נרטיבים ישראלים וגרמנים: בעקבות הרצאתו של דקל פרץ

יום ראשון ואני מתעורר בהנגאובר, ואני מנסה לחבר אחד ועוד אחד. איך הנרטיב הגרמני, היהודי, מתחבר עם הנרטיב של הבדידות של אלו (שנפרדו החודש מהזוגיות שלהם), עם הנרטיב של גלולת הנוסטלגיה של האייטיז, הנרטיב של הסמים הקלים והנרטיב של האבל מהמוות של יקירנו בגלות. לכל רגע בחיינו יש נרטיב, עם היסטוריה של נרטיב אחר. ויש משהו נהדר, כשאתה שומע הרצאה שעוצרת את הזמן ומבודדת שני נרטיבים ומסבירה להם את החיבור ביניהם. ויש משהו עצוב, כשאתה מבין שרוב חיינו עוברים בלי שום היסטוריון, גלריה וקהל שיבודדו את שבילי הנרטיבים שבהם פסענו במהירות לא אנושית.

מה זה להיות סופר ישראלי בברלין

טור חדש שלי בתרבות וספרות הארץ וגם הזמנה לערב משוררים בברלין