שי אריה מזרחי, בלעה אותך מפלצת: מילים לזכרו של המשורר והפעיל החברתי, במלאת שבע שנים למותו

לפני מספר שנים ביקרתי בהלווייתך שי בקרית שאול. אני נזכר איך היה לי קשה לראות אם שקוברת את בנה. היום אני יושב בעיר אחרת, ביבשת אחרת, במצב זוגי אחר לגמרי, עדיין כותב שירה בעברית ומביט אליך שי. הקלישאה אומרת שאנחנו מביטים אחורה אל המתים. אבל האמת היא שהמתים הולכים איתנו לכל הדרך ומביטים בנו בכל צעד. לא מעט פעמים אני שואל את עצמי מה היה קורה לו היית עומד מול הלחץ של השדים שלך להשתיק את קולך לנצח. אין אדם שלא התעורר לפחות פעם אחת בבוקר וחשב, בשביל מה אני חי? וברגעים קשים יותר: למה אני לא גומר עם זה וזהו.  המילים התפרסמו לראשונה בהעוקץ

על אבטלה ושירה | יובל גלעד

Fireball By The Wandering Angel cc: flickr
Fireball By The Wandering Angel cc: flickr

אבטלה היא מצב קשה, הקיום כולו מהונדס לעשייה ועוד עשייה, היתרבות ופריון בכל מקום, נפנוף בהצלחות, גברים בג'יפים נשים מאופרות. שירה היא מצב של התבוננות בהוויה, של אי עשייה פרקטית. היא נכתבת משך דקות, אבל שיר טוב דורש מהמשורר להיות, לחיות הוויה. אבטלה קשה לכולם, אבל גברים הם יצורים שנולדים מעוטי חמלה, באופן כללי, יחסית לנשים. הדברים אולי לא נשמעים פמניסטיים, אבל זה המצב המולד.

לא מספיק להיות משורר

ידידי המשורר שי אריה מזרחי היה איש עבודה. עבדתי איתו וראיתי אותו עובד כסוס, מרים, שולח, דואג לספרים חדשים שיצאו. אבל הוא היה גם אדם שכולו רגש, ולא ידע להפריד בין הרגש הפרטי לרגש בעבודה. בעובדה דורשים מאיתנו להיות "מקצועיים", כלומר לנטרל את האני. זה טבעי, והעולם אולי לא היה יכול להתנהל אחרת, אבל לא כולם יכולים לעשות את זה, אצל חלק מאיתנו הרגשות מתפקעים כל יום, וקשה לווסת. משוררים ולא משוררים גם יחד. חלק מאיתנו רואים את העולם בפיכחון מדכדכך, הולדן קולפילדים שרוצים לספר שהמלך הוא עירום, כמו שי ידיד שפרסם את תמונת הקצין עם צלב קרס. מטאפורה ילדותית אבל קולעת – מתארת אדם אלים שמתפרנס מאלימותו בעזרת דימוי קיצוני, שפרופסור ליבוביץ' הנכבד הרבה להשתמש בו. התוצאה – פיטורים.

גברים לא יודעים לשאת אבטלה. שי לא היה מובטל עת עשה מה שעשה, אבל עבד חלקית, והיה עייף מהחיים. היה עייף מללבוש תחפושת לעבודה, לעשות כמיטב יכולתו כדי לשרת מעביד בשכר רעב, לשתוק על עולם מלא עוולות אותן ראה טוב מדי, ולנסות לכתוב שיר בשישי או שבת. שי לא היה קל כתיבה. שירים באו לו במאמץ, ושירים היו מרכז חייו. בגלל זה הקים את  הבלוג הספרותי שלו "כאוס", בגלל זה היה חבר עיקש ב"מאבק המשוררים".

