שיח לוחמי המזרח / יובל גלעד

ארז ביטון באשקלון cc wikipedia

בתור אשכנזי אסלי, לא גדלתי עם מודעות רבה למאבק המזרחי על מקום בחברה הישראלית וכבוד למורשת המחוקה על ידי השלטון המפא"ניקי. חברתי הראשונה היתה מזרחית, חלק מחבריי היו אשכנזים וחלק מזרחים, ואפילו לא שמתי לב מי הוא מי. אמנם, בארוחות משפחתיות אצל סבתי הייקית, נשמעו מדי פעם הערות גזעניות ללא כחל וסרק, לגבי ה"לבאנט", לגבי פוליטיקאים מזרחיים וכו', אבל ראיתי בכך שריד לגזענות גרמנית עתירת היסטוריה והישגים.  המשך קריאת הפוסט "שיח לוחמי המזרח / יובל גלעד"

מגדלור לעתיד אחר: מסע אל עולם הקומיקס החברתי והפוליטי בישראל

תמונה מס' 1, איור השער, הכיוון מזרח, גיליון מס' 15. עיצוב: עידו שמי.

תמונה מס' 1, איור השער, הכיוון מזרח, גיליון מס' 15. עיצוב: עידו שמי.

הקומיקס בישראל הוא דמות המראה של הפוליטיקה והרב-תרבותיות בישראל. מפתיע להיווכח כי הוא אינו צומח מתוך המעמדות הנמוכים, כפי שאירע במקומות רבים בעולם (ראו מאמרו של ד"ר דני פילק, "הפוליטיקה של תרבות עממית: הקומיקס כמשל").[2] אלא להפך – הקומיקס מחזק ומכונן את ההגמוניה האליטיסטית של אלה השייכים לתרבות העילית, שכן על צרכני הקומיקס נמנים דווקא השכבות המבוססות מבחינה כלכלית.  בשל כך מייצג הקומיקס נרטיבים של זיכרון אירופוצנטרי וסדר-היום האמנותי והפוליטי שלו לרוב דוחה עיסוק נרחב בשאלות חברתיות. למשל, נוכל למצוא התייחסויות רבות לשואה בחוברות קומיקס שונות, אך כמעט ולא נמצא בהן דיון בזיכרון היהודי-ערבי (ראו את העבודה של יובל כספי על מוסא שלוש, ראש-העיר היהודי-ערבי של תל-אביב),  או בצלקות היסטוריות אחרות (ראו עבודה של דולה יבנה על פרשת חטופי-תימן), או בשאלה הקולוניאלית/פוסטקולוניאלית (ראו מאמרה של דליה מרקוביץ', "קומיקס אפריקאי – אפריקה בקומיקס: רשמים מן הביאנאלה לאמנות, ונציה 2007 "). המשך קריאת הפוסט "מגדלור לעתיד אחר: מסע אל עולם הקומיקס החברתי והפוליטי בישראל"