על ציניות וחיפושי דירות בברלין

חיפושי דירה וציניות בברלין יצאתי למסע חיפוש דירה בברלין. והדבר לא פשוט, גדודים של שבטים של מחפשות ומחפשים פוקדים את הדירות הנחשבות. התחלנו בקרויצברג, עברנו לנויקלן, המשכנו לשוננברג, הגענו עד פרידריסהיין והתחלנו לחשוב כבר על וודינג ונפל לי הוודג'. באותו זמן שאני מתבזה בסטטוסים מתחננים, ומשתחווים בכל העובר ושווא, בישראל יש מלחמת בחירות. ובמלחמה כמוהמשך לקרוא "על ציניות וחיפושי דירות בברלין"

"שלא אשאר כבוי ככה"

כל שיר נושא בתוכו זיכרון. השירים המשמעותיים בחיי מכילים בתוכם זיכרונות. אני זוכר למעשה איך שמעתי בפעם הראשונה את הפזמון "מכיוון ההר הכל רגיל / אוקטובר הטוב עומד להתחיל" של עמיר לב, כשנסעתי במכונית של הוריי, אל מול הקניון של חיפה, בואכה העלייה של כביש פרויד. והתחלתי לבכות. כל הסכסוך המזויין הזה קרע לי את הלב. לא יכולתי לשאת אותו על גבי, במיוחד כחיפאי שראה את משטר ההפרדה בעיר הולדתו.

ופתאום הבנתי שאני, השחור, רוצה להיות לבן. שייסה

"אתה לא יכול להיות גרמני", הוא אמר לי. "למה? למה?" שאלתי. "כי אז תהיה אשכנזי וייקחו ממך את התואר של יהודי-ערבי". שיחת שיכורים בברלין

ישראלי בברלין: מתפללים לשם יתברך אללה ואכבר

לא נסעתי לברלין בכדי להיות פרשן באל־ג'זירה, אבל המכתב הזה לא עוזב אותי. מפקד חטיבת גבעתי כותב שצריך להכרית את האוייב, ואני נזכר בעמלק