להפנות עורף לשירה

משוררים זקוקים לכבוד בסיסי, להכרה בסיסית בחיוניות קיומם. משוררים הם שאמאנים של החברה, והחברה מפנה להם עורף. מדובר גם על האספקט הכלכלי, אבל גם על אספקט ההערכה של הנתינה לכלל, שחיונית לכל אדם, קולקטיביסט או אינדיבידואל בנשמתו, כולנו יצורים חברתיים. כשמשורר או משוררת תובעים הכרה לשירתם, הם תובעים הכרה ביפי העולם, ביכולת לבקר אותו, תובעים הכרה ביפי השפה ובצורך לנקות אותה מהפאשיזם של הקלישאות הפוליטיות, הפרסומיות וכו'. לא כולנו מצליחים במלאכה תמיד, יש עבודות טובות יותר ופחות, אבל אין הערכה, רק התרפסות למבקרים מקריים, ובעקבותיה פרסי חנופה. שי ידע את כל זה, וזה הכאיב לו יותר מדי. בגלל זה נתן לי לפני מותו במה ביקורתית, כדי שאוכל לעשות קצת סדר ולבקר את השירה, כי יש שירה טובה ושירה רעה, לא הכול שווה, והצדק מחייב שהתגמול הכלכלי והחברתי יהיו בהתאם להישגים, כי הישגים נקנים במאמץ של עבודה, עבודה שאיש לא מכיר בה בימינו.

אמנים אמיתיים, ויש רבים הקופצים על העגלה לשווא, בעשרות סדנאות יצירה למיניהם, ובכן אמנים אמיתיים, משוררים ומשוררות אמיתיים, הם יהלומים בחרא הקיומי. אבל מתייחסים אליהם כאל חרא קיומי, נצלני, בטלני. אף אני, שאינני מצוי על המסלול בו שי בחר, הפנמתי עד עמקי נשמתי את הציווי החברתי של עבודה עבודה עבודה כסף כסף כסף כסף כסף. גבר הוא מה שהוא מרוויח, כיום גם נשים למרבה הצער, והרגשות והקיום עצמו והנשמה כולם טפילים על גבי היצור שנועד לעשות ולעשות. אפילו מעוף ציפורים אינו אלא נדידה מעשית, ושירתם שירת חיזור. הכול מעשי פה עד מוות.

אל לה לשירה להתבטל בפני המציאות. עליה לעמוד זקופה. המשורר ההונגרי הגאון אטילה יוזף שם קץ לחייו בשנת 1937, בהיותו בן 32, עייף מהחיים, אחרי שלא עמד יותר בחיי רעב בבודפשט של ראשית המאה העשרים. הוא היה מודרניסט ומשורר טבע ומשורר פרולטר שכתב שירים נוגעים ללב על אימו הכובסת, על פועלים, אבל גם על הטבע וההוויה. מי שמעוניין יכול לקרוא מסה שלי באתר NRG על המשורר. אבל הוא מוזכר כאן בגלל "קורות חיים" שכתב ופורסמו בקובץ שיריו, שיצא לאור בהוצאת "עכשיו" בתרגום מרדכי אבי שאול בשנת 1964. אביא כמה משפטים לסיום, כדי להראות עד כמה המשורר היה בלתי כשיר לעבודה "אובייקטיבית", עד כמה לקח ברצינות את התיאור "קורות חיים" וסיפר בהם, בפשטות, על חייו, שאינם מעניינים איש כשאדם פונה לשוק התעסוקה, כמובן:

"נולדתי בשנת 1905 בבודאפשט… אמא פרנסה אותנו – אותי ואת שתי אחיותיי – בעבודתה ככובסת, וכעוזרת בבתים פרטיים, מן הבוקר ועד הערב, ואני הייתי משוטט כנער רחוב, בלי השגחה, השתמטתי מבית הספר. אבל בספר המקרא מצאתי סיפורים מעניינים על המלך אטילה, ואז התמסרתי לקריאה… אפשר שחוויה זו הוליכה אותי אל הספרות; חוויה זו עשתה אותי לאדם חושב, לאדם, השומע דעת אחרים, אבל בוחן אותה בלבבו. בן תשע הייתי כשפרצה מלחמת העולם, מצבנו היה הולך הלוך ורע. נטלתי חלק בעמידה לפני חנויות, ויש שהייתי מתייצב בתשע בערב בתור שלפני החנות, ובשעה שבע וחצי בבוקר, כשתורי הגיע, הודיעו, כי אין עוד שומן. עזרתי לאימי כפי יכולתי, מכרתי מים בראינוע…"

