ארה"ב נגד ג'ון לנון

הסרט "ארה"ב" נגד ג'ון לנון (The.U.S.vs.John.Lennon) הינו יצירה חשובה וכיפיית. הסרט מאפשר לנו לראות את התנועה הבלתי פוסקת של ג'ון לנון מתוך היותו יתום, שנזרק ממשפחתו לגדול אצל דודתו. לנון מספר על החשיבות של צלילי להקות הרוקנרול והבלוז השחורות שהגיעו רחוק מאוד בעזרת ספנים בריטיים בעיר הנמל של ליברפול. הסרט עוקב אחריו מרגע שצמח והפך לחצי אל בלהקת הביטלס. דרך  יריית פתיחה בדבר המעמד של הפופ בחיי הצעירים אשר כמעט השתווה למעמד של הנצרות. ועד לכניסה של יוקו לחייו שחיזקה אותו ונתנה גם את המקום של האם ושל הרעייה ומשם הדרך שלו לשדה הפוליטי עם הביטלס והתייחסותו החלוצית למהפכה כמקום אפשרי.

נסיעתו לארה"ב טרפה את הקלפים בחייו בדיעבד. אך בדרך הוא נחשף לפנתרים השחורים בדמות בובי סיל, אקטיבסטיים פוליטיים כמו אייבי הופמן ואחרים. הוא התחבר לרדיקלים, כתב מוזיקה להמונים, וביקש מהם לחדד את המסרים המעמדיים, הפוליטיים ולדרוש שלום. כי שלום זה אפשרי, אותו שלום חסר אלימות, כפי שביקשו גנדי ומרטין לותר קינג. החצייה שלו של הקווים והדרישה לפוליטיזציה של התרבות, הפכה אותו לאוייב של מדיניות ניקסון. אלא ביקשו לעצור את ההשפעה שלו על הצעירים שהפכו לבוחרים פוטנצייאלים. הממשל לא רצה שהבוחרים שהיו בידו (למשל המקרה של הופעתו של לנון שהשפיעה על השחרור של בוב סינקלר, שהואשם במסירת שני ג'ויינטים לסוכנים סמויים והורשע לעשר שנים). הם רדפו אותו בעזרת משטרת ההגירה וניסו לסלקו מארה"ב. ניקסון ואדגר ג'יי הובר היו חתומים על הצו בצורה כזו או אחרת. הובר כבר זכור לנו מהקשר לרדוף תנועות שחורות בארה"ב ותנועות סוציאליסטיות.

כוכב נולד, הכיבוש כיבוש והפערים גדלים

המסר של לנון נשאר רלבנטי גם בימינו, ימים של כיבוש בפלסטין, כיבוש בעיראק, והרעבת אוכלוסיות מוחלשות בישראל, ארה"ב, בשולי אירופה, אפריקה ואסיה. שלום אפשרי, ושלום יכול לאפשר חיים של כבוד, ולא לחיות כ"גיבורי" מעמד הפועלים ללא תקווה.

לנון שבר את המסגרת של שוק התרבות ככוכב על שסירב להיות כוכב על אילם. המסר רלבנטי מאוד בישראל לנון התנגד להיות דובר של נוער – ללא מסרים פוליטיים. הוא התנגד לשימוש בפערים על מנת לשיר שירי אהבה. והמסר שלו חי. וכמה שהוא רלבנטי במיוחד לכל הדברת והשיעמום והניצול הציני של גיבורי מעמד הפועלים המזרחי בכוכב נולד המקומי.אוכלוסיות שלמות הופכות חסרות משמעות באזור ואילו כוכב נולד מעניק אשלייה של סגירת פערים. תחת ניצול ציני של מפיקים, הערוצים והתאגידים המפרסמים.

הסרט על לנון מלא שירים מקסימים ובעל מסר פוליטי חד, אך הסיפור הרבה יותר קשה, כשחושבים על הפלת ממשלות בדרום אמריקה בידי הממשל האמריקאי בשנות השמונים, הפערים ההולכים וגדלים בין המערב לבין שאר העולם. האיידס באפריקה. הרס הטאליבן באפגניסטן ופיזורו ממחנות הפליטים בעזה ועד ללבנון, ודירדור כל המדינות במזרח התיכון לאחר כיבוש המיותר של עיראק. ובישראל אלפי אסירים פלסטינים המוחזקים ללא משפט בישראל, עזמי בשארה נרדף, וענונו נשאר בעונש כפול ומוכפל והשמאל הישראלי מפורק ולא מצליח להקים אופוזיציה לכוחות החושך. והעוני עוני והחלשָה מתמדת בידי בעלי ההון בעולם בישראל.

