נקרענו אליךְ : עיון בשיר של יעקב ביטון

בספר שיריו השני יעקב ביטון יוצר מתיזציה של סמליו. זאת שפה של מיתוס, אך בכדי להבין את המרחב המיתי, עלינו לחזור שוב הן להיסטוריה הנוצרית והן ליהודית, ולמקם את הסמל בתוך הזמן. מתוך השיר המשווה בין האדם והעורב והמשפחתי, אני מבקש לצאת למסע ברחבי הזמן, בכדי לפרוץ את גבולות המיתוס ולהחזיר אותו לידינו. נגלה בשיר סמל נוצרי לדיון עם המוות, כטישטוש גבולות של מודרניות, אך בתוך מראה מורכב יותר נמצא גם התכתבות עם הקריעה היהודית המזרחית וקפיצה אל מעמקי הטראומה כשהיא בתהליך מתמיד של מיתיזציה פואטית ומבקשת לסמן שחוּרות ותהליכי הגירה מורכבים.

לעשן אותך למוות

סגן שר הבריאות ליצמן רוצה להשתלט על החיים ולתכנת אותם. במדינה שרבע מהאוכלוסייה שלה ענייה ונמצאת במלחמה לא פוסקת הוא רוצה לקחת את אחד האלמנטים המרגיעים. הוא רוצה שנמצא תחליף יקר יותר לפתרון זול לרוגע וניקיון נפש שמעניק הניקוטין (ביחד עם כל המחלות האחרות). אבל אי אפשר להביא "לייף סטייל" במקום שבו אין זכויות בסיסיות. ואת זה הוא ילמד במהרה, כשהוא יראה שרוב העם לא יעמוד בפקודת המלך וימרה את פיו.