זיכרו, מדובר ב"קורות חיים", והמשורר היה נואש לעבודה. זאת לא בדיחה, אלא קורות חיים אמיתיים ששלח המשורר הגאון. בהמשך מתאר בכנות שלא תאמן את מות אימו, את לימודיו, את "החלטתי להקדיש עצמי לספרות ולמצוא גם עיסוק אזרחי, שיש לו קשר לספרות". אין רשימה זו באה בשום פנים ואופן להמעיט מסבלו של כל גבר או אישה המצויים במצב המשפיל של אבטלה ורצון לעבוד, בלי מציאת מקום שמוכן לקלוט אותם. אבל אני כן מבקש לטעון שאנשים רגישים יותר, ומשוררים הם בדרך כלל כאלה, חשופים יותר, מדי. צריך לעזור להם, ופעם זה היה נהוג, לפחות לגבי משוררים "מצליחים", היו מסדרים להם איזה עבודה אפשרית עבור נפש פואטית: הגהה, כתיבה בעיתון, מזכירות ופקידות מסוגים כלשהם, וכו. פעם החברה ידעה שמשורר הוא נכס חברתי, אפילו בארצנו מלאת המלחמות והכוחנית. אבל כבר כמה עשורים שהמצב איננו כזה, ודאי מאז מותו של אבידן.

כך מסתיימים "קורות החיים" של יוזף:

"לבסוף נעשיתי פקיד-קורספונדאנט ללשון ההונגרית והצרפתית. חליתי והתפטרתי. מאז אני חי מעבודתי הספרותית. מלבד שפת אימי ההונגרית הנני קורא וכותב צרפתית וגרמנית… הנני מושלם בידיעת מכונת הכתיבה. ידעתי גם קצרנות, ואוכל לרענן את ידיעותיי על ידי אימון במשך חודש… לדעתי, הנני אדם ישר, תפישתי מהירה, ויפה כוח התמדתי בעבודה".

הקריאה עצובה כי מדובר במשורר גאון, שזכה להכרה בגאונותו רק אחרי מותו על אף שהכירו בכשרונו כבר בחייו, והיה עליו להתחנן לעבודה ולהתהדר בידיעת מכונת הכתיבה שלו. אבל הדברים נכונים גם למשורר טוב כשי אריה מזרחי ואחרים, שאם לא נחנו בעור הפיל הדרוש כדי לשרוד בעולם הזה, עלולים להישבר, או סתם להתמוסס לאט, בכאב, עד החשיכה.

טור חדש שלי במאקו: השיח הביטחוני החליף את השיח החברתי

בדיוק כמו ששר פעם שלום חנוך: "הציבור מטומטם לכן הציבור משלם". וכך סידר "מבצע עמוד ענן" לממשלה את מה שהיא כל כך רצתה – כי במלחמה אין צורך להסביר לאומנות, הדרת נשים ובזבוז אינסופי של משאבים

להתראות אריה שואג

לפני מספר שנים ביקרתי בהלווייתך שי בקרית שאול. אני נזכר איך היה לי קשה לראות אם שקוברת את בנה. היום אני יושב בעיר אחרת, ביבשת אחרת, במצב זוגי אחר לגמרי, עדיין כותב שירה בעברית ומביט אליך שי. הקלישאה אומרת שאנחנו מביטים אחורה אל המתים. אבל האמת היא שהמתים הולכים איתנו לכל הדרך ומביטים בנו בכל צעד. לא מעט פעמים אני שואל את עצמי מה היה קורה לו היית עומד מול הלחץ של השדים שלך להשתיק את קולך לנצח. אין אדם שלא התעורר לפחות פעם אחת בבוקר וחשב, בשביל מה אני חי? וברגעים קשים יותר: למה אני לא גומר עם זה וזהו.   המשך קריאת הפוסט "להתראות אריה שואג"

