השכול מחבר בין ישראל ופלסטין: על טקס יום הזיכרון של לוחמים לשלום בתל אביב

אחרי המלחמה הארורה, הגיחה יונה של זית להזכיר את הברית של השם, בין ישראלים ופלסטינים

מבחר קלישאות וסילופים מהגטו בישראל

הביקורת של יותם ראובני על ספרו החדש של מתי שמואלוף מושתתת על הכחשת ההיסטוריה היהודית והאירופאית ועיוותה ועל פרנויה אופנתית של ישראלים המדמיינים את החיים בברלין באופן מרוחק מהמציאות ונגועים בפאתוס ציוני, בבורות ובקרתנות המטופחים בישראל. איריס חפץ אמסלם בתשובה ישירה וכנה, שמחזירה את הספר להקשרים הנכונים. מבחר קלישאות וסילופים מהגטו בישראל הביקורת של יותםהמשך לקרוא "מבחר קלישאות וסילופים מהגטו בישראל"

הביקורת המלאה בספרים "הארץ" – אסקפיזם בברלין: השינוי הרדיקלי של מתי שמואלוף | מקלחת של חושך

ב"מקלחת של חושך" מתגלה הבדל עצום בין שמואלוף "משורר המהפכה", כפי שכינה את עצמו, לשמואלוף הפרוזאיקון הכותב סיפורי אימה

סרטוני השקת "מקלחת של חושך, וסיפורים נוספים" בברלין

אז זאת הפעם ראשונה שערכתי השקה לספר שלי, בעברית, מחוץ לישראל. ספר שהחלק השלישי שלו נכתב בברלין. זאת כחלק מקהילה עברית / ישראלית / דיאספורית שנוצרת ויוצרת בברלין. שיהיה שבוע טוב!

ברכה וקללה: שני שירים מ"פרידה בברלין"

שיר אחרון מהספר "פרידה בברלין". כאמור אנחנו בשער השני שלו "ברלין" ואנחנו מדברים על החלק של ההגירה שמשלים וממלא בתוכן נוסף את החלק של הזוגיות. אז "רעיה" זה כמובן השיר הנפלא של אביהו מדינה. ורציתי לכתוב את "הרעיה" שלי. ואני מביא אותה בנושא הישיר של מה אני אומר לאהובה שלי, שכבר הקדשתי לה שיר "מדוע אניהמשך לקרוא "ברכה וקללה: שני שירים מ"פרידה בברלין""

השירה הבועטת ומבקיעה: פרידה בברלין בידיעות תל אביב

כתבה מדהימה של רועי חסן (ערס פואטיקה) על ביכורי השירה הישראלית החדשה, עם סיגלית בנאי, מי-טל נדלר, מואיז בן הראש, רון דהן, לורין מילק ואנוכי.

ערס פואטיקה 11 | עדי קיסר מקריאה מתי שמואלוף

אני מתעורר בבוקר ומקבל הודעות מחברים וחברות שעדי הקריאה את השיר "ישראל" באירוע האחרון של ערס פואטיקה Ars poetica ואין דרך יותר טובה לחמם את הלב בחזרה גם על פני אלפי קילומטרים, מלפרסם שיר בחזרה (שנכתב לפני). למילים יש כוח גדול יותר מאיתנו, אני מניח אותן כאן באהבה לקיסרית, כי איתה הכול החל וברוחה סופת החול עולה מן המדבר ומביאה את הכתום האהוב הזה על פני העיר המנוכרת. אך לפני הכול הנה השיר שהקריאה עדידושקה ובסוף שתי מילים שקרעו לי את הרקמות עם אהבה על הבוקר "מתגעגעים אליך"

הגולֶה במולדתו (או: לקרוא את שמואלוף בבוליביה) / יחזקאל רחמים

כבר עמדתי בשערי ההוסטל עם התיק על הגב והשמיכה מחובקת מתחת לזרוע, כשהבחור מהקבלה מיהר אלי וקרא, "הגיעה לך חבילה!" הרבה זמן שלא קיבלתי חבילה, והתענגתי לרגע על רסיס נועם קדמוני: מעטפה ובה ספר נייר ודם. תחבתי את המעטפה הסגורה לתוך השמיכה המקופלת ויצאתי לנסיעה מקוטעת שתימשך כל הלילה עד לפוֹטוֹסִי, העיר הגבוהה בעולם, שם על צלע אחד ההרים אשתתף בזריחה בטקס ראש השנה האֲנְדִינִי-אמאזוני. בדרך לטרמינל הוצאתי את המעטפה מתוך השמיכה, בחנתי את הבולים של "מהפכת משק המים" בישראל, והוצאתי ספר עשוי היטב בחומר ובעיצוב לתפארת הוצאת "נהר ספרים" של ראובן מירן. תחת עיניו החקרניות והמגששות של הנהג בחנתי את אורגיית הדמויות הפסיכודאליות-משהו על הרקע החלמוני בחזית העטיפה. אולי מַפָּה אסוציאטיבית של פְּנים הספר. בכל אופן, עטיפה יפה מאוד (המאייר: רותם מקרית גת). על גב העטיפה ציטוט מאת המבקר אילן ברקוביץ', המצביע על שירת מתי שמואלוף, או לפחות על שיר הנושא, כשירת מחאה שאינה יוצאת מ"עמדה מדוּמה של סבל". בשיר הנושא, המופיע אף הוא על גב הספר, עיניי נמשכות, אולי בשונה מאלה של ברקוביץ', דווקא לשורה השנייה, שבה המשורר "מתכנס בחזרה אל הזרוּת". תמונתו של מתי מעלה בי חיוך כשאני מזהה שתי ידיים עלומות מסדרות בתשומת-לב את עניבתו, ואגב כך מחלצות מהמשורר חיוך מהורהר של רגע חמים; אני מדמה לראות ילד מבקיע באושר רגעי מתוך קפסולת דמות המשורר.
היוצר יחזקאל רחמים על הספר "האסון מתחיל בארוחת עסקים"

הוראות בטיחות: במקרה של אזעקת אמת, הפילו את הממשלה, אני חוזר במקרה של אזעקת אמת, הפילו את הממשלה. תודה

ההיסטוריה נקבעת היום רחוק מהאקדמיה בתוך הציוציאדה והנה אני מביא בפניכם את מבחר ציוציי ברגעי טילים על ת"א ועזה