ישראלי בברלין: הלב שלי הוא ערבי תלוש מהמזרח התיכון

שכבתי בצבא הסדיר, מתחת לטנקי הפלדה הזהובים הכבדים ושימנתי את הפטמות המסריחות שלהם. תמיד פחדתי שייכנס איזה נהג ויתחיל לנסוע מעלי וימחץ אותי. החרדה מזכירה לי את השיר הבא:

"נגעת בצמרות העצים
בלילות של ירח מלא
רוקד מכושף עם טווס דמיוני
נוטש את הגוף לדקה, וחוזר"

כך אני מפזם בהרמן־שטראסה שבנויקלן הטורקית. וגם אני הייתי מתוקלט ברגע האהוד־בנאיי הזה של מסיבות פוּל־מוּן.

"ועכשיו אתה כאן,
במכונית משומשת,
עם תיבת הילוכים
תקועה ברוורס.
מבקש, אם אפשר,
להיות רק עוד פעם,
ברגע של חסד
קשוב אל הלב".

אחד זאב ואחד אריה: על סרטה החדש של סיגלית בנאי "בן הארץ – וִוילְד אל-בְּלַד" | ג'אד נאמן

ג'אד נאמן כותב על סרטה החדשה של סיגלית בנאי " שעוסק במסע פנימי ותרבותי של של זאב רווח למרוקו בחיפוש אחרי שחקן מרוקאי שיככב לצידו בסרטו הבא אותו הוא חולם להפיץ בעולם הערבי. געגוע לצליל של שפה מודחקת שזועקת להחלץ עד פיקוע חניכיים. נדודי לב בין גלות למולדת, בין מרוקאיות אותנטית למדומיינת, ובין חלום קולנועי – למציאות.

על תסמונת העיוורון הנרכש

ראשית הסיפור בבלוגר שמתעוור באופן פתאומי. הוא פונה לרופא עיניים, אולם זה אינו מוצא כל פגם בעיניו… מתי שמואלוף מתנדב להוליך את העיוור הרחק מעבר לווילה בג'ונגל, למחוז שבו לא יורים באספסוף ואצטלת האוניברסליות אינה מכסה על כל פשעים.

רוני סומק עולה על הרכבת האחרונה לבגדד להיפרד מדוד סלים | האמן אמיר כהן בתמונות לספר האמן "דוד סלים" עם רוני סומק | אלג'יר: אבו סומק יצמח מהתמר הקבור |

רוני סומק בשיר ויצירה חדשים מסמן אפשרויות חדשות לישראליות, דווקא כשהוא נפרד מדודו סלים. הוא מביט במקביל גם אל העבר האבוד של יהודי-עיראק וגם אל תוך העתיד שעדיין לא הובנה. ההצצה הקולנועית אל מעבר לנקבי הרכבת, של הילד – המייצג את המשורר, היא אותה הצצה לעתיד יהודי הכולל מסורות יהודיות-ערביות ובמקרה הזה אל העיראקיות. המבט המשותף לילד ולדודו, הוא ההעברה הבינדורית, המסירה היהודית מדור לדור של: זכרון, ערכים והוויה. רוני סומק עומד במקום כפול, הוא גם נפרד מדודו, וגם משאיר אותו קרוב אליו. הוא גם חוזר לילדותו וגם מחבק אותה אל חיקו בהווה. ממקומו הקאנוני של רוני סומק בשירה בישראל, אנו רואים בהמשך לספרו "אלג'יר" (ראו מאמר ושיר בהמשך) וליצירות הדיו השחור כמו בריה"ל מדריד ותערוכות נוספות – את התעקשותו לשזור את שורשיו הכהים, כחלק ממיצוב מחודש לישראל במזרח התיכון.

לא סומכים על המדינה, כן סומכים על אפל?

כולנו נרעשנו מדליפת מרשם האוכלוסין, חוששים מהמאגר הביומטרי ומפחדים שהפרטים האישיים שלהם ידלפו מידי המדינה לגורמים זרים. אז למה אנחנו שמחים להעלות את המידע הכי אישי לענן של אפל?

אבו בטה

לכבוד ההשקה ביום שישי של הגליונות, אני מפרסם כאן את אחד מהסיפורים הקצרים הכי טובים שקראתי בחיי. יהודה שנהב לא מפסיק לעשות מהפכות, אבי המזרחיות, הפוסטקולוניאליזם וההגזעה למד ערבית ומגיש לנו כאן את אחד מאמני הסיפור הקצר בעולם הערבי. כתב העת "מעין" קופץ קפיצת ראש לתוך התרבות הערבית ודולה לנו את אחד מאוצרות הכתיבה של אזורינו.

רשימה על מאמרים תיאורטיים בגליונות אחרונים של כתבי עת מובילים: תיאוריה וביקורת, אלפיים, הכיוון מזרח ומיטעם

לא רק כתבי עת ספרותיים גרידא יוצאים לאור תדיר בישראל. מאבקים רוויי יצרים של קבוצות ספרותיות מתחרות, כמו גם ערבי השקה מתוקשרים היטב לכתבי עת חדשים לשירה או סיפורת, מסיטים את תשומת הלב מכתבי עת וותיקים, שיוצאים לאור בקביעות, ובמרכזם לא רק השיר והסיפור, אלא מסות ומאמרי מחקר וביקורת.