שקועמוק בכאוס

שיר ישן מהספר השני "אושר מוצק" שנגנז. ראה אור מחדש בבלוג השירה "כאוס".

המשך קריאת הפוסט "שקועמוק בכאוס"

רשימת פירסומים לא פעילה: עייפתי להמשיך ברשימה. תעקבו באתר אחר הפירסומים. צאו מהבית, עזבו את המחשב, קנו גלידה

עד אמצע 2012 ניהלתי רשימה חלקית ביותר שנקראה רשימת פירסומים

 

 

על כתב העת לרוחב, אלי הירש, מדור ספרות ותרבות – 7 לילות, ידיעות אחרונות
7.8.2012 דגלים אדומים לפניך: על השקת לרוחב, אור זילברמן, אתר מגאפון
31.7.2012 המהפכה הדיגטלית, דרור קסטל, כלכליסט
16.7 עידו באלס על כתב העת לרוחב של גרילה תרבות ב"הארץ"
פרוייקט עבודת גילוי בעכבר העירואינט וארץ האמוריהעוקץאתר המחאה הראשי
2.8 החוקר אסף מידני ממליץ עלי כמשורר פוליטי
26.7 תגובה לפולמוס הולנדר-שמואלוף + דוד אדלר + 5.7 התגובה שלי
15.7 אלי אליהו על סרט תיעודי של אורי ברבש שתיעד את שירת הדור הצעיר ושירתי, הארץ
22.6 שתי הערות בטיימאאוט על אינטרנט ופוליטיקה צעירה של מחאה
21.5 השתתפות באנתולוגיה מיוחדת לחזי לסקלי, הארץ
30.4 השתתפות בפסטיבל ספרותי עם משוררים מעזה, הארץ
2.4 השתתפות בפסטיבל של יערות מנשה, הארץ
19.3 מנחה את חלוקת פרסי "אסי" של איגוד הסופרים הכללי, הארץ
20.2 כותב, משתתף ומנחה את השקת "אמיתיות" בהוצאת ידיעות אחרונות

