ארה"ב נגד ג'ון לנון

הסרט "ארה"ב" נגד ג'ון לנון (The.U.S.vs.John.Lennon) הינו יצירה חשובה וכיפיית. הסרט מאפשר לנו לראות את התנועה הבלתי פוסקת של ג'ון לנון מתוך היותו יתום, שנזרק ממשפחתו לגדול אצל דודתו. לנון מספר על החשיבות של צלילי להקות הרוקנרול והבלוז השחורות שהגיעו רחוק מאוד בעזרת ספנים בריטיים בעיר הנמל של ליברפול. הסרט עוקב אחריו מרגע שצמח והפך לחצי אל בלהקת הביטלס. דרך  יריית פתיחה בדבר המעמד של הפופ בחיי הצעירים אשר כמעט השתווה למעמד של הנצרות. ועד לכניסה של יוקו לחייו שחיזקה אותו ונתנה גם את המקום של האם ושל הרעייה ומשם הדרך שלו לשדה הפוליטי עם הביטלס והתייחסותו החלוצית למהפכה כמקום אפשרי.

נסיעתו לארה"ב טרפה את הקלפים בחייו בדיעבד. אך בדרך הוא נחשף לפנתרים השחורים בדמות בובי סיל, אקטיבסטיים פוליטיים כמו אייבי הופמן ואחרים. הוא התחבר לרדיקלים, כתב מוזיקה להמונים, וביקש מהם לחדד את המסרים המעמדיים, הפוליטיים ולדרוש שלום. כי שלום זה אפשרי, אותו שלום חסר אלימות, כפי שביקשו גנדי ומרטין לותר קינג. החצייה שלו של הקווים והדרישה לפוליטיזציה של התרבות, הפכה אותו לאוייב של מדיניות ניקסון. אלא ביקשו לעצור את ההשפעה שלו על הצעירים שהפכו לבוחרים פוטנצייאלים. הממשל לא רצה שהבוחרים שהיו בידו (למשל המקרה של הופעתו של לנון שהשפיעה על השחרור של בוב סינקלר, שהואשם במסירת שני ג'ויינטים לסוכנים סמויים והורשע לעשר שנים). הם רדפו אותו בעזרת משטרת ההגירה וניסו לסלקו מארה"ב. ניקסון ואדגר ג'יי הובר היו חתומים על הצו בצורה כזו או אחרת. הובר כבר זכור לנו מהקשר לרדוף תנועות שחורות בארה"ב ותנועות סוציאליסטיות.

כוכב נולד, הכיבוש כיבוש והפערים גדלים

המסר של לנון נשאר רלבנטי גם בימינו, ימים של כיבוש בפלסטין, כיבוש בעיראק, והרעבת אוכלוסיות מוחלשות בישראל, ארה"ב, בשולי אירופה, אפריקה ואסיה. שלום אפשרי, ושלום יכול לאפשר חיים של כבוד, ולא לחיות כ"גיבורי" מעמד הפועלים ללא תקווה.

לנון שבר את המסגרת של שוק התרבות ככוכב על שסירב להיות כוכב על אילם. המסר רלבנטי מאוד בישראל לנון התנגד להיות דובר של נוער – ללא מסרים פוליטיים. הוא התנגד לשימוש בפערים על מנת לשיר שירי אהבה. והמסר שלו חי. וכמה שהוא רלבנטי במיוחד לכל הדברת והשיעמום והניצול הציני של גיבורי מעמד הפועלים המזרחי בכוכב נולד המקומי.אוכלוסיות שלמות הופכות חסרות משמעות באזור ואילו כוכב נולד מעניק אשלייה של סגירת פערים. תחת ניצול ציני של מפיקים, הערוצים והתאגידים המפרסמים.

הסרט על לנון מלא שירים מקסימים ובעל מסר פוליטי חד, אך הסיפור הרבה יותר קשה, כשחושבים על הפלת ממשלות בדרום אמריקה בידי הממשל האמריקאי בשנות השמונים, הפערים ההולכים וגדלים בין המערב לבין שאר העולם. האיידס באפריקה. הרס הטאליבן באפגניסטן ופיזורו ממחנות הפליטים בעזה ועד ללבנון, ודירדור כל המדינות במזרח התיכון לאחר כיבוש המיותר של עיראק. ובישראל אלפי אסירים פלסטינים המוחזקים ללא משפט בישראל, עזמי בשארה נרדף, וענונו נשאר בעונש כפול ומוכפל והשמאל הישראלי מפורק ולא מצליח להקים אופוזיציה לכוחות החושך. והעוני עוני והחלשָה מתמדת בידי בעלי ההון בעולם בישראל.

