איפה שדיקטטורים לא יורים במפגינים

– –

ההצגה הכי רעה בעיר"

זה היה מופע אימים של חולדאי ומלחכי הפינכה שלו – עובדי העירייה – שישבו בקהל. לא ידעתי שזה מה שיקרה כשהוזמנתי לצפות במועצת העיר הראשונה שלי בחיי. זאת לא הייתה ישיבת מועצה של העיר הגדולה והחזקה בישראל, זה היה קרקס לעיתים מפחיד ועצוב ולעיתים מצחיק ומשעשע עד דמעות.

תעבדו ותשתקו

לקראת הפסח וכחלק מהמסורת היהודית החברתית, עלינו לשאול אם הצלחנו לשמור על זכויות העובדים בארץ. אחת מהחירויות המרכזיות עליהן נשענת הדמוקרטיה היא חופש ההתארגנות, אך קשה לשמור עליו בשל ההתנגדות האלימה של המעסיקים. שלושה מקרים יכולים ללמד על האסטרטגיות והטקטיקות שאיתן מתמודדים ועדי עובדים חדשים בישראל.

מטפלים בעצמם: ראיון עם יעל רונש מנהיגת עובדי כללית רפואה משלימה

ריאיון עם יעל קונש מנהיגת עובדי כללית רפואה משלימה

והנה מתארגנת שירה: על מאבק עובדי גן המדע במכון ויצמן

במשך חודשים ארוכים, רוב עובדי מוזיאון גן המדע שבמכון ויצמן מבקשים להתאגד ולהסדיר את זכויות העובדים שלהם, אך דרישתם לא מתקבלת. בין העובדים המאורגנים כלולים חיילים משוחררים, סטודנטים המועסקים כמדריכים ועובדי בית המלאכה של המוזיאון. רק לאחרונה דורג מכון ויצמן בראש רשימת מקומות העבודה האקדמיים הטובים ביותר מחוץ לארה"ב (כך עולה מסקר שפורסם בירחון המדעי "The scientist"). ובכל זאת ראשי המכון לא מתעקשים על הביטחון התעסוקתי של העובדים ומעדיפים לנהל מאבק קשה נגד התארגנות ועד העובדים החדש במכון. מכון ויצמן לא מסכים לקבל את החלטתם העובדים לממש את זכות ההתאגדות במסגרת ארגון העובדים "כוח לעובדים". הוא גם לא מנהל משא ומתן עם נציגות העובדים ולא בא איתה בדין ובדברים. בצעד זה הוא מתעלם לחלוטין מהערך של חופש ההתאגדות – זכות בסיסית ומוכרת הן במשפט והן באמנות הבינלאומיות שעליהן חתומה ישראל. רוב עובדי המוזיאון מבקשים להתארגן ועושים זאת על ידי שימוש חוקי בזכותם.

שירת המלצריות – ערב שירה להזדהות עם עובדות קופי טו גו

שירת המלצריות – ערב שירה להזדהות עם עובדות קופי טו גו