואותו מייצגים בין היתר מואיז בן הראש, סמי שלום שטרית ומתי שמואלוף. הקוטב השני רך בהרבה ואותו מייצגים בין היתר משה אוחיון, חביבה פדיה, שמעון אדף ושבא סלהוב. "ערס פואטיקה מצטרפים לקוטב הראשון, הקיצוני", אומרת עלון. "המתח בין שני הקטבים האלה מעניין מאוד". לדעתה, התיוג של שירה כמזרחית אינו מוביל להתבדלות. "זה מורכב יותר", היא אומרת, "מתוך ההתבדלות ההתחלתית הזאת יותר קל בסופו של דבר לשלב את עצמך. המאבק מפסיק להיות פנימי, הוא יוצא לזירה הציבורית. זה מה שהסדרה של אמנון לוי עשתה וזה מה ש'ערס פואטיקה' עשתה. הבעיה שלהם נהפכת לבעיה של כולם". לכתבה המלאה

לפתוח מקום חדש בעולם: חביבה פדיה על "האסון מתחיל בארוחת העסקים"

front_cover1

חביבה פדיה כותבת על ספרי החדש "האסון מתחיל בארוחת העסקים":

כתיבתו השירית של מתי שמואלוף היא פנתרית. נושכת שורטת וטורפת. לעיתים מבכה עבר שקלפיו נטרפו. לעיתים מתריעה על טרף ההווה. פנתרית היא מדברת בלשון נקבה ובלשון זכר. אין לה זמן לעונג שירי אהבה. כי תוך כדי שהפנתרית הזאת כותבת שירה היא חושבת שירה וחושבת על גבולות השירה על מה שנאה בה ומה שלא נאה בה היא מקללת כועסת ותובעת. תובעת בפה. ותובעת לדין: "צריך לקחת את מי שאחראי על הרג גבולות השיר ולתת לו פרס ספרותי על שירת האימה" (עמ' 13). נורא יפים החיבורים האלה בין הדיבור על מציאות כפשוטה ובין הדיבור על כתיבת שירה והחיפוש הזה הוא אחד ממאפייני הספר: ברזל סר מדם בינתם, כמו גשר הנרקב בשיני הזמן / כתבת את כל האבנים שהתפרקו בחומה הלבנה / החלודה שנולדה בגשם השחור / אבל, איזה סיוט, איזו זועה, הם השאירו מלט /ללא שירה, סיד שהתמוסס /ללא ספריה / והאבן התרוקנה מנוזלי גוף המלה. (גרבים מצחינות מרוב פוליטריקה, עמ' 15).

לעיתים מדבר זכר לעיתים מדברת נקבה לעיתים מדבר אל זכר לעיתים מדבר אל נקבה ויש לכך סיבה עמוקה כמו כל השירה המזרחית אני מכלילה בהיסוס — הדומיננטיות של הכתיבה בשם האם:

"פני הם פני אמי / שסולחת לי על הקללות שאני ממטירה על הרודפים, הנרדף והרדוף / פני אימי הם פני / אחבק אותי כשהיא מתרחקת / בתחנת רכבת בתוך גלויה של חיילים משועממים / אני נבלעת, וספק עולה / על הרכבת באמת / כותבת מסה, אולי את האחרונה שביניהן / ומתכוננת שלא לעבור / אנדלוסיה (עמ' 14 השיר נקרא ועיני אחי בנימין, הרמיזה מעבר לדיבור המקראי היא לוולטר בנימין)…

כן וכאן הקושי וההתנגדות לכתוב שירי אהבה שהם כמו בריחה לעולם מדומיין בורגני ושבע והימנעות מהלכלוך … לכן השירה הפנתרית היא גם בדיחות גרועות וטיוטות מזוויעות קללות וכעס, אבל איזה כוח לדיבור המקלל והכועס שהוא לוקח את זה למקום של שירה כדי לפתוח מקום חדש בעולם… וכמו שאחי אסף אוהב להגיד על אוכל אני אומר הפעם על שירה: ויש עוד הרבה מאיפה שזה בא

הדברים התפרסמו לראשונה בעמוד הפייסבוק של חביבה פדיה

עיניים עצומות לרווחה


ארז ביטון. צילום: ארלה
ארז ביטון הוביל מהפכה בשירה הישראלית. הכתיבה שלו משמשת מודל להרבה משוררים, ביניהם אנוכי. דווקא ביטון (69) הוא זה שמביא אמצעי זיהוי אחר לחברה בישראל. הוא זה שערער על שלילת הגולה והכניס מסורות כתיבה מרוקאיות לתוך השירה הישראלית. הוא לא ויתר על יצירת שירה בהקשר של פיוט, ובתוך כך ערער על ההפרדה בין כתיבה דתית לבין כתיבה מחולנת. אני תמיד מתרגש לראות את ביטון, כי הוא הראשון שפרסם משיריי בכתב העת “אפיריון”. המשך קריאת הפוסט "עיניים עצומות לרווחה"