מוילנה באהבה: על החיים המופלאים של גדול משוררי היידיש של המאה העשרים

סטאלין שלח שני מטוסים להציל אותו באמצע השואה, והצליח. אל המטוס הוא רץ בין שדה מוקשים, ביחד עם אשתו, כשדרך נפתחת לפניו במשקלי שירה. עד יומו האחרון הוא האמין שהשירה היא זאת שהצילה את חייו. זאת הסיבה שבגטו וילנה הוא כתב שיר בכל יום, אפילו שכל מה שהיה לידו, זה יד של גוף מת, וחתיכת פחם.

רוחות אוהבות יידיש

safe_image.phpחברה מסרה לי שמצאה כמה עותקים מספרי הראשון "מגמד הצלקות" משנת 2001. הידיעה שימחה אותי. כי לא במקרה קיבלתי אותה דווקא עכשיו כשאני עורך את ספר הסיפורים החדש שלי "מקלחת של חושך" בהוצאת כנרת זמורה דביר. יש דרך ארוכה שסופר עובר בה כשהוא בונה את דרכו לתוך האפילה של היצירה. עברתי דרכים רבות, ארוכות ומפותלות, מכתיבת שירה לכתיבה סיפורים עם רוחות רפאים. ואתמול בין השאר קיבלתי הסבר נפלא מיצחק בשביס זינגר כשנאם בטקס פרס הנובל על הקשר בין רוחות רפאים ויידיש:

על הביקורת הראשונה ל"פרידה בברלין" "בישראל היום"

"מה מזרחי בספר על אהבה ופרידה? מה מזרחי בנסיעה לברלין? חיפשתי בכל הספר את המילים מעברה, קיפוח, אפלייה והתבכיינות ולא מצאתי – האם מתי שמואלוף החליט להשתכנז?"

רוני סומק עולה על הרכבת האחרונה לבגדד להיפרד מדוד סלים | האמן אמיר כהן בתמונות לספר האמן "דוד סלים" עם רוני סומק | אלג'יר: אבו סומק יצמח מהתמר הקבור |

רוני סומק בשיר ויצירה חדשים מסמן אפשרויות חדשות לישראליות, דווקא כשהוא נפרד מדודו סלים. הוא מביט במקביל גם אל העבר האבוד של יהודי-עיראק וגם אל תוך העתיד שעדיין לא הובנה. ההצצה הקולנועית אל מעבר לנקבי הרכבת, של הילד – המייצג את המשורר, היא אותה הצצה לעתיד יהודי הכולל מסורות יהודיות-ערביות ובמקרה הזה אל העיראקיות. המבט המשותף לילד ולדודו, הוא ההעברה הבינדורית, המסירה היהודית מדור לדור של: זכרון, ערכים והוויה. רוני סומק עומד במקום כפול, הוא גם נפרד מדודו, וגם משאיר אותו קרוב אליו. הוא גם חוזר לילדותו וגם מחבק אותה אל חיקו בהווה. ממקומו הקאנוני של רוני סומק בשירה בישראל, אנו רואים בהמשך לספרו "אלג'יר" (ראו מאמר ושיר בהמשך) וליצירות הדיו השחור כמו בריה"ל מדריד ותערוכות נוספות – את התעקשותו לשזור את שורשיו הכהים, כחלק ממיצוב מחודש לישראל במזרח התיכון.

האשכנזי-הערבי: ראיון עם איתמר הנדלמן בן כנען סמית

(הכתבה מובאת כאן בשינויים קלים מהמקור) ביום אחד, לפני מספר חודשים, החליט העיתונאי והסופר איתמר הנדלמן בן-כנען לעבור ביחד עם משפחתו (אולגה, זוגתו ושרלין, בתו החורגת) ליפו. הוא עזב את תל-אביב, שהצטברה בספרות ובשירה שלו והתבטאה בחבריו. שינוי המיקום, הביא גם לשינוי זהות. ובכלל, התחקות אחרי שמות המשפחה של איתמר יכול להביא לתובנות והארות עלהמשך לקרוא "האשכנזי-הערבי: ראיון עם איתמר הנדלמן בן כנען סמית"