הסרט התעלם מביקורת על מעמדו של לנון כעשיר, התנסותו ההרסנית בסמים, האגו-טריפ האדיר, אלא ניסה יותר לעבור על היחסים המורכבים שלו עם התקשורת ככוכב על. התקשורת הייתה חייבת לפרסם כל מה שהוא עשה ולכן הוא רתם את ההצצה לחייו הפרטיים למופע פרסומת פוליטית למען השלום. מדוע הוא הפסיק לכתוב על נושאים פוליטיים? האם ממשלת ארה"ב בעצם ניצחה והצליחה להשתיק אותו ואת הדור השלם שהגיע משנות השבעים? האם ממשלת ארה"ב קשורה למותו? ישנן שאלות רבות שנשארו סגורות וחתומות ודרושות בירור. ובכל זאת לא ראינו כבר המון שנים כוכב על ברמתו שידע לכתוב שירים מדוייקים שהפכו להימנוני מחאה ובו בזמן לרתום את חייו, כספו ומאמצו הרוחני לשינוי חברתי.

אז תנו צ'אנס לשלום – give peace a chance גם בישראל, גם בפלסטין, גם בעיראק. אל תוותרו על התיקווה יש דרכים אחרות מכוח. אל תבקשו למות. אל תהיו חיילים מתים בידי פוליטיקאים לא שפויים.

בעקבות ההערה של עופר – חשוב באמת לציין כי לאחר תחילת שנות השבעים לנון פרש ממחאה אקטיבית ומעסקי המוזיקה באופן מרכזי. הוא הפך לאיש משפחה ושינה לגמרי את דמותו הפוליטית ודבר זה הצטייר באלבומו האחרון "פנטזיה כפולה". עם זאת קשה שלא להביט בתקופה המיוחדת הזו, ולראות עד כמה התרבות, כאקט חברתי מודע, יכולה לאיים על המרקם הפוליטי ולבצע בו שינויים חדים. במיוחד לאור היכולת של אנשי התרבות לסחוף אחריהם את דעת הקהל ובכך להשפיע ישירות על הדמוקרטיה הייצוגית.

***

חדשות nrg – ה-FBI "חשף": ג'ון לנון בסך הכל רצה שלום

בשנים אלה ניסו השלטונות האמריקניים לגרש את לנון בשל פעילותו האנטי-מלחמתית ומאבקו של וינר, שתועד בספר, היווה בסיס לסרט הדוקומנטרי "ארה"ב נגד ג'ון לנון". "ג'ון לנון, ליל הרצח", דוד שליט, "רשימות", פורסם לראשונה בירחון מוניטין, באחד היוערצייטים לרצח לנון

 

השיר שלנון שר לג'ון סינקליר, מנהיג הפנתרים הלבנים שגם הפיק את ה-MC5, שנשפט לעשר שנים על שני ג'ויינטים

***

לנון עדיין חי בקולנוע: מ"נער משום מקום" (2009) ועד ל"לנון עירום" (2010)

"הסרטים שוב מחזירים אותנו לשאלה הרטורית: מה היה קורה לו לנון היה חי היום" |  dc_lennon & yoko   By iurikothe cc: flickr
"הסרטים שוב מחזירים אותנו לשאלה הרטורית: מה היה קורה לו לנון היה חי היום" | dc_lennon & yoko By iurikothe cc: flickr

 

החודש ציינו  את הירצחו (8.12.1980) של אחד מגדולי היוצרים של המאה העשרים – ג'ון לנון. 32 שנה אחרי אנו יכולים רק להעריך יותר ויותר את מורשתו ופעילותו המוזיקלית לשינוי חברתי עולמי. יצירות רבות דנו בלהקת הביטלס, בלנון ובחייו. דמותו של לנון משמעותית מאוד לימינו. מורשתו המוזיקלית כחלק מתרבות הפופ, אינה רק היסטוריה תרבותית. לנון משמש כמטפורה שממנה אנו מעצבים את חיינו גם במאה העשרים ואחת. לא בכדי בשנת 2009-2010 הוקרנו שני סרטים שונים אחד מהשני, שמבקרים צדדים מגוונים בזיכרון של לנון.

"נער משום מקום" (Nowhere Boy) הינו סרט ביוגרפי בהפקה בריטית-קנדית משנת 2009, בבימויה של האמנית סם טיילר-ווד. המלודרמה חשפה את חיי ההתבגרות המוקדמת של לנון בין דודתו מימי (שאצלה התגורר) לבין אימו שויתרה עליו. בסרט אנו מגלים אותו כנער, רגע לפני הקמת הביטלס. התסריט מבוסס על הביוגרפיה שכתבה אחותו למחצה של לנון ג'וליה ביירד, "לדמיין את זה: לגדול עם אחי ג'ון לנון". הסרט שנקרא על שם השיר "Nowhere Man" של הביטלס, יצא לאקרנים בארצות הברית ב-8 באוקטובר 2010, בד בבד עם חגיגות יום השנה ה-70 להולדתו של לנון. הסרט קרא שפת האם בלנון. מצד אחד אימו לימדה אותו רוקנרול, ומצד שני הייתה זאת דודתו שאליה הוא נשאר נאמן לאורך כל חייו.

