בית הוא המצאה לילדה

אֲנִי לֹא מְסַפֵּר לָךְ שֶׁהַבַּיִת הוּא הַמְצָאָה לִילָדִים

כְּכָל שֶׁנִּסִּינוּ לְהַכִּירוֹ הוּא לָעַג לָנוּ בְּזָרוּתוֹ

וּבְכָל זֹאת, אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לַחְזֹר אֵלָיו

נֶאֱחָזִים בַּזִּכְרוֹנוֹת, בַּדִּמְיוֹנוֹת וּבַסְּפָרִים

בַּמִּלִּים שֶׁלִּמְּדוּ אוֹתָנוּ בַּגַּנִּים, בְּבָתֵּי הַסֵּפֶר

בָּאוּנִיבֶרְסִיטָאוֹת.

צְלִילִים חַסְרֵי מַשְׁמָעוּת כְּמוֹ

קְרָשִׁים עֲזוּבִים לְיַד מְדוּרָה.

אֲנִי מוֹסֵר לָךְ אוֹתָם, בְּתִקְוָה שֶׁתַּצְלִיחִי

לִבְנוֹת מֵהֶם בַּיִת.

אבי
1.

אָבִי לָבוּשׁ בַּכִּשָּׁלוֹן

אֲדָמָה צוֹמַחַת מִבְּשָׂרוֹ שֶׁל אָבִי

הַפְּרִיחָה מֵעַל קִבְרוֹ אוֹמֶרֶת לִי שֶׁהוּא כְּבָר לֹא אֲדָמָה

אֲנִי נוֹגֵעַ בּוֹ וְאֵינִי שָׂבֵעַ.

2.

כְּשֶׁאַבָּא מֵת

הִתְחַלְּקוּ הַמִּשְׁפָּחוֹת לִשְׁנַיִם

אַחַת רָצְתָה רֹאשׁ לְלֹא שֵׂעָר וּבַיִת לְלֹא בַּיִת

וְהַשְּׁנִיָּה רָצְתָה דַּף לְלֹא עֵט וְעָתִיד לְלֹא עָבָר

כָּתַבְתִּי אֶת מָה "שֶׁלֹּא עַכְשָׁו"

וּמֵרַרְתִּי קַדִּישׁ עַל הַיְּצוּר

שֶׁנּוֹלַד.

3.

מְנַסֶּה לְהַשְׁאִיר הִזָּכְרוּת בְּרֶחֶם אָבִי

בְּהֵעָדְרוֹ נֶעֱדַרְתִּי אֲדָמָה אֲטוּמָה שֶׁל סַעֲרוֹת נֶפֶשׁ

חֻרְשַׁת יַבָּשׁוֹת שֶׁנִּכְרְתָה

הַבֵּיצִיּוֹת שֶׁלּוֹ חִסְּרוּ אִמָּאַדֶּמֶת

בַּמַּחְזוֹר הֲלֹא פּוֹסֵק שֶׁל שֵׁרוּתוֹ

הוּא בָּנָה מִשְׁפַּחַת גַּרְעִינֵי אֲבַטִּיחַ מְלוּחִים

מִלֶּגוֹ.

מִפְרַשׂ נִפְקָדוּתִי נוֹכֵחַ בָּרוּחַ הַנִּנְשֶׁפֶת מִתּוֹךְ זוּגוֹת עֵינָיו

אֲשֶׁר מְשִׁיטוֹת קֶמַח בְּיָם לְלֹא

תּוֹרָה.

 

השיר פורסם לראשונה בספר "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים"

היום בעיתון ידיעות אחרונות.

חִנּוּךְ לְנַוָּדוּת בַּשִּׁירָה

אַתְּ שׁוֹאֶלֶת הַאִם אֲנַחְנוּ מִתְכַּוְּנִים לְהִשָּׁאֵר פֹּה
כְּאִלּוּ גָּדְמוּ לַחַיִּים אֶת הַיָּדַיִם
שֶׁיִּמְשְׁכוּ אוֹתָנוּ לַמַּסָּעוֹת
לִבְרֹחַ מִשּׂוֹנְאֵי הַזָּרִים הַפַּטְרִיוֹטִים לַשִּׂנְאָה
לְהִתְאַהֵב בַּמָּקוֹם הַזֶּה וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לָאֵיבָה
אַתְּ שׁוֹכַחַת שֶׁהַתְּפִלָּה נוֹעֲדָה
לְהִתְנַגֵּד לַנֶּצַח, לְעָתִיד, לַדְּמָמָה וְלַכְּלוּם
וְלִמְתֹחַ אֶת הַמִּלָּה שַׁיָּכוּת
עַד שֶׁתִּהְיֶה לַנָּחָשׁ הַבּוֹלֵעַ אֶת זְנָבוֹ

השיר שהתפרסם השבוע בידיעות אחרונות. מתוך : שירה בין חזז לבין שמואלוף (הוצאת ירון גולן, 2006). מקוון (ניתן להורדה). על הספר.

שיר היום במדור השירה של ידיעות אחרונות מתוך ספר השירה "עברית מחוץ לאיבריה המתוקים" שייראה אור בחודש הבא בהוצאת "פרדס", בעריכת אלון בר.

מְאַהֵב שֶׁל שְׁתֵּּי יַבָּשׁוֹת

מְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ גּוּף בְּלִי קַרְקָעִית.

וְהַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ נוֹתַרְתִּי מֵאָחוֹר

הָיְתָה לְהִפָּּרֵד מִכָּל הָאוֹתִיּוֹת

שֶׁהֵבֵאתְ אֶל פִּּי בַּתְּּּפִלָּה,

שֶׁתְּסַיֵּם אֶת סִפּוּר הֵעָלְמוּתִי

— כִּי אֵין טַעַם לְדַבֵּר עִבְרִית

לְלֹא אֱמוּנָה שֶׁיֵּשׁ תַּכְלִית בְּעַנְנֵי הַקֶּרַח,

מֵעֵבֶר לְמַעֲרֶכֶת הַכּוֹכָבִים "שַׁמְס"

מְחַכָּה אִמִּי,

מְכִינָה אוֹתִי לַהֲפֹךְ לְכִשָּׁלוֹן,

אָרוּס עִם אֲרוּסָתוֹ,

גּוֹלֶה עִם גָּלוּתוֹ.

רך ונוגה

אם יכולתי לכתוב שיר על לוחות הברית הראשונים
הנשברים
בליבו של משה
בחזונה של יוכבד
שידעה שהנבחר, יצטרך עורך
לאותיות המתנפצות על פסגת הר סיני.
אם רק יכולתי לכתוב שיר על עגל הזהב, שלא רצה להיות
מטפורה
היייתי כותב אותו
חופשי, מתרוצץ על שדה קמומיל,
ציפורים מצייצות, שמיים כחולים, אחו
איתך הוא חווה אהבה בפעם הראשונה בחייו
והנה עכשיו הוא מאושר עם אלוהיו

בזמן: מסעות בלוח השנה היהודי-ישראלי

שמח לבשר כי השיר "רך ונוגה" נכנס לתוך הספר של הרבה פרופ' דליה מרקס, "בזמן: מסעות בלוח השנה היהודי-ישראלי".

קיראו ראיון של מיכל זמיר עימה, כפי שפורסם במגזין שפיץ.

אירוע שירה של "גרילה תרבות" ליד גדר ההפרדה באבו דיס, ב-2008. צילום: טי וייט נויין