2011

  • (דעה) אתה הצורר נתניהו, מאקו, 3.5.2011
  • (דעה) מילה טובה, ישראל היום, 21.4.2011
  • (דעה) ביבר הזכוכית, ישראל היום, 13.4.2011
  • (דעה) אין אהבה בים המלח, מאקו, 12.4.2011
  • (מאמר) זרות העבר וזרות ההווה, ערב רב, 10.4.2011
  • (רשימה) פיוט מגדות החידקל, הזמנה לפיוט, 8.4.2011
  • (מאמר) איך כותבים מלקולם אקס בעברית, עיתון 77, 5.4.2011
  • (דעה) מר, מר היום, ישראל היום, 4.3.2011
  • (דעה) מזמן כבר לא קבוצה של המדינה, מאקו, 3.4.2011
  • (ביקורת) הראפר משכונת התקווה, במחשבה שנייה, 28.3.2011
  • (דעה) ארומה של גזענות, מאקו, 28.3.2011
  • (דעה)תקיפת המערב בלוב – מעט מדי, מאוחר מדי, מאקו, 20.3.2011
  • (דעה) פרס ספיר לשירה, טיימאאוט, 17.3.2011
  • (מאמר) תרבות בלא נחת, בית אביחי, 17.3.2011
  • (שירה) שירי גרדום, הוצאת שירי גרדום במיוחד לערב שירה של אורן בן סימון (17.3.2011).
  • (מאמר), מלקולם אקס בספר חדש, עיתון 77 , 17.3.2011
  • (שירים) כתב העת מאזניים
  • (דעה) פרס ספיר לשירה, טיימאאוט, 17.3.2011
  • (דעה) תרבות בלי נחת, בית אביחי, 16.3.2011
  • (דעה) גאון במזרחית, דעות ישראל היום, 10.3.2011
  • (דעה) קדאפי טובח ואנחנו צוחקים, דעות מאקו, 9.3.2011
  • (ראיון) עינים עצומות לרווחה, ראיון שלי עם ארז ביטון, גיליון כביש ארבעים. 9.3.2011
  • (דעה) זרעי מערכת הבחירות נישאות ברוח, דעות מאקו, 1.3.2011
  • (דעה), שכר הבכירים: כן, לשבור, דעות ישראל היום, מרץ
  • (ביקורת), על הספר מכתוב של איריס אליה-כהן, טיימאאוט, פברואר
  • (דעה) איך עובד סוציאלי עני יכול לדאוג למטופליו, מאקו, פברואר.
  • (דעה) פייסבוק, יקום תרבות.
  • (שיר) כאוס.
  • (דעה) נתניהו מתעסק בהתייקרויות אבל לא בעוני, מאקו.
  • (דעה) המצרים נותנים לנו שיעור בדמוקרטיה, מאקו, 1.2.2011 ואחכ במגזין 972
  • 972  poem for revolations (שיר)
  • שירת מחאה בבית אביחי.
  • (שיר) "רוחו של שמואל", מעורבות ואינט, 28.1.2011
  • (דעה) "איך 2010 פשטה את הרגל", דעות ישראל היום, 27.1.2011
  • (שיר) שלושה שירים, מטען, חורף 2011
  • (דעה) מים: סיפורו של מאבק חברתי בדימונה, דעות ישראל היום, 17.1.2011
  • (דעה) תחסר לנו יוסף, דעות ישראל היום, 4.1.2011
  • (מאמר) חברה, חברה קצת סבלנות: על היצירה של עידו שמי. ערב רב,1.1.2011

2010

יולי

יוני

אפריל

  • (שיר), מגזין "נפץ"
  • (מאמר), בגוף ראשון רבים – ביקורת על האוטוביוגרפיה של בלס, עיתון 77, גיליון 345, 13-4-2010.
  • (דעה), לא אשכנזי ולא עיוור צבעים, ישראל היום, 11-4-2010

מרץ

פברואר

  • (שירים), לא מוכן להמתין לאברהם, תמים תהיה עם אלוהיך, עיתון 77, גיליון 344, חורף 2010.
  • (מאמר), האופציות המזרחיות, ערב-רב.

ינואר

2009

וגם באתר "קדמה" וגם באתר "הגדה השמאלית".

2008

2007

2006

08.09.2006,               גיליון 297, עמודים 24-31.

השמאלית,   23.08.06

  • (אוגוסט)    "להתעורר כשמאלני מזרחי" – (שיר שעובד לאימג' על ידי האמן יורם בלומנקרנץ) –              התערוכה "אמנות מגויסת", אוצר: רונן אידמן,   באתר "מארב: מגזין

מקוון                                  לאמנות,                     תרבות            ומדיה".

שםטוב),  22.1.2006

2005

2004

כל המאמרים שלי באתר "NRG" (ביקורות ספרות + מאמרי דעה)

העוקץ

עיתון "דבר: פועלי ארץ ישראל" – מהדורה אלקטרונית:

"וואלה"

"מעקב חינוך"

"מחסום"

"מארב"

מגזין "אוקפאי"
פברואר 2004:

"יסו"ד – ישראל סוציאל דמוקרטית"

"קדמה"