הסרט הטוב ביותר שהביא לרוויזיה בדמותו של לנון היה "לנון עירום" (Lennon Naked). דרמה ביוגרפית של הבי.בי.סי שעלתה לאקרנים בשנת 2010. הבמאי הוא אדמונד קולת'רד. הדמות של לנון הופקדה בידי השחקן הנפלא כריסטופר אקלסטון. דמותו של לנון הינה עצבנית, נרגנת, אגואיסטית, מתנכרת לִבְנָהּ, ללהקה, לפרסום ולאביה. גם ביחסיו עם אשתו הראשונה סינתיה וגם ביחסיו עם יוקו (אונו) אין שום זוהר. אנו למדים על האבק מאחורי כוכבי הרוקנרול. הסרט מקביל בין ההתנכרות של לנון לג'וליאן (בנו מאשתו הראשונה), לבין הזעם שהוא חש אל אביו שלא גידל אותו.

קיראו:

פרשנויות חדשות מגלות עוד ועוד כיווני מחשבה רעננים לגבי האדם שעומד שמאחורי היצירה המונומטלית. חייו שנקטעו השאירו חותם חזק מאוד על דור הסיקסטיז כמו גם על דורות שבאו אחריו. הוא השתמש בתקשורת ההמונים בכדי לייצר את עצמו כסופרסטאר חתרני. הוא איתגר גם את מקומה של הדת בחברה כמו גם היציאה למלחמת ויאטנם, זכויות האישה ועוד. בהירצחו הוא הפך למרטיר. רבים זוכרים אותו כקדוש מעונה ורומנטי. ובכל זאת הקולנוע החליט לחצוב לנו צדדים חדשים בדיוקנו.

הסרטים שוב מחזירים אותנו לשאלה הרטורית: מה היה קורה לו לנון היה חי היום. ובכל זאת אולי אפשר להניח כי לנון היה הרבה תקיף, סרקסטי ונוקב מפול מקרטני. הוא לא היה מותח את פניו לעייפה והופך לכוכב פופ שלא עונה על שאלות קשות. לא בכדי בוב דילן סיים באלבום האחרון "TEMPEST" (2012) בתפילת אשכבה ללנון. וכך הוא מבקש מהשמיים: "…כסה אותו ותן לו לישון, / הפץ את אורך, העבר אותו הלאה, אתה בוער בבהירות, התגלגל לג'ון"

***

לנון בחוכמתו הרבה השאיר לנו את אחד השירים המבריקים שנכתבו. השיר על גיבור מעמד הפועלים רומז לכך שאם לא נשנה את השיטה היא תמשיך לייצר את אותם סובייקטים שמבקשים להיות "גיבורי תרבות". הם לא יחנכו אותך, ייצרו פערים, ואתה תצטרך להתגבר על כל זה על מנת להיות "גיבור" מעמד הפועלים. ואז אחרים ינסו להיות כמוך. אתה תחשוב שאתה משוחרר, ליברלי, אבל תיפול לתוך המשבצת החברתית הלא פתורה.

זה שיר שמדבר בדיוק על מה שאני מרגיש אל מול כוכב נולד. אני מעדיף שכוכב נולד לא ייתן לנו איזו גיבור/ה מזרחי/ת או מכל אוכלוסיה מוחלשת אחר/ת. עדיף שישנו את השיטה שמולידה את הפערים הללו ויחשפו את הדיכוי ואת המבנים החברתיים שבתוכם הוא נע. זה בדיוק המהלך של הדובר בשיר הנ"ל – שהוא חושף את המבני דיכוי שבתוכם הוא נע.

ג'ון לנון

מריאן פייתפול

סינדי לאופר

גרין דיי

סרט מומלץ – ארה"ב נגד ג'ון לנון

בר בשטח: ראיון עם שלמה בר

 להקת "הברירה הטבעית" ליוותה אותי בחיי כשגרתי בניו-יורק וכשהסתובבתי ברחובות דלהי העמוסים. שלמה בר, היה כמדריך רוחני מזרחי, בשיריו עוד לפני שידעתי שקיימת הכחשה לגבי המזרחיות. סמסון ניגן בכינור והוביל אותנו לצ'אקרות העליונות עוד לפני שידענו היכן מצוייה הנירוונה. ישראל בורכוב בבס ניגן את הסולו הנצחי בשיר "תפילה" שזימזנו בכל ג'אם, בכל פסטיבל טבע, עוד לפני שהיו בומבלות על כל גבעה רעננה. שלמה בר הוביל את המהפכה האתנית בישראל, מבלי לירות ירייה אחת. הוא פשוט שר, ולא וויתר על המבטא ועל השורשים המרוקאיים. עמיר בניון, סעדו, אנסמבל מזרח-מערב, בוסתן-אברהם, יאיר דלל, שבע, שוטי הנבואה וגאיה חייבות את הצלחתן לעמידה העיקשת של שלמה בר שהתעקש ליצור מזרחי בקלאסה. מאידך, שלמה לא וויתר על שילובים ועל נסיונות מוזיקאליים וכמו מיילס דיוויס הוא שינה את סגנונו, החליף נגנים והביא חידושים טקסטואלים ומבניים ליצירתו. המשך קריאת הפוסט "בר בשטח: ראיון עם שלמה בר"