החירות תשרור אחרי העריצים: ראיון עם ארבעה פליטים מהמזרח התיכון

פליט מכורדיסטאן הסורית, אקדמאית פלסטינית, פליט מדמשק וסטודנטית מירדן – כולם בגלגול גרמני של חייהם, כשהלב צופה אל המזרח התיכון. ראיינתי בברלין ארבעה פליטים על ההתקוממויות בעולם הערבי עם דגש על לבנון ועל עיראק שהצליחו להוריד את ראשי הממשלה מכיסאן. לראיון המלא באתר העוקץ.

הפגנה נגד הטבח ברוסיה: רוסיה, הפסיקי להטיל וטו באו"ם ולחמש את אסד

מוחמד אגוואני, בדרך כלל צלע דומיננטית בהרכב ההיפ הופ המולטי–תרבותי מיפו, "סיסטם עאלי", הוא אחד הפעילים הבולטים במאבק נגד השלטון הסורי ורמיסת זכויות האדם. מוחמד אגוואני הוא גם בין המארגנים של הפגנת גרילה תרבות שבוצעה בשבוע שעבר אל מול שגרירות רוסיה במחאה על הטבח בסוריה. החלטתי לדבר איתו ולשמוע מאיפה יוצאת המחאה ומה מטרותיה והיכן נפגשים היצירה שלו ורוח ההתנגדות.

מי יצר את הקונפליקט ואיך אפשר לנהל אותו: תשובה לגדי טאוב

גדי טאוב במאמר "השמאל שלא ידע לשאול" מתנגד למתנגדי המלחמה. הוא מבקש לתמוך במלחמה, קצת אחרי שהפסקת האש הוכרזה. העיתוי של מאמרו לא מפתיע, הוא מביע את עמדתו בזמן נוח מאוד. בניגוד למפגיני, דוברי ומארגני השמאל האמיתי, הוא שתק ברוב ימות המלחמה. בעוד שדוברי השמאל האמיתי עמדו מעטים מול רבים ושילמו את המחיר של חלוצים לפני מחנה השמאל החברתי האמיתי. גדי טאוב לא מצביע על הקשר בין אלו שדרשו הפסקת אש, והתמודדו עם הקונפרמיזם והמיליטריזם, ובין החבירה המאוחרת של הסופרים הקאנונים, ראשי מפלגת מרצ ופעילי "שלום עכשיו". אלו יצאו מ"הארון" ודרשו הפסקת אש מיידית כחלק משינוי רחב יותר בדעת הקהל בישראל. בצורה דוגמטית הוא מחזיר אותנו ללא סיבה אמיתית לאדוארד סעיד (האם הוא הקים את החיזבאללה? האם הוא הפריע להסכם שלום בין לבנון וישראל?), ומתחמק מעמדה רצינית ומקיפה לגבי המהלכים שהובילו למלחמה ותוצאתיה ההרסניות.

כחבר בעצומת הסופרים הצעירים, ופעיל בקשת הדמוקרטית המזרחית, אני קורא להפסיק את המלחמה מיד ולחזור למו"מ

כחבר בעצומת הסופרים הצעירים, ופעיל בקשת הדמוקרטית המזרחית, אני קורא להפסיק את המלחמה מיד ולחזור למו"מ. יעדי המלחמה לא ברורים, אך תוצאתם ברורה, הרס הביטחון החברתי של תושבי לבנון, ישראל וחיזוק הפונדמנטליזם האיסלאמי והמערבי העולמי. אי אפשר להבין את מלחמת לבנון ה-II מבלי להבין את הדיכוי האלים, שמופעל כיום בעזה בפרט ובשטחים הפלסטינים הכבושים בכלל. ישראל צריכה להפסיק את האמצעים הצבאיים בלבנון ולחתום על הפסקת אש מיידית. לאחר מכן על ישראל לדבר עם ממשלת לבנון וסוריה, לדבר עם החמאס והפת"ח, ולהביא להסדר מדיני מזרח-תיכוני כולל.

לא, הצבא בשום צד לא ינצח

ישראל בוקר טוב. המון הרוגים בשני הצדדים (תמיד יותר הרוגים בצד השני, למשל מעל חמישים הרוגים בלבנון, מעל ששים-שמונים הרוגים בעזה מאז החטיפה). הצבא לא ינצח. אפשר להרוס את תחנת השידור של חיזבאללה. אפשר לחטוף את הממשלה הפלסטינית. אפשר לגדל עוד ועוד כרמים מצליחים על הגולן, לדכא את הציבור המזרחי בישראל, אפשר להמשיך להשאיר הכפרים של הבדואים כ"לא מוכרים", אפשר להמשיך לדרוס את זכויות הפליטים הפלסטינים ולספר לכל המדינות בעולם על הדמוקרטיה היהודית הייחודית בישראל.המון קטיושות על כל הצפון, האם זה ביטחון, איזה ביטחון זה, מדוע אסור לשחרר את סמיר קונטאר, מדוע אין מו"מ, מדוע שלחו את הצבא ללבנון מבלי לחשוב על הידברות, מה יש פה, מה זה המערב הפרוע, או המזרח התיכון.