עיתון הקשת הדמוקרטית המזרחית

  • עיתון הקשת מס' 1 – "מזרחי במרחב" – מאמר ביקורת על השיר "דימונה-בלוז" של רוני סומק. הקשת, גל' 1 (קיץ 2005), עמ' 15.
  • עיתון הקשת מס' 2 – "דמותו החוזרת של המזרחי בקולנוע הישראלי", עיון בשלושה סרטים: "ג'יימס בארץ הקודש", "הכלה הסורית" ו"ללכת על המים", הקשת, גל' 2 (חורף 2005), עמ' 15.
  • עיתון הקשת מס' 3 – "זמן אהבה", מאמר ביקורת על השיר "שדרות" של שמעון אדף, הקשת, גל' 3 (אביב 2006), עמ' 15.

פרסומים נוספים:

עוד כמה איזכורים:

  1. כדורגל ואמנות, הארץ, אודי שרבני, 11.4.2011
  2. זכויות אדם ואתניות, יוני פרידמן, מקור ראשון, 7.12.2010
  3. "הצעקה שלי: המדור של ארל'ה", עיתון העיר, 26.3.2010
  4. כך עברו הקליפים של המוסיקה המזרחית שדרוג לכיוון הנוצץ, מגזין הארץ, אירית דולב, 25-1-2010.
  5. רוק כסאח: המשוררים של היום הם לא הרומנטיקנים של פעם, מיקי לוי, מעריב תרבות, 22.8.2009
  6. בין ציקי לצ'יקי: המשוררים נגד הגירוש, NRG חברה, 6.8.2009
  7. אותיות פורחות באוויר, תהל פרוש, עכבר העיר, 2.7.2009
  8. Mizrahi Jews reach out to the Arab World, Sherri Muzher
  9. כתב עת לכל פועל, כרמית ספיר ויץ, 17.4.2009, תרבות NRG.
  10. נבחר למאה המשפיעים בתל אביב (בתחום השירה), ידיעות תל-אביב, 27.3.2009 (חלק א', ב')
  11. מתכננים להפציץ את כור ההיתוך, יונית נעמן, NRG, 12.1.2009
  12. ההתנגדות לגזל נוע תנוע: תמיכת שירה בעובדי מכון ויצמן, יונית נעמן, 07.12.2008NRG,
  13. מלחמת גרילה תרבותית, בועז כהן, גלובס, 12.5.2008
  14. אין בגד אין כיסים, ליאת לוי, ידיעות תל אביב, 18.4.2008.
  15. מהפכנות זו עבודה, ליאת לוי, ידיעות תל אביב, 4.4.2008
  16. אני והחברה, תהל פרוש, הארץ, 18.03.2008

אולי תרצו גם קצת על השירה:

  1. זעם וזוהמה, כרמית ספיר וייץ, מעריב, 13-1-2009
  2. המגאפון הלבן, אילן ברקוביץ', תרבות וספרות, הארץ, 7-1-2010
  3. אם אשכחך תל אביב, אילן ברקוביץ', תרבות וספרות הארץ, 14.8.2009
  4. הפעם באו המשוררים לעבודה, אילן ברקוביץ, הארץ,  5.9.2008
  5. הגיע הזמן לומר הדיכוי לא הסתיים – ראיון עם מתי שמואלוף, שושנה ויג, אימגו, 25.12.2007
  6. קריאת שירים מתוך מגמד הצלקות, רדיו אורנים, קובי אייל, 25.5.2009
  7. מיומנו של "אקטיביסט שירה", אלמוג בהר, מגזין המקוון של קבוצת "כתובת"
  8. שירה מזרחית, ויקיפדיה
  9. מלחמת המילים, אימגו, אלי אשד
  10. ומה לעשות שאצלי הניתוח הצליח ובגדאד מתה, יצחק לאור, הארץ
  11. "מחשבה על כסף מזדחלת כמו נחש בעשב", יצחק לאור, הארץ

רדיו

  1. שירת מחאה, עמיר סגל ושלומי בן עטר, רדיו קול השלום. 2010ברוכים תהיו!