הזמנה לכתיבת חזון

אני לא מפחד לומר, שאני מאמין בלב שלם, באמונה מלאה, כמו יום בהיר, בחיים משותפים עם העם הפלסטיני. אני רואה בעם הפלסטיני, כשותף מלא לחיי. אמנם חייתי חיים שלמים, בתרבות וחברה שהתעלמה ממנו, אבל ברגע שהתעוררתי, לא אוכל לחזור לישון. אני חולם, ומתעורר בחזון אחד, חיים אוהבים, שווים וצודקים, של העם היהודי והעם הפלסטיני. גםהמשך לקרוא "הזמנה לכתיבת חזון"

השירה הבועטת ומבקיעה: פרידה בברלין בידיעות תל אביב

כתבה מדהימה של רועי חסן (ערס פואטיקה) על ביכורי השירה הישראלית החדשה, עם סיגלית בנאי, מי-טל נדלר, מואיז בן הראש, רון דהן, לורין מילק ואנוכי.

השואה החברתית: תגובת מהגר ליאיר לפיד

יאיר לפיד מנצל בציניות את השואה כדי לתקוף ישראלים כמוני שעזבו לאירופה, במקום להודות שישראל היא הורה ששונא את ילדיו. במקום להכניס את הילד הביתה ולדאוג לו, הוא מזהיר אותו – יהיה לך רע בחוץ. שר האוצר, הסתכל בראי האמיתי, ולא זה שבביתך ברמת אביב. מכתב מישראלי בברלין

כואב לנסוע, כואב יותר להישאר – טור חדש בבלוג במאקו, מסביר על ההגירה

אולי אני עייף. גם כלכלית וחברתית. כמה אפשר לחיות במדינה שבה המחירים מאמירים והתושבים יושבים בשקט? כמה זמן אפשר לשבת אל מול הגזענות שצובטת את לבנו ומקצרת את ימינו? החיים בישראל הולכים ונהיים קשים, אז אני עוזב לתקופה לא מוגבלת

געגוע לארץ לא אהובה: על הקשר בין השירה של רוני סומק והיצירה של יוסף צמח

איך מחברים בין היצירה של יוסף צמח לבין זאת של רוני סומק?

לעשן אותך למוות

סגן שר הבריאות ליצמן רוצה להשתלט על החיים ולתכנת אותם. במדינה שרבע מהאוכלוסייה שלה ענייה ונמצאת במלחמה לא פוסקת הוא רוצה לקחת את אחד האלמנטים המרגיעים. הוא רוצה שנמצא תחליף יקר יותר לפתרון זול לרוגע וניקיון נפש שמעניק הניקוטין (ביחד עם כל המחלות האחרות). אבל אי אפשר להביא "לייף סטייל" במקום שבו אין זכויות בסיסיות. ואת זה הוא ילמד במהרה, כשהוא יראה שרוב העם לא יעמוד בפקודת המלך וימרה את פיו.

שפת הגירוש: זריקת משפחות לרחוב בידי עמידר ועמיגור

לפני למעלה משבוע נזרקו מספר משפחות נזרקו מבתיהן בשיכון ד' בבית שאן בשל חוב כספי לחברת עמידר. הקהילה לא שתקה על כך. האזרחים הזדהו עם הכאב ושרפו צמיגים ומחו על הצעד הלא אנושי של הגירוש מהבית. המשפחות עצמן אמרו שאם התקשו לשלם שכר דירה ורצו לשמור אותו לאוכל בכדי להתקיים. חלק מהמשפחות עברו להתגורר ברחוב. חברת עמידר טוענת שחלק מהמשפחות צברו חובות של עשרות אלפי שקלים ולא רצתה להמשיך להגדיל את החוב ולכן פינתה את המשפחות לרחוב. ושוב מגיעים מאבטחים לבתים המפונים ושוב סיפורים קורעי לב על אב אלמן שיוצא לרחוב עם ילדיו.