סובחאן אללה, כשתיפול החומה בין ישראל ופלסטין

התעוררתי לערפל. התגלגלתי להקשיב לדיויד שיין עיתונאי קנדי שעבר לישראל, שנאלץ לעזוב את התיאטרון של פולקסבינה (Volksbuehne) שם הוא הוזמן לדבר בביקורתיות על "צוק איתן". מצאתי את עצמי קופץ לבר אנרכיסטי, לא רחוק מהתיאטרון, בשכונת מיטה ושם הקשבתי לדבריו. הוא עבר מהגזענות נגד הערבים לדבר על הגזענות נגד הפליטים האפריקאים. שמועות אומרות שמנהיג מפלגת "דה לינקה" השמאלנית היה מעורב בהזזת הפאנל מהמרכזיות של התיאטרון שבו גם הוצגו לא פעם גם מחזותיו של ברכט. משום מה שיין לא הזכיר את בג"ץ חולות. אך הסביר למאזינים, חלקם פלסטינים, חלקם גרמנים, על הפחד של ישראלים לאבד את תודעת הרוב שלהם ולהפך למיעוט. אכלתי בוטנים מלוחים במיוחד, שתיתי תה חם, ומיהרתי החוצה אל תוך ענן מעורפל לפגוש מתרגם נפלא מגרמנית לעברית.

בסאונה בברלין עם מייקל שייבון

בסאונה עם מייקל שייבון

איך נראית ההגירה מאיראן

סיפור חדש עלה לבלוג שלי והוא מספר על זוג מהגרים איראנים בברלין, אך כשתחשבו עמוק עליו, הוא גם חלק מהחיים של כל המהגרים היכן שלא יהיו

פגישה עם הפילוסופים הישראלים של ברלין

אלעד לפידות הוא פילוסוף ישראלי שמלמד תלמוד ופילוסופיה, ואל ביתו שבשכונת פרנצלאוורברג באים חוקרים ומדברים על באדיו, ז'יז'ק ופאולוס לא רק סופרים ואמנים, אלא גם פילוסופים ישראלים הגיעו לברלין. אלעד לפידות הוא אחד מהם. הכרתי אותו בפסטיבל אלטרנטיבי שערכה דוברת מרון על גדות נהר השְׁפְּרֵה; אני הקראתי שירה בפעם האחרונה בחיי והוא לימד תלמוד. וכמוהמשך לקרוא "פגישה עם הפילוסופים הישראלים של ברלין"

"מצרים בין נויקלן לקרויצברג" | תגובה לטור על "הישראלי-הברלינאי"

בשעה טובה, פתחתי בלוג בבלוגים של "הארץ"

העיתון העברי שמלמד אותנו על המהגרים החדשים בברלין

בעיתון העברי "שפיץ" היוצא בברלין ריאיינה טל אלון, לראשונה בכלי תקשורת עברי, את ראאד צאלח, המועמד הפלסטיני לראשות עיריית ברלין

מה קורה כשפתאום התרבות הקיבוצניקית נוחתת עלי בגרמניה

אתם חייבים לקרוא את הטור החדש שלי בתרבות וספרות – "הארץ" והפעם "מה קורה כשפתאום התרבות הקיבוצניקית נוחתת עלי בגרמניה"

ופתאום הבנתי שאני, השחור, רוצה להיות לבן. שייסה

"אתה לא יכול להיות גרמני", הוא אמר לי. "למה? למה?" שאלתי. "כי אז תהיה אשכנזי וייקחו ממך את התואר של יהודי-ערבי". שיחת שיכורים בברלין

המשורר מתי שמואלוף בהפגנה נגד המשורר מתי שמואלוף

"אני לא רוצה לארגן הפגנות, אני לא רוצה לזעוק בכיכרות," אני אומר לחברתי הגרמנית שמארגנת עם חבריה האיראנים והישראלים הפגנה נגד המלחמה בעזה. בברלין צריך יותר ממאה איש שיצטרפו להפגנה בכדי שיסגרו את הרחובות הראשיים של העיר.

איך הפכתי אנטישמי בעל כורחי

בוקר טוב. הנה הטור השבועי שלי בתרבות וספרות "הארץ" הסיפור המלא על איך הפכתי אנטישמי בעל כורחי, חייבים לעצור את המלחמה! שבת שלום