הקומדיה לכאורה שמובילה לטרגדיה. טרגדיה של יחסים אתניים לא פתורים אשר מוכפפים בעל כורחם לתבניות זרות להם. טור מכעיס ב"העוקץ"
הקליפ של ש"ס מראה לנו לכאורה את המפגש הבלתי פתור בין הגבר המזרחי הפגום לבין האישה הרוסיה. שתי האוכלוסיות האתניות נפגשות במפגש קונפליקטואלי. הקליפ היה אמור להיות קומדיה, שהרי אריסטו לימד אותנו שהקומדיה מסתיימת בחתונה. החתונה היא אישור העתיד, הפריון והמבט אל העתיד שיוולד מתוך התשוקה להתאחדות. החתונה היא גם אישור ההווה והעבר. החתונה היא המקום שבו הסדר ההטרוסקסואלי מתרחש והבורגנות נולדת מחדש. החתונה שלא מתממשת היא הקטסטרופה. היא מובילה לטרגדיה.
הקליפ של ש"ס מכיל בתוכו שכבה נוספת של פרשנות מלבד זאת של המפגש בין המזרחים והרוסים. המפגש הוא בין שחורות פגומה לבין לובן פגום. שחורות ולובן הם מבנים חברתיים (ההפך ממהויות גנטיות, ביולוגיות, תרבותיות וחברתיות). הם קטגוריות שלתוכם אפשר להכניס תוכן אתני, גזעי ומעמדי.
השחור שמשתוקק ללבנה, הלבנה שמשתוקקת לשחור נפגשים על מסלול השידרוג לחיים. השחור מעניק את הפרימורידאליות והלבנה מעניקה לו את הלובן הנכסף, בין אם היא מאפשרת זיהוי גזעי אחר ובין אם היא מביאה לו מטען תרבותי חסר (לפי ההירכיות שמייצר המולך). פרשנות עמוקה יותר מבקשת מאיתנו לכבות את המוזיקה של המחשב או הטלוויזיה בה אנו צופים בקליפ. כשנצפה בקליפ הבחירות של ש"ס ללא קול, נראה סרט אילם על יחסים גזעיים בלתי אפשריים. כשנביט במבנים החברתיים הללו תחת החופה, נבין שאין כאן רק אחרים שנפגשים, אלא יש כאן שורש של יחסים אתניים לא פתורים. זהו אותו קצה קרחון שהתגלה במרחק שבין השכל של ציפי והלב של עמיר. אותי לא מעניינת הגישה של ש"ס שניסתה לכפות על הטקסט את האידיאולוגיה שלה. אותי מעניין מה הטקסט הביא לנו, מעבר לכוונת המחבר שלו. הפערים שנחשפו שוב מראים לנו את הצורך העמוק בהחלת מחשבה רב-תרבותית בישראל.
במפגש בין השחורות ללובן בחתונה הלא מתממשת, גילינו קודם כל שישנה תשוקה של השחור אל הלבנה וההפך. אך היא לא עובדת בשל הסימון היהודי. הסימון היהודי נועד להכשיר את האחרים אל מול הריבון השקוף שמביט ודורש תו תקן, בכדי להעניק להם כוח, משאבים ויוקרה. אך היעדר היהדות, המרכיב הפרימורדיאלי הופך את הלאומיות לפגומה. הלאומיות הטריטוריאלית של אושיסקין עדיין מרחפת עלינו ככורח מולך.
