מעביר את לפיד מדור "באסטה" לקיסרית

אני שמח להעביר את עריכת מדור "באסטה" באתר העוקץ לידי העורכת והמשוררת עדי "הקיסרית" קיסר, שתפרסם מדי שישי שיר במדור. אתם/ן מוזמנים לשלוח אליה שירים! בשנת 2010 פתחתי את מדור באסטה באתר העוקץ. ראיתי שיש צורך לשים שירה בצד המאמרים העוקצניים וללהט מילים כקסמים לשינוי חברתי. בין השאר פורסמה שירתם של מרחב ישורון, איתמר טהרהמשך לקרוא "מעביר את לפיד מדור "באסטה" לקיסרית"

האסון מתחיל בארוחת העסקים ב״חיים של אחרים עם ערן סבאג״

זה היה אחד הרגעים המרגשים בחיי כשערן סבאג הזמין אותי לתוכניתו ״חיים של אחרים״ ברדיו של גלצ.

ביקור אצל המלכה חנטרישה

הערב אופיע באירוע מיוחד המוקדש למשוררת זוכת פרס רוה"מ לספרות ושירה ברכה סרי ביחד עם רבים אחרות ואחרים כמו יובל בן עמי, נטלי נאמן. את השירה הפמיניסטית, מזרחית וחברתית של ברכה סרי אני מכיר כבר משנת 2004 ואירחתי אותה באירועי שירה שונים בחיפה, בתל אביב ובירושלים. משם  אמשיך לאירוע שירה שני "ערב נשים וגיטרה" שמארגןהמשך לקרוא "ביקור אצל המלכה חנטרישה"

מגדלור לעתיד אחר: מסע אל עולם הקומיקס החברתי והפוליטי בישראל

הקומיקס בישראל הוא דמות המראה של הפוליטיקה והרב-תרבותיות בישראל. מפתיע להיווכח כי הוא אינו צומח מתוך המעמדות הנמוכים, כפי שאירע במקומות רבים בעולם (ראו מאמרו של ד"ר דני פילק, "הפוליטיקה של תרבות עממית: הקומיקס כמשל").[2] אלא להפך – הקומיקס מחזק ומכונן את ההגמוניה האליטיסטית של אלה השייכים לתרבות העילית, שכן על צרכני הקומיקס נמנים דווקא השכבות המבוססות מבחינה כלכלית. בשל כך מייצג הקומיקס נרטיבים של זיכרון אירופוצנטרי וסדר-היום האמנותי והפוליטי שלו לרוב דוחה עיסוק נרחב בשאלות חברתיות. למשל, נוכל למצוא התייחסויות רבות לשואה בחוברות קומיקס שונות, אך כמעט ולא נמצא בהן דיון בזיכרון היהודי-ערבי (ראו את העבודה של יובל כספי על מוסא שלוש, ראש-העיר היהודי-ערבי של תל-אביב), או בצלקות היסטוריות אחרות (ראו עבודה של דולה יבנה על פרשת חטופי-תימן), או בשאלה הקולוניאלית/פוסטקולוניאלית (ראו מאמרה של דליה מרקוביץ', "קומיקס אפריקאי – אפריקה בקומיקס: רשמים מן הביאנאלה לאמנות, ונציה 2007 ").

משוררות נגד האח הגדול: מחאה נגד המאגר הביומטרי

משוררות נגד האח הגדול