הערבים האחרים

העיתונאית מרים דגן, יצאה למסע בעקבות המזרחים בישראל, ראשית שוחחה עם ח"כ נורית קורן עם להקת AWA, אופיר טובול מתור הזהב – עכשיו תורנו, הזכירה גם את הפעילות המבורכת של ערס פואטיקה וגם שוחחה עימי על המצב היהודי-ערבי. למאמר

ליצור היסטוריה יהודית-ערבית בברלין

שקט השתרר בקהל של 130 איש, כשהמשוררת ממוצא לובי-ישראלי, קראה למשורר הכורדי, מוסא עבדולקאדיר לקרוא את שירו "אפרין" המוקדש ליז'ידים בסוריה. להמשך המאמר.

היהודי-הערבי האחרון: על שני ספרים של שמעון בלס

בגוף ראשון רבים – בעקבות האוטוביוגרפיה של שמעון בלס

688857

הבחירה של שמעון בלס לפרסם אוטוביוגרפיה די מפתיעה. אמנם יצירתו הספרותית נגעה בכתיבת זיכרונות, אך לרוב הציג עמדה השוללת את האפשרות לכתוב אוטוביוגרפיה. מאמר חדש של מתי שמואלוף ויובל עיברי – על הספר האוטוביוגרפי של הסופר היהודי-ערבי שמעון בלס

המשך קריאת הפוסט "היהודי-הערבי האחרון: על שני ספרים של שמעון בלס"

האם באמת אין יהודי-ערבי

מדור הדעות של העיתון אל-אח'באר (Al-Akhbar) שיוצא בלבנון הוקדש כולו למאמרים בלעדיים לעיתון מפרי עטם של כותבים  יהודים-ערבים: סמדר לוי, עזרא מלחפון, טלי פחימה, ורחלה מזרחי. אם תשאלו את צבי יחזקאלי "פרשננו לענייני ערבים" הוא יגיד לנו שאל-אח'באר הוא עיתון מקורב לחזבאללה, על אף שאיברהים אל-אמין, העורך הראשי והמייסד של העיתון הוא נוצרי, ועורך מדור הספרות שלו גם הוא נוצרי, ואפילו אונסי אלחאג' (Unsi al-Haj) בכיר המשוררים הערבים אחרי דרוויש המנוח הוא נוצרי ומשמש כיועץ העיתון, כותב בו מדור שבועי ויצירתו מתכתבת עם לא מעט טקסטים קדושים.

הנה כמה מהפסקאות המרכזיות

 

סמדר לוי

 

קבוצות מזרחיות התרעמו על הדרך הפטריארכלית שאפיינה את התנהלות ההגמוניה האשכנזית והטיעונים הסוציאלים שלה, ואין פלא, שהן פנו לכיוון מחנה הימין הכושל. הרחק מן האור, פונים מנהיגי הימין שגם הם אשכנזים למזרחים בכינויים כמו "קופים" ו"אינדיאנים". יחד עם זאת מנהיגים אלו הבינו את החשיבות בשמירת אמונים למזרחים, ולכן הם השקיעו כספים ממשלתיים על מנת להחיות את התרבות המזרחית. פעולה זו הגיעה אחרי שנים שהשמאל עקר מן השורש תרבות זו בטענה שכל מה שהוא ערבי הוא פרימיטיבי. לכן, בפקחות רבה הימין דאג למקומות בטוחים ברמה הלאומית, לקבוצה של מנהיגים מזרחים צעירים שהנאמנות שלהם (לימין) אינה מוטלת בספק.

רחלה מזרחי

השיח האנטי-ציוני הנפוץ בנינו, שאינטלקטואלים ערבים בכלל ופלסטינים במיוחד מאמצים אותו, הוא שיח שקבוצות "יקרות לנו" תרמו לייצורו ופרסומו, כמו תנועת מצפן וישראל שחק המנוח. כל אלו נולדו בחיקה של הציונות-האשכנזית המערבית. כשהם גילו את הגזענות והפשעים של הציונות כנגד הפלסטינים הם יצאו כנגדה, אך בו בזמן הם עדיין נשארו שבויים של שיח "החילון והקדמה" האירופאיים, שיח שיישומו השרירותי על הערבים והמוסלמים גרם לדיכוי הציוויליזציה והתרבות שלהם.

איברהים אל-אמין (עורך העיתון)

… כל זה אינו מבטל את העובדה שישנם מבניה של פלסטין ההיסטורית, אנשים שרוצים לשחזר את הזהות הערבית שלהם, בקריאה, בכתיבה, בדיבור במחשבה, ואפילו בהבניית זהות שסותרת כליל את הזהות הישראלית. הם כבר נמצאים בעמדה שמסרבת לקבל את המשטר הציוני השולט בישראל. רובם קרובים לרעיון של מדינה אחת בפלסטין שזהותה ערבית ( מזרחית ) ולא מערבית. מדינה אשר יש בה רבגוניות דתית ועדתית, ושהגזענות לא שולטת בה.

כריכת ספרו של יהודה שנהב היהודים-הערבים: לאומיות, דת ואתניות

קישורים נוספים:

***

עו"ד שמאי לבוביץ' מדווח כיצד מנעו מקבוצה של נציגים דתיים של שלושת הדתות להכנס לביה"ח תל השומר. וכיצד אותו מפגש בין דתי שאיפיין את היהדות בכל תקופותיה נשלל בישראל. הזמנה של הקשת הדמוקרטית המזרחית לכנס שעוסק במשבר כלכלי, עובדים עניים ותוכנית ויסקונסין שייערך ב1.3.2009 באולם ז'ראר בכר בירושלים: