לקבל קללות ויריקות גזעניות באהבה גדולה

מתוך הערך על איסלומופוביה בויקיפדיה. cc: wikipedia
מתוך הערך על איסלומופוביה בויקיפדיה. cc: wikipedia

החייל האמיץ אבו סובחי

מאת יובל גלעד

מה קורה כשסכנין קורעת את בית"ר ירושלים? יובל גלעד לא שוכח ולרגע אפילו שמח.

אמש צפיתי כהרגלי במהדורת "חדשות הספורט" בערוץ הספורט. היה זה ערב משחקי הגביע, והבשורה המשמחת היתה שבני לוד, קבוצה מה"מגזר" הערבי, המשלבת יהודים וערבים בהרכב, ניצחה את הקבוצה הגזענית בית"ר ירושלים, שאוהדיה מקללים ערבים ומאחלים להם לעבור לעולם הבא בכל הזדמנות, ומסרבים לקבל שחקנים ערבים לקבוצתם. ובכן, בני לוד ניצחה בפנדלים, והיו"ר שלה, ברנש שמנמן ונחוש בשם אבי סובחי, "הרשה לעצמו" לחגוג ואף להודות בפה מלא שהוא שמח במיוחד, שזה יום חג בשבילו, כי הם ניצחו את בית"ר הגזענית.

אבל מה, הוא שכח שהוא ערבי ישראלי, וכל ערבי ישראלי חשוד תמידית ב"שיתוף פעולה" עם האויב, בהיותו "גיס חמישי", ועל כל ערבי ישראלי להכריז על ציונותו על כל במה בה נותנים לו לדבר, ולקבל קללות ויריקות גזעניות באהבה גדולה. אבל לאבו סובחי האמיץ נמאס, והוא ירה בחזרה, כשקיבל סוף סוף פעם בחייו את המיקרופונים (בני לוד קבוצה מליגה נמוכה, עם תקציב קטן, חצי מקצוענית).

הוא הוזמן לאולפן ומיד ננזף על ידי המורה, סליחה המגישה, מירי נבו. היא הפכה פתאום לקרן נויבך, עיתונאית חוקרת, ונזפה באבו סובחי, תקפה אותו גלים גלים כמטוס קרב את עזה. והוא, הערבי ישראלי המסרב למלא את מקומו של החמוד החינני, ערבי המחמד, עמד על דעתו שבית"ר גזענית והוא שמח במיוחד שניצחו אותם, ואף ציין, בצדק, שהגזענות שלהם היא לא רק כלפי ערבים אלא גם שחומי עור כטוטו תמוז זוכים שם לנהמות. הגננת החרוצה המשיכה לנזוף בו. אלי אילדיס, שקצת מפחד ממנה, ניסה להשחיל מילה לטובתו אבל נדרס בידי הבלבוסתה. לעזרתו נחלץ שגיא כהן, פרשן ידען ששמח גם הוא על ניצחון בני לוד.

Notable Arab citizens of Israel:  Emile Habibi  • Ahmad Tibi  • Boutros Mouallem  • Samih al-Qasim  • Salim Tuama  • Mohammad Bakri  • Raleb Majadele  • Juliano Mer-Khamis  • Mira Awad  • Ishmael Khaldi
Notable Arab citizens of Israel: Emile Habibi • Ahmad Tibi • Boutros Mouallem • Samih al-Qasim • Salim Tuama • Mohammad Bakri • Raleb Majadele • Juliano Mer-Khamis • Mira Awad • Ishmael Khaldi

היום כבר נודע שההתאחדות מתכוונת להעניש את אבו סובחי, והשב"כ כבר מכין את החבר'ה, אני מניח. ערבים ישראלים מחזיקים את המדינה הזאת, המגעילה הזאת, עם הסבלנות שלהם, עם נמיכות הרוח שנכפית עליהם, בצניעות הכפויה עליהם. הם היהודים האמיתיים פה בארץ האדונים הישראלים השומרים על כספם מול ה"כושים" הבאים גלים גלים מאפריקה. ערבים ישראלים הם כמעט היופי האחרון במקום המחורבן הזה. הייתי רוצה להיות ערבי ישראלי.

יותר ויותר ערבים מה"מגזר" משחקים בקבוצות כדורגל בכל הליגות, וייצוג נכבד יש גם בנבחרת. אבל לעד יצפו מהם להיות חמודים ושותקים, לספוג גזענות ויריקות כאילו היו מכת ברד, אבל לאבו סובחי נמאס, ולי, צופה הבטטה בחדשות הספורט, היה רגע אחד של נחת.

מאת: יובל גלעד

עיר הילדים הממיתים

הפשיזם מתחיל בקניונים. cc: flickr. "Comparing leadership cultures and creating change"  by opensourceway
הפשיזם מתחיל בקניונים. cc: flickr. "Comparing leadership cultures and creating change" by opensourceway

איפה מתחילה האדישות, האכזריות השקטה שגורמת לנו לעבור על פני חסר בית, לחייך ולהעיר הערה צינית כשמישהו מספר על ילד מהגדה שמוכר פלסטיקים כדי להביא כמה שקלים למשפחה, איפה מתחיל הרוע השקט של צרכנות הקניונים? יובל גלעד בפוסט ללא רחמים. המשך קריאת הפוסט "עיר הילדים הממיתים"

כסף, הצלחה ומוות בחייו של קורט קוביין

cc; flickr | Grande kurt !!! by fankyclaudio
אדם נולד עם כישרון אדיר ועושה אמנות, אבל למה הטירוף? למה ההערצה? cc; flickr | Grande kurt !!! by fankyclaudio

מאת יובל גלעד

מה הקשר בין ההצלחה של קוביין לבין התאבדותו? איך קפיטליזם הביא לאובדן אחד הכשרונות המעולים של הרוק האמריקאי? יובל גלעד לוקח אותנו למסע אל תוך מאחורי הקלעים של עולם הרוק האמריקאי. המשך קריאת הפוסט "כסף, הצלחה ומוות בחייו של קורט קוביין"

בשביל זה צריך משוררים | יובל גלעד

ארז ביטון בהופעה באשקלון. cc: wikipedia
ארז ביטון בהופעה באשקלון. cc: wikipedia

הכסף מנכר אותנו מהמקום, הופך אותנו לגלובליים, על מקומיים, אוניברסליים, וכל ערכי הקידמה של המערב – והתוצאה – אנשים בלי חיבור למקום. בימים אלה מתארגן "מאבק המשוררים" לצורך תמיכה כלכלית של המדינה בשירה. בין השאר המאבק הוא על קיום כתבי עת, שהם נשמת אפה של ספרות חיה. אבל כבר כתבתי על כתבי עת שמתים בסתר והנה אחד מהם קם לתחייה למרות שחשבתי שהנה והוא כבר אבד. המשך קריאת הפוסט "בשביל זה צריך משוררים | יובל גלעד"

מחשבות על קיום ערבי ישראלי / יובל גלעד

הדרישה ל"נאמנות" מערביי ישראל איננה אלא גזענות בוטה מחופשת לעיקרון דמוקרטי. מרבית ערביי ישראל נאמנים הרבה יותר ממה שאפשר היה להעלות בחלומות הורודים ביותר. העסוקים בטרור הם בודדים ממש, ולמעלה ממליון וחצי מאזרחי המדינה נאמנים, עובדים, משלמים מיסים, ומצייתים יפה למערכת המקפחת אותם מדי יום, בכל תחום. המשך קריאת הפוסט "מחשבות על קיום ערבי ישראלי / יובל גלעד"

שיח לוחמי המזרח / יובל גלעד

ארז ביטון באשקלון cc wikipedia

בתור אשכנזי אסלי, לא גדלתי עם מודעות רבה למאבק המזרחי על מקום בחברה הישראלית וכבוד למורשת המחוקה על ידי השלטון המפא"ניקי. חברתי הראשונה היתה מזרחית, חלק מחבריי היו אשכנזים וחלק מזרחים, ואפילו לא שמתי לב מי הוא מי. אמנם, בארוחות משפחתיות אצל סבתי הייקית, נשמעו מדי פעם הערות גזעניות ללא כחל וסרק, לגבי ה"לבאנט", לגבי פוליטיקאים מזרחיים וכו', אבל ראיתי בכך שריד לגזענות גרמנית עתירת היסטוריה והישגים.  המשך קריאת הפוסט "שיח לוחמי המזרח / יובל גלעד"

יובל גלעד/ מחשבות על גאון אמריקני

אני רוצה לספר לכם על הימים האחרונים בחייו של סולן להקת NIRVANA, גאון מוזיקת הרוק קורט קוביין. אני רוצה לספר לכם על הבדידות והניכור האינסופיים אליהם יכול להגיע אדם מפורסם כל כך, ועל האדישות של החברה כלפי מי שנתן לה כל כך הרבה. אותה אדישות שיש לנו כלפי הומלסים, כלפי פליטים, כלפי מלחמות באפריקה וכו'. אני רוצה לספר לכם על האומה האמריקנית הגדולה, שהחופש וחירות הפרט הם דגליה, דגלים המתנפנפים ברוח של מרחבי הטבע הנהדרים, ועל הצד השני של אותה מטבע: האדישות והניכור, העזובה והזיוף. כיצד תרבות מאליהה אדם, אבל נותנת לו להסתובב לבדו, ימים בודדים, בידיעה שהוא אובדני, שכן מותו יכול לשמש אותה יותר מחייו.

המשך קריאת הפוסט "יובל גלעד/ מחשבות על גאון אמריקני"