הסרט התעלם מביקורת על מעמדו של לנון כעשיר, התנסותו ההרסנית בסמים, האגו-טריפ האדיר, אלא ניסה יותר לעבור על היחסים המורכבים שלו עם התקשורת ככוכב על. התקשורת הייתה חייבת לפרסם כל מה שהוא עשה ולכן הוא רתם את ההצצה לחייו הפרטיים למופע פרסומת פוליטית למען השלום. מדוע הוא הפסיק לכתוב על נושאים פוליטיים? האם ממשלת ארה"ב בעצם ניצחה והצליחה להשתיק אותו ואת הדור השלם שהגיע משנות השבעים? האם ממשלת ארה"ב קשורה למותו? ישנן שאלות רבות שנשארו סגורות וחתומות ודרושות בירור. ובכל זאת לא ראינו כבר המון שנים כוכב על ברמתו שידע לכתוב שירים מדוייקים שהפכו להימנוני מחאה ובו בזמן לרתום את חייו, כספו ומאמצו הרוחני לשינוי חברתי.

אז תנו צ'אנס לשלום – give peace a chance גם בישראל, גם בפלסטין, גם בעיראק. אל תוותרו על התיקווה יש דרכים אחרות מכוח. אל תבקשו למות. אל תהיו חיילים מתים בידי פוליטיקאים לא שפויים.

בעקבות ההערה של עופר – חשוב באמת לציין כי לאחר תחילת שנות השבעים לנון פרש ממחאה אקטיבית ומעסקי המוזיקה באופן מרכזי. הוא הפך לאיש משפחה ושינה לגמרי את דמותו הפוליטית ודבר זה הצטייר באלבומו האחרון "פנטזיה כפולה". עם זאת קשה שלא להביט בתקופה המיוחדת הזו, ולראות עד כמה התרבות, כאקט חברתי מודע, יכולה לאיים על המרקם הפוליטי ולבצע בו שינויים חדים. במיוחד לאור היכולת של אנשי התרבות לסחוף אחריהם את דעת הקהל ובכך להשפיע ישירות על הדמוקרטיה הייצוגית.

***

חדשות nrg – ה-FBI "חשף": ג'ון לנון בסך הכל רצה שלום

בשנים אלה ניסו השלטונות האמריקניים לגרש את לנון בשל פעילותו האנטי-מלחמתית ומאבקו של וינר, שתועד בספר, היווה בסיס לסרט הדוקומנטרי "ארה"ב נגד ג'ון לנון". "ג'ון לנון, ליל הרצח", דוד שליט, "רשימות", פורסם לראשונה בירחון מוניטין, באחד היוערצייטים לרצח לנון

 

השיר שלנון שר לג'ון סינקליר, מנהיג הפנתרים הלבנים שגם הפיק את ה-MC5, שנשפט לעשר שנים על שני ג'ויינטים

בר בשטח: ראיון עם שלמה בר

 להקת "הברירה הטבעית" ליוותה אותי בחיי כשגרתי בניו-יורק וכשהסתובבתי ברחובות דלהי העמוסים. שלמה בר, היה כמדריך רוחני מזרחי, בשיריו עוד לפני שידעתי שקיימת הכחשה לגבי המזרחיות. סמסון ניגן בכינור והוביל אותנו לצ'אקרות העליונות עוד לפני שידענו היכן מצוייה הנירוונה. ישראל בורכוב בבס ניגן את הסולו הנצחי בשיר "תפילה" שזימזנו בכל ג'אם, בכל פסטיבל טבע, עוד לפני שהיו בומבלות על כל גבעה רעננה. שלמה בר הוביל את המהפכה האתנית בישראל, מבלי לירות ירייה אחת. הוא פשוט שר, ולא וויתר על המבטא ועל השורשים המרוקאיים. עמיר בניון, סעדו, אנסמבל מזרח-מערב, בוסתן-אברהם, יאיר דלל, שבע, שוטי הנבואה וגאיה חייבות את הצלחתן לעמידה העיקשת של שלמה בר שהתעקש ליצור מזרחי בקלאסה. מאידך, שלמה לא וויתר על שילובים ועל נסיונות מוזיקאליים וכמו מיילס דיוויס הוא שינה את סגנונו, החליף נגנים והביא חידושים טקסטואלים ומבניים ליצירתו. המשך קריאת הפוסט "בר בשטח: ראיון עם